מדינת משטרה

ביום שלישי בערב נכנסו הצרפתים ללחץ. הם היו משוכנעים כי אחרי מתקפת הטרור הקטלנית ב־13 בנובמבר, החשש הנורא מכל שלהם התממש - פיגוע נוסף, הפעם בעיר הצפונית רובה הסמוכה לגבול עם בלגיה. בכלי התקשורת וברשתות החברתיות דווח על בני ערובה, אפילו על פצועים. בימים טרופים שכאלה, כה קרוב לבלגיה המבוצרת, לא היה צריך יותר כדי שנחשוב מייד על פיגוע. בסוף התברר כי מדובר "רק" בשודדים חמושים, שפרצו לבית בשכונה היוקרתית בעיר.

הפושעים, אגב, לא העריכו נכון את התקופה שבה אנחנו חיים: בתוך זמן קצר הגיעו למקום עשרות ניידות, יחידה מיוחדת פשטה על הבית, ואחד משלושת השודדים חוסל. דומה שבמציאות הנוכחית, כשאיום הטרור מרחף תמיד מעל ראשינו, גם לא כדאי להיות עבריין.

לצרפתים יש סיבה טובה להיכנס ללחץ. השבוע הם גילו כי הג'יהאדיסטים אכן תיכננו לבצע פיגוע נוסף, או "גראנד פינאלה", כפי שהגדיר זאת מקור המעורה בחקירה. עבד אל־חמיד אבו עוד - ה"מוח" מאחורי מתקפת הטרור בפאריס, שחוסל בשבוע שעבר בפרבר סן דני - תיכנן לבצע פיגוע התאבדות בשכונת לה דפאנס בבירה. 

אבו עוד, שנידון ל־20 שנות מאסר בבלגיה שלא בנוכחותו והיה האיש המבוקש ביותר באירופה, הגיע אחרי הפיגועים לזירות הפשע במועדון בטקלאן ובבתי הקפה הסמוכים. הוא רצה לראות את מימדי ה"הצלחה" של ארגון דאעש, שאליו הצטרף לפני כשנתיים. הוא אפילו צפה על הכוחות שסרקו את האזור וטיפלו בפצועים. מצמרר רק לחשוב על כך.

שלטונות צרפת עושים את הכל כדי לנסות להשיב לאזרחים את תחושת הביטחון. מאז הפיגועים, דיווח באמצע השבוע העיתון "לה פיגארו", נחקרו 5,339 בני אדם בחשד לקשר כלשהו עם האיסלאם הרדיקלי. צרפת הקימה את "מכונת המשטרה" (הגדרה של התקשורת הצרפתית) הגדולה והחזקה ביותר בהיסטוריה.

כוחות הביטחון הצרפתיים, וגם אנשי יחידות המודיעין, חייבים לזכות מחדש באמון הציבור. אבל כמה דברים מפריעים להם להשיג את המטרה: ראשית כל, העובדה שלמרות ההתרעות הרבות מאז פיגועי ינואר, הטרוריסטים הצליחו להכות שנית; על כך יש להוסיף את העובדה שג'יהאדיסטים מסוכנים יכולים לנוע בחופשיות בין בריסל לפאריס, וגרוע מזה - בין אירופה לסוריה; וכמובן, המחשבה שהאיש המבוקש באירופה חש בטוח דיו לשוב לזירת הפשע, כשכל המדינה מנהלת אחריו מצוד. 

מבדיקת הנייד שבו השתמש אבו עוד, עולה כי בין 22:28 ל־00:28 הסתובב המחבל בין המסעדות ובתי הקפה שהותקפו. לאחר מכן, במשך 48 שעות, נע באזור הפרברים קורנב ואוברוויליה שליד פאריס - עד שבת דודתו, שנהרגה כזכור בפשיטה, לקחה אותו תחת חסותה. היא שיכנה אותו בדירה של ג'וואד בן דאוד, שטען בבוקר הפשיטה כי לא ידע דבר בנוגע לזהות הדיירים. "חבר ביקש ממני לשכן שניים מידידיו לכמה ימים", הוא סיפר בחקירה, "אמרתי שאין בדירה מזרנים, והוא ענה, 'זה בסדר, הם רק רוצים לקבל מים ולהתפלל'. ביקשו ממני לעשות טובה, אז עשיתי. לא ידעתי שהם היו טרוריסטים". 

ראש ממשלת צרפת מנואל ואלס חשף בראיון כי היום מתגוררים בצרפת 20 אלף איש הרשומים ב"תיקיית S" - הקובעת כי לאדם מסוים יש או היה בעבר קשר לזרם רדיקלי. ואלס, שהתחייב כמו הנשיא פרנסואה הולנד להשמיד את דאעש, גילה כי 10,500 מהם משתייכים לזרם האיסלאמי או קשורים אליו בדרך כלשהי. וכזכור, בשל מחסור באמצעים רובם כלל לא נמצאים במעקב. פלא שהצרפתים בלחץ?

השבוע גם יכולנו לראות עד כמה לפיגועים בפאריס היו השלכות על כל העולם. קודם על בלגיה עצמה, שביום ראשון היתה בכוננות פיגועים; ראש הממשלה הבלגי, שארל מישל, הודה כי אלה עלולים להתרחש בכל רגע. גם הבלגים, המתירנים בדרך כלל, ביצעו מעצרים רבים, פשטו על מבנים וגילו בהם כלי נשק חבויים. לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, לא נפתחו במדינה בתי ספר וגני ילדים. גם התחבורה הציבורית היתה משותקת. צריך היה לראות כדי להאמין: סועדים במסעדות ובבתי קפה התבקשו שלא לצאת, ולבתי מלון נכנסו חיילים חמושים. אחרי האירועים בסן דני, גם בירת בלגיה נראתה לרגע כמו עיר במזרח התיכון. 

 

קונפליקט אנקרה

ואולי לא מפתיע שהשלכות הפיגועים הורגשו גם כאן, באזורנו. הצרפתים החלו להפציץ בסיטונות יעדים של דאעש בסוריה, והנשיא הולנד פתח במסע בבירות שונות על מנת להקים קואליציה מקיר לקיר נגד הארגון: הוא נפגש עם דיוויד קמרון בבריטניה, בהמשך נועד בוושינגטון עם אובאמה, עבר לקנצלרית אנגלה מרקל ומשם לנשיא פוטין. הנשיא הצרפתי הגיע למסקנה שכדי להשמיד את דאעש, יש לאחד כוחות. הוא רק לא הביא בחשבון את טורקיה - גורם משמעותי באזור, בעל פוטנציאל רב לגרום נזק. ואנקרה, כמו אנקרה, מצאה הזדמנות מצוינת לחבל בניסיונות של הולנד.

הכוונה, כמובן, להפלת המטוס הרוסי ביום שלישי בידי שני מטוסי F-16 טורקיים. הרוסים הגיבו בזעם. פוטין דיבר על סכין בגב ממדינה הסוחרת בנפט עם דאעש והבטיח תגובה הולמת; שר החוץ שלו, סרגיי לברוב, ביטל ביקור באנקרה.

מדובר באירוע חמור ביותר, אפילו חסר תקדים, שפוגע מן הסתם ביחסים המתוחים ממילא בין המעצמות לשעבר רוסיה וטורקיה. שתיהן שואפות לשחזר את תהילת העבר, בעיקר בעידן אובאמה, הממשיך בעקביות במדיניות הנסיגה מבעיות העולם. מתחילת אוקטובר נרשמו תקריות בעייתיות רבות בין המדינות. תחילה היו אלה הטורקים, שהזניקו מטוסי קרב מול מטוס רוסי שחצה לטענתם את הגבול. לאחר מכן הפילו מל"ט, לטענתם רוסי (מוסקבה מכחישה). רק לפני שבוע זימנו את השגריר הרוסי באנקרה כדי למחות על התקיפות הרוסיות נגד האוכלוסיות הטורקמניות בסוריה. זה הזמן להזכיר כי האוכלוסייה הטורקמנית מבקשת אף היא להפיל את אסד. רוסיה מבקשת לשמרו בשלטון, ואילו ארדואן הפך לאויבו המושבע.

אין ספק שהסיפור כאן מתחיל להסתבך. טורקיה זימנה עוד באותו ערב כינוס של נציגי נאט"ו בבריסל. טורקיה, החברה בנאט"ו, מבקשת שהשותפות שלה יעמדו לצידה אם וכאשר הרוסים יגיבו. הבעיה של השותפות, בעיקר של צרפת אבל גם של וושינגטון, היא שהן זקוקות לכוח הרוסי כדי להילחם בדאעש. אנקרה הכניסה את וושינגטון, פאריס, לונדון וברלין לקונפליקט. בכלל, הבחירה היום של המערב - בין פוטין לארדואן - רק מראה באיזה עולם אנחנו חיים. וזה עוד בלי להזכיר את איראן, שמול דאעש תפסה פתאום את הצד של הטובים.

שוטר משגיח על ילדי בי"ס. בריסל, השבוע // צילום: רויטרס

 

כברת הדרך

נחזור רגע לצרפת ולבלגיה. בשתי המדינות האלה, שגילו החודש עד כמה האיסלאם הרדיקלי חי ובועט בקרבן, מבקשים לחזור למסלול חיים נורמלי. וזה קשה. בבריסל, לדוגמה, רק ביום רביעי שבו הילדים לבתי הספר. גם יהודים, שעימם נפגשתי במהלך ביקורי כאן אחרי הפיגועים בצרפת, הודו באוזניי כי לראשונה הם באמת שוקלים לעזוב. מיקום בית הספר היהודי המבוצר הפך לנושא לשיחה - הורים טוענים כי הוא קרוב מדי לפרבר מולנביק, שהפך לקן של טרוריסטים.

ובצרפת עצמה כבר מבינים כי אין ברירה אלא להילחם באיסלאם הקיצוני, גם אם זה עלול לפגוע בחלק מהמוסלמים המאמינים החיים

ברפובליקה. "האיסלאם הרדיקלי - המטרה של השלטונות מאז הפיגועים", דיווח השבוע העיתון "לה מונד". בכלל, בצרפת אפשר להבחין בהתעוררות מסוימת. חברת פרלמנט סוציאליסטית, שאינה נחשבת שונאת זרים או מוסלמים, התייחסה לכך שהאימאם של העיר מונפלייה, מוחמד חטאבי, הוכנס למעצר בית. "מדובר באינטלקטואל מבריק", אמרה, "אבל ביום שביקש להציב גדר עץ מסביב לכל המרפסת, במקום המיועד לנשים במסגד, הבנתי שהוא קיצוני". היא אף אמרה כי המשטרה לא גילתה שום יסוד פלילי בפעילותו של האימאם. "החיפוש בביתו לא הניב דבר, אבל הוא חייב להישאר בו", מצוטטת נבחרת הציבור ב"לה מונד", "כך פעילותו מוגבלת". בהמשך התבטאה באופן שאולי ממחיש איזו כברת דרך עברה צרפת אחרי הפיגועים: "מה שהוא (האימאם של מונפלייה; ב"ב) אמר אינו עבירה על החוק", הוסיפה, "אבל למיטב ידיעתי, גם היטלר לא רצח במו ידיו".

אם כך מדברת חברת פרלמנט סוציאליסטית, דמיינו לרגע מה צפוי לנו בבחירות האזוריות בחודש הבא.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו