עניין של הגדרות - וגדרות

כבר יותר מ־60 יום נמשך גל הטרור, בעוד הממשלה מקפידה שלא לכנותו האינתיפאדה השלישית. האסטרטגיה היא למנוע הסלמה רחבה ולעצור את המפגעים הבודדים. 

המשימה הקשה היא כיצד להפסיק את הטרור בלי לגרום לשטח לבעור. בראייה כוללת, החזיתות בשליטה; ההמון הפלשתיני לא לוקח חלק באירועים ולא מתקיימות הפגנות המוניות והתפרעויות במוקדים רבים בו בזמן; שוטרי הרשות הפלשתינית, שהם הכוח החמוש בגדה, לא לוקחים חלק באלימות; התיאום הביטחוני של מנגנוני הביטחון הפלשתיניים עם זרועות הביטחון הישראליים נמשך; עזה מחוץ למשחק ולא נגררת לתקוף את ישראל, ושתי אוכלוסיות נוספות, ערביי ירושלים וערביי ישראל, נמצאות כעת מחוץ למעגל האלימות. 

השיקול הכלכלי מוביל אוכלוסיות מכל הקבוצות הללו לא להפוך את האלימות להמונית ולעממית. גם הנוכחות המאסיבית של הכוחות בשטח, במיוחד בירושלים, היא אפקטיבית. נושא הר הבית נרגע לנוכח הקו הברור של ישראל, שלפיו אין במקום שינוי של הסטטוס־קוו, ותרמה לכך מעורבות ארה"ב וירדן. 

שתי פעולות משמעותיות נוספות, שבוצעו וכבר הוכיחו את יעילותן בשטח, הן הוצאת הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית מחוץ לחוק וההחלטה לאשר את הריסת בתי המחבלים. לכך מצטרפת השבוע ההכרזה הקובעת כי היתרי עבודה של בני המשפחה המורחבת של המחבלים - יישללו. צעדים אלו מבטיחים שאירועי הטרור יישארו בגדר פיגועים יומיומיים מקומיים. בדרג המדיני מייחסים חשיבות גם להוראות הברורות של הקבינט לנטרול מחבלים, אשר הובילו לכך שרובם המכריע מחוסל או נלכד. 

עד כה ננקטו 30 פעולות בהוראת הדרג המדיני. בין היתר הוחלט על פעילות נגד שוהים בלתי חוקיים, קידום הפרדה פיזית בשטח באמצעות סלילת כבישים עוקפים, החמרת הענישה של מיידי אבנים ובקבוקי תבערה ושלילת תושבות ואזרחות ממחבלים. 

בחיי אומה, אומרים בהנהגה, פיגועי הירי, הדקירה והדריסה, הם פסיק במנעד ההיסטוריה. גם בהשוואה ל־100 שנות טרור פלשתיני וגם בהשוואה לטרור של 20 השנים האחרונות מאז הסכם אוסלו. לא שזה מנחם, אך כשההנהגה מנסה לקבל החלטות אחראיות ושקולות, יש לכך משקל. 

במהלך 20 השנים האחרונות, לפי נתוני מערכת הביטחון, נפגעו 14,000 ישראלים מטרור ערבי. 1,500 איש נהרגו, 118 מחבלים מתאבדים פוצצו עצמם, בעוד 1,700 אחרים, שהיו בדרכם לבצע פיגוע, נבלמו ונוטרלו. לעומת זאת, בגל הנוכחי נרצחו עד כה 22 איש ונפצעו 203. 

 

כן לבנייה ישראלית

ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקר השבוע עם שר הביטחון משה יעלון בגוש עציון, שבו המחבלים הצליחו לרצוח את הדר בוכריס ועזרא שוורץ ז"ל. נתניהו הזכיר כי מדובר ב"טרור יחידים מוסתים" ודיבר על "מחיר יומיומי" ועל כך ש"זה הולך להיות מאבק ממושך". נתניהו ויעלון אמרו למפקדי זרועות הביטחון שעימם נועדו כי הפתרון הוא כוחות רבים יותר והגברת מעצרי החשודים. השבוע גם נפגש נתניהו עם ג'ון קרי ודחה את בקשותיו למחוות בשטח.

לעומת זאת, בצה"ל שולטת "דוקטרינת הגזרים", שבבסיסה עומד חידוד ההבדלים בין כלל האוכלוסייה הפלשתינית לבין המפגעים. אחרי שהשבוע שינו בצה"ל את ההגדרה "גל טרור" ל"התקוממות מוגבלת של צעירים מיואשים", המלצתם לרגיעה כוללת היא "לתת עוד גזרים": שחרור אסירים, חיזוק מנגנוני הביטחון של אבו מאזן בנשק נוסף ואפילו שחרור אסירים. נתניהו, יעלון ושאר חברי הקבינט דחו את ההצעות וזעמו שקצין בכיר נתן להמלצות פומבי. "ממליצים ומפרסמים - איפה המנהל התקין?" שאל אחד השרים.

ישראל מנסה לפעול גם מול ההסתה באמצעי התקשורת הפלשתיניים וברשתות החברתיות, אך ספק אם תבצע את ההצעה של חבר הקבינט השר יובל שטייניץ, שאומר כי לאור צו השעה, יש להשבית את האינטרנט ביהודה ושומרון ולסגור את כלי התקשורת המסיתים. 

בעוד הממשלה מחפשת את הנוסחה להרגעת השטח, במפלגת המחנה הציוני גוברים הקולות להציג אלטרנטיבה לנתניהו דרך הצגת הסדר מדיני עדכני. השבוע קבעה הסיעה כי ייקבע דיון להצגת הקו המדיני המעודכן של המפלגה. נכון לעכשיו, במפלגה יש שלושה ח"כים עם תוכניות מדיניות: עמיר פרץ, עמר בר־לב וחיליק בר. 

התוכניות של פרץ ובר־לב נחשפות כאן לראשונה. פרץ דורש מהמפלגה להציג מפה לגבולות הקבע של מדינת ישראל, ומכך מן הסתם אפשר לשרטט את גבולות המדינה הפלשתינית. לפי המפה שלו, יימסרו לפלשתינים 95 אחוזים משטחי יהודה ושומרון. בחמשת האחוזים הנותרים ייכנסו 80 אחוזים מהמתיישבים - כלומר, אלה שהתגוררו בגושי ההתיישבות: אזור ירושלים, גוש עציון, היישובים צמודי הקו הירוק, ביתר עילית, מודיעין עילית ו"אצבעות" אריאל וקדומים. 

לפי התוכנית של ח"כ פרץ, יפונו 80 אלף מתנחלים מעשרות יישובים. ירושלים תהיה בירת שתי המדינות, כשהשכונות הערביות יהיו פלשתיניות. העיר העתיקה תהיה כולה בריבונות ישראלית, אך ייקבעו הסדרי ניהול משותפים, שמחזקים כל גורם דתי במקום שבו הוא דומיננטי היום. למעשה, פרץ מדבר על מדינה מפורזת עם נוכחות ישראלית בבקעה רק לעשור, ללא קליטת פליטים. הוא נגד גישת "האין פרטנר" ונגד מהלכים חד־צדדיים. 

ח"כ בר־לב מדבר על ארבעה מהלכים: הפסקה מיידית של הבנייה מחוץ לגושים; חקיקת "חוק פינוי־פיצוי מרצון"; הרחבת שטחי B באיו"ש ופירוז תמורת פיתוח רצועת עזה, כולל נמל ימי ואווירי במימון הליגה הערבית. 

התוכנית הוותיקה ביותר היא של ח"כ בר, שהציג אותה לפני כחצי שנה, ובה עקרונות לניהול המשא ומתן. התוכנית כוללת בין היתר גבולות על בסיס קווי 67', שמירה על גושי ההתיישבות באמצעות חילופי שטחים מוסכמים, שכונות ערביות במעטפת ירושלים יהיו בירת הפלשתינים וריבונות ישראלית על האגן הקדוש, עם שותפות במקומות שבהם ישראל תסכים לכך.

ההתעסקות המדינית של המחנה הציוני בתהליך מדיני רלוונטית על רקע שאלת הצטרפותו של יצחק הרצוג לממשלת אחדות, אך מדגישה את הפערים בתחום זה בין האופוזיציה לקואליציה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו