אמיר גוטפרוינד, 2015-1963

אמיר גוטפרוינד, אחד הסופרים האהובים והמוערכים בישראל, הלך לעולמו שלשום בגיל 52, בתום מאבק במחלת הסרטן, ארבע שנים אחרי פטירת אשתו מאותה המחלה.

גוטפרוינד נולד בחיפה והתגייס לצה"ל כעתודאי אחרי שסיים תואר ראשון במתמטיקה בטכניון. ספרו הראשון, "שואה שלנו", שראה אור בשנת 2000, פורסם עוד כששירת כקצין בדרגת סא"ל בחיל האוויר. הספר זכה להצלחה רבה וזיכה את מחברו בפרס בוכמן בשנת 2001. ב־2002 פירסם את ספרו השני, "אחוזות החוף". הספר זכה בפרס ספיר בשנת 2003, וגוטפרוינד הוזנק לתודעת הקהל. אחריהם יצאו לאור "העולם, קצת אחר כך", "בשבילה גיבורים עפים", "מזל עורב" ו"אגדת ברונו ואדלה", שהפכו לרבי מכר (כולם פורסמו בהוצאת כנרת זמורה ביתן), ואף זיכו אותו ב־2013 בפרס היצירה לסופרים ולמשוררים על שם לוי אשכול. בפברואר צפוי לצאת לאור הספר האחרון שסיים לכתוב, "הר האושר".

"חסר אונים מול המחלה"

בראיון שנערך עימו לרגל צאת ספרו האחרון, "אגדת ברונו ואדלה", סיפר על ההתמודדות עם המחלה: "אני חושב שאני מאושר לחלוטין. יחד עם זה, אני חסר אונים מול המחלה. אני לא שואל את עצמי מה עשיתי לא נכון, כי התשובה היא לא שם. אני יצור בריא מטבעי, לא מעשן, לא שותה; מין יצורון שיצא מתוך הפלקטים של האגודה למלחמה בסרטן. כל השנים חשבתי שאני ממש פוסטר מהלך של 'חיה נכון', והנה זה נפל עלי".

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אחד ממאפייני כתיבתו של גוטפרוינד הוא ההומור הגדול, לעיתים הגרוטסקי, שנשזר בספריו, שהתרחשו לא אחת בחיפה, עיר הולדתו. הוא הירבה לעסוק במהות הישראליות, ודמויותיו התאפיינו בפשטות חולמנית, כשהוא נע בין כתיבה ריאליסטית ליסודות פנטסטיים.

את ספרו החמישי, "מזל עורב", הקדיש לאשתו הראשונה נטע, שחלתה גם היא במחלת הסרטן. "לנטע שמיר ז"ל. אשתי, אהובתי. ספר ראשון בלעדייך", כתב בפתח הספר. בראיון לרגל צאת הספר אמר שהוא רוצה "להיות סופר שגם קוראים אותו המיליונים, והוא גם איכותי ודובר אמת. ובסעיף חוסר הצניעות, אני חושב שאני גם מסוגל. אשתי פעם נבהלה כשהיא הבינה כמה אני רוצה לזכות בפרס נובל. אבל מי ייתן לי פרס נובל אחרי עשרים שנה בצבא הישראלי?"

דב אלפון, ששימש עורך הוצאת הספרים כנרת זמורה ביתן, כתב בדף הפייסבוק שלו: "אמיר היה מהאנשים המוכשרים והמצחיקים ביותר שעבדתי איתם. בכל פעם שהוא התקשר אלי זה היה כדי לבקש טובה בשביל מישהו אחר - צעיר שפנה אליו עם כתב יד, שכן ערבי שהרשויות מתעללות בו, יזם היי־טק חסר תיקצוב, מתרגמת שפוטרה במפתיע. הוא עצמו אף פעם לא ביקש דבר. הוא נפטר בגיל צעיר להחריד, אבל ספרו 'שואה שלנו' ימשיך להדהד בקאנון הישראלי לנצח".

הסופר יוסי אבני־לוי, שהיה חבר קרוב של גוטפרוינד, כתב: "האנושיות והרגישות העצומה שלו אל הזולת היו הסוד הגדול של הכישרון המהפנט שלו בכתיבה. באחד המיילים האחרונים אמיר כתב לי: 'שלומי טוב, אפילו טוב מאוד. מתרוצץ ומתפקד. הכל זמני, אבל אין זמן להתעסק עם הזמניות הזו. בניגוד לסיפורים, הזמן לא מרפא'. כאילו הוא ידע, כאילו אמר שלום".

סיפורה של הישראליות

הנשיא ראובן (רובי) ריבלין ספד לסופר המוערך ואמר כי "אמיר היה סופר צעיר, בן הארץ, שספריו נגעו בעצבים הרגישים של הזיכרון היהודי והחוויה הישראלית. גיבוריו עפים בין זיכרון של שואה לחוויות של התבגרות ישראלית, ופנס הקסם שלו מאיר באור רך וחד פינות תודעה נשכחות". הנשיא ריבלין הוסיף כי "פטירתו של אמיר בטרם עת לא תעמעם את זיכרונו, ומילותיו האלמותיות ילוו את הזיכרון הישראלי ויעצבו אותו גם כשהוא לא יהיה איתנו".

שר הביטחון משה יעלון מסר: "אמיר גוטפרוינד ניחן בכישרון מדהים לתאר חוויות אנושיות, ויכולתו לשרטט ביד אמן אירועים ורגעים בחיים, היתה ייחודית", כתב יעלון, "קראתי כמה מספריו של אמיר, תמיד בנשימה עצורה ובהנאה גדולה, וכתיבתו האישית דיברה אלי ונגעה לליבי". שרת התרבות והספורט, מירי רגב, הגיבה גם היא על מותו: "אמיר טען שהוא הפך לסופר בטעות, אבל מי שקרא את יצירותיו מבין שהוא נולד לכתוב. אני משתתפת בצערה של המשפחה ובצערה של התרבות הישראלית שאיבדה אחד מבניה. יהי זכרו ברוך". גוטפרוינד הותיר אחריו אישה וחמישה ילדים.

בהכנת הידיעה השתתפו מאיה כהן ויורי ילון