הרשעה פה אחד

בית המשפט המחוזי בנצרת אמר את דברו: רומן זדורוב הורשע אתמול פה אחד ברצח הילדה תאיר ראדה בקצרין, ונשלח למאסר עולם. השופטים הגדירו את זדורוב "רוצח שפל, שקרן ומניפולטיבי". הם דחו אחת לאחת את טענות ההגנה ושיבחו את עבודת המשטרה והפרקליטות. בכך תם פרק מכריע בפרשה שזיעזעה מדינה שלמה לפני ארבע שנים, כשגופתה של תאיר נמצאה משוספת בתא שירותים בבית הספר נופי גולן.

ההתרגשות לקראת הכרעת הדין ניכרה היטב על פניהם של הנוכחים באולם, למעט זדורוב עצמו (32), שישב בתא הנאשמים בפנים חתומות, כפי שנהג לכל אורך משפטו. באולם ישבו ההורים, שמואל ואילנה ראדה, שנשאו תמונה גדולה של בתם המנוחה. לא הרחק מהם ישבה אולגה זדורוב, רעייתו ואם בנו של הרוצח, שלפני הדיון עוד הביעה תקווה של הרגע האחרון: "רומן כבר הכין את התיק וארז את חפציו לקראת היציאה הביתה". כעבור דקות, כשנשמעה הכרעת הדין, הלך ונמחק החיוך מפניהם של אולגה ושל הסנגורים גליל ודוד שפיגל. השופטים - יצחק כהן, חיים גלפז ואסתר הלמן - נשמעו נחושים בהחלטתם להרשיע את זדורוב. ניכר שלא עלה ספק בליבם כי הוא הרוצח.

גזר הדין מגולל את סיפור הרצח המחריד מ-6 בדצמבר 2006: באותו יום נמנעה תאיר, תלמידת כיתה ח' בת 14, מלהיכנס לשיעור תיאטרון בשעה השביעית, ובחרה לשבת תחת פרגולה בחצר בית הספר. בשעה 13:30 לערך נכנסה לבניין ועלתה במדרגות המובילות מרחבת הכניסה אל שירותי הבנות בקומה השנייה - שם גם נמצאה גופתה. כשתאיר עלתה לשירותים, יצא זדורוב מהמקלט שבו עבד כרצף. הוא עקב אחריה ואז ככל הנראה גמלה בליבו ההחלטה להמיתה.

כך מתארים השופטים את הרגע הנורא מכל: "כאשר המנוחה עמדה כשפניה לכיוון הדופן הימנית של תא השירותים וניסתה לסגור את הדלת, מנע זאת הנאשם, שלף את הסכין היפנית שהחזיק לצורך עבודתו ושיסף את גרונה. בהמשך חתך הנאשם את המנוחה בסכין פעם נוספת בצווארה וגרם לפצעים בחזה, בפניה ובידיה".

בשלב זה מתאר גזר הדין את קור הרוח מקפיא הדם שבו פעל זדורוב: "החתכים כתוצאה ממעשי הנאשם גרמו לדימום מאסיבי. המנוחה התמוטטה בתא השירותים כאשר היא שרועה על מושב האסלה. הנאשם נעל את דלת התא מבפנים כדי לעכב את גילוי הגופה, יצא מהתא בטפסו על גוף המנוחה, דרך עליה בשתי רגליו, נאחז בדופנות התא וקפץ החוצה".

בשלב זה נמלט זדורוב משירותי הבנות, שטף את הסכין, את ידיו ואת נעליו, ואף הרהיב עוז וניגש לשתות קפה בחדר המורים. משם המשיך בעבודתו במקלט כאילו דבר לא אירע, כשהוא מותיר את תאיר לדמם למוות בתא השירותים. לאחר הרצח פעל זדורוב לטשטוש הראיות: הוא שבר את להב הסכין היפנית ששימש לרצח, החליפו ללהב חדש, העלים אותו והחליף את המכנסיים שלבש.

במהלך המשפט נטענו על ידי הסנגורים טענות זוטא, שלפיהן החקירה היתה ממושכת ודורסנית, וכללה השפלות, איומים, אי אכילה והיעדר שינה. לטענתם, זדורוב עבר שטיפת מוח שגרמה לו להאמין שהוא הרוצח. בית המשפט דחה מכל וכל את הטענות וקבע: "העובדות מלמדות כי הנאשם היה במקום ובשעה היעודה בזירת העבירה, משמע היתה לו ההזדמנות לביצוע הרצח. בידיו היה כלי רצח מתאים, עקבות נעליו נמצאו על מכנסי הג'ינס טבולי הדם של המנוחה, הוא הודה ושיחזר את הרצח, ידע פרטים מוכמנים רבים בדרגות שונות ושיקר במצח נחושה בבית המשפט".

אף שבזירת הרצח לא נמצאו ממצאי דנ"א הקושרים את זדורוב לזירה, קבעו השופטים פה אחד כי הדבר לא מונע את הרשעתו: "הודאות הנאשם הן לפני המדובב והן לפני חוקריו, לרבות הדגמות של השיסוף; לפחות שבעה פרטים מוכמנים שרק מבצע הרצח יכול היה לדעת; דבריו לאשתו כי המנוחה נפלה בשירותים בטרם נודע הדבר; אופיו האלים; התעניינותו בסכינים ובפדופיליה; היעלמות המכנסיים ולהב הסכין ביום הרצח דווקא; התבטאויותיו הגזעניות". הם הדגישו כי "לפנינו מארג ראיות איכותי, צפוף וממשי, מעבר לכל ספק סביר, המלמד כי הנאשם שלפנינו הוא רוצחה של תאיר ראדה ז"ל".

מדוע רצח זדורוב את תאיר ראדה? לדברי השופטים, לא ניתן לקבוע בוודאות מה היה המניע לרצח ומבחינה משפטית אף אין צורך בכך. הם ציינו כי חמתו של זדורוב בערה בו על הצקות של תלמידים, קללות שהופנו כלפיו והתעללות מינית שעבר בילדותו. לטענתם, אפשר שחלק מהדברים או כולם גרמו לו לבצע את הרצח הנורא.

"מדובר באדם מניפולטיבי, מתוחכם, אלים עם סף גירוי נמוך, בעל השקפות גזעניות, שליבו מלא על המדינה, ואשר בסיטואציה מסוימת גרם למותה של המנוחה בצורה אכזרית", קבעו השופטים. עם זאת, ציינו: "אין בפינו תשובה להלכי רוחו, נפשו והתנהגותו של הנאשם. צפונות נפשו, הלכי נפשו של אדם באשר הוא, ברגע נתון מי ישורם. לא תמיד נדע מדוע רצח פלוני את פלמונית".

* * *

"ידענו שהוא הרוצח"

הוריה של תאיר ראדה ז"ל לא הופתעו מהכרעת הדין • אשת המורשע: "אם אלו ההחלטות, המדינה זבל" • התביעה: "הספקות הוסרו" • הסנגורים: "יגון ואכזבה"

לפני כחצי שנה הפסיקה אילנה ראדה להגיע לאולם המשפט שבו התנהל משפטו של רומן זדורוב, שנאשם ברצח בתה תאיר. אתמול, רגע לפני הכרעת הדין, היא הסבירה: "מבחינתי, כל הנושא של הפרקליטות, המשטרה ובית המשפט הוא עבריינות לשמה. הם הפקירו את הבת שלי, וזה מה שקורה כשלא נעשית עבודה יסודית ומוחצת".

בני הזוג ראדה נשאו בידיהם תמונה גדולה של תאיר ז"ל, ומיד עם הישמע הכרעת הדין עזבו את אולם המשפט. "עברו עלי שנים קשות שאיש לא יכול להבין", אמר ל"ישראל היום" האב שמואל ראדה, שמאז האסון נאלץ אף להתמודד עם מחלת הסרטן. "בשלב מסוים הבנתי שזדורוב הוא הרוצח ומאז לא שיניתי את דעתי, לכן החלטת בית המשפט לא הפתיעה אותי. קיוויתי והאמנתי שזה מה שיהיה. מה שכן, חבל שבית המשפט לא מטיל עונש מוות על מי שביצע רצח אכזרי כזה. זה העונש שמגיע לו. כשיקרה אסון ואיזה מטורף ייכנס לבית ספר וירצח 20 או 30 תלמידים, אולי אז יתעוררו. למה לחכות? צריך להתחיל מבדיקת מערכות החינוך בישראל ובמקרה שלנו היו הרבה מאוד ליקויים במערכת החינוך המקומית בקצרין ובבית הספר, שהביאו לאסון שפקד אותנו. מאז האסון החיים שלנו אינם חיים. אין יום שאני לא אוכל את עצמי מצער, אין יום שאני לא בוכה".

אולגה זדורוב, אשתו של הנאשם, הכריזה מיד עם סיום הדיון כי המאבק יימשך. "אם החלטות כאלה מקבלים כל כך בקלות, אז זה אומר שכל המדינה שלנו זבל. אם פה אין צדק, אז נמשיך לבית המשפט העליון, אולי שם יהיה יותר צדק", אמרה, "קיוויתי שהיום רומן ילך הביתה ונתחיל חיים חדשים, אבל זה לא קרה. אני מאמינה שבעלי חף מפשע ומקווה לפגוש אותו בקרוב, לעודד את רוחו ולהמשיך הלאה במאבק".

הסנגור: "תם ולא נשלם"

עו"ד דוד שפיגל ורעייתו עו"ד גליל שפיגל, שמייצגים את זדורוב, התקשו לעכל אתמול את הכרעת הדין בעניינו של מרשם. בסיום המשפט אמר עו"ד שפיגל ל"ישראל היום": "אגדיר את זה במשפט אחד וזה יישמע קשה, אבל אני אומר זאת חד-משמעית ובלב שלם - מדובר בהרשעה עם קלון, והמבין יבין".לגבי המשך הדרך המשפטית אמר: "נלך עם התיק הזה לביהמ"ש העליון ונראה מה יקרה שם. אני מכבד את החלטת המחוזי, אבל לא מסכים איתה. תם ולא נשלם. מהבחינה המשפטית לא היה לי צל של ספק שלא יכולה להיות כאן תוצאה אחרת מאשר זיכוי מלא של זדורוב. יש לי תחושה של יגון ואכזבה. אני קשור למערכת המשפט 30 שנה וזהו לדעתי רגע מצער למערכת זו".

התובעת: "בקול רם וברור"

מנגד, במשטרה ובפרקליטות חיככו ידיים בהנאה לנוכח ההחלטה החד-משמעית של ביהמ"ש. סנ"צ שמואל בוקר ורפ"ק יורם אזולאי, קציני המשטרה שניהלו את חקירת הרצח, ישבו באולם לצד נציגות פרקליטות מחוז הצפון, עו"ד מירית שטרן ועו"ד שילה ענבר שניהלו את התביעה. עו"ד שטרן: "ביהמ"ש אמר את דברו בקול ברור ורם, והסיר את הספקות שעלו בציבור במהלך השנים. בית המשפט גם קבע שהמשטרה ניהלה חקירה יסודית ומקיפה".

* * *

השופטים על התקשורת:

"נחצו כל הקווים"

משפט הרצח סוקר בהרחבה בתקשורת, תוך הדלפות רבות שכמעט כולן העמידו בסימן שאלה את אשמתו של זדורוב. אתמול, באופן נדיר, תקפו השופטים במילים קשות חלק מכלי התקשורת וגורמים נוספים.

סגן הנשיא, השופט יצחק כהן, ציין בצער כי "בתיק זה דומה כי נחצו כל הקווים. אין אנו מדברים בעבירה על חוק הסוביודיצה, אלא בפרסומים אשר לא פעם היו מגמתיים ומשתלחים. לא כולם חטאו בחטא זה, אך גם לא מעטים. ראוי לה לתקשורת שתמלא תפקידה ללא מורא, בעוז ובהחלטיות, אך גם תוך כדי שמירה על הרסן והאמת". השופט הפנה אצבע מאשימה גם אל התביעה, ההגנה והמשטרה: "הסנגוריה נכשלה בציטוטים חלקיים, מגמתיים, ולא פעם גם נקטה לשון לא ראויה ואף בריונית, כאשר לא פעם גם המאשימה נגררה ללשון צינית ומתגרה". לדבריו, "עוד תגונה התופעה המכוערת אשר מצאה ביטוי מוחצן וחריג בתיק זה באשר לרודפי פרסום, טפילים על גב טרגדיה נוראית, אשר אומללות הורי המנוחה שימשה להם כר נוח לתאוות פרסום. שרלטנים למיניהם, מומחים בעיני עצמם ואפילו חוזים בכוכבים ניסו לומר דברים בתיק זה".

דני ברנר

* * *

מפקד המחוז בזמן הרצח: "התקשורת זיכתה את זדורוב"

ניצב בדימוס דן רונן, ששימש מפקד משטרת המחוז הצפוני בזמן רצח תאיר ראדה, מתח אמש ביקורת נוקבת על התנהלות כלי התקשורת בפרשה: "את דבר לכידת החשוד ברצח הוצאתי בזמנו באמצעות התקשורת כדי להרגיע את הציבור, אלא שהתקשורת, באופן בלתי מאוזן, ניהלה מסע חד-צדדי. התקשורת קיימה תחקירים עצמאיים שזיכו את זדורוב. תחקירים בהם לא נשמעו קולות התביעה, המשטרה והפרקליטות".

שלומי דיאז ודני ברנר

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו