התנפצה אשליית השקט המתוח

אחרי כמה ימים רגועים יחסית התנפצה אתמול אשליית השקט המתוח בקול גדול: שני פיגועים, חמישה הרוגים, וחשש כי אנו עומדים על סף מפנה מסוכן בגל הטרור הנוכחי.

הפיגוע הראשון בתל אביב הזכיר את הפיגוע שבוצע בדיוק שנה ויום לפניו בשכונת הר נוף בירושלים. שוב בית כנסת, שוב מתפללים, שוב הערבוביה המזוויעה של דם ותשמישי קדושה. כמו באירועים קודמים בשבועות האחרונים, גם הפעם מנעה פעולה מהירה של אזרחים מספר נפגעים גדול יותר. בשונה מאירועים קודמים המחבל לא היה שוהה בלתי חוקי, אלא פועל שעבד בישראל ברישיון, נשוי ואב לילדים.

מדובר במקרה ראשון אחרי תקופה ממושכת שבה פלשתיני שמחזיק באישור עבודה מבצע פיגוע. עד כה נמנעה ישראל מהטלת סגר על השטחים ומענישה קולקטיבית של הפלשתינים, בטענה שמי שעובד נמצא מחוץ למעגל האלימות, משום שיש לו מה להפסיד. המגמה במערכת הביטחון היא להימנע בשלב הזה משינוי במדיניות, אולם פיגועים נוספים מצד בעלי אישורים יחייבו לכל הפחות את החמרת הבדיקות של היוצאים והנכנסים ואפשר שגם שלילה של היתרים מחלקם.

אהרון יסייב

הפיגוע השני, בגוש עציון, היה המשכה של מגמה שמסתמנת זה כשבועיים - מעבר מפיגועי דקירה לפיגועי ירי. כרגע לא מזהים בישראל התארגנויות מסודרות שעומדות מאחורי הפיגועים השונים, אלא אסופה מקרית של פלשתינים שהצליחו לשים את ידם על כלי נשק ויצאו לרצוח ישראלים.

ובכל זאת, המשך המגמה יחייב שינוי מדיניות גם כאן: כמעט כל הפיגועים נעשו תוך כדי תנועה, בצירים משותפים שבהם נעים כלי רכב ישראליים ופלשתיניים במקביל, ואפשר שלישראל לא תהיה ברירה אלא לשוב ולבצע הפרדה בכבישים. התומכים העיקריים במהלך כזה הם המתיישבים ביו"ש; במערכת הביטחון מתנגדים לה לא רק כי היא עוררה בעבר ביקורת בינלאומית עזה, אלא גם מחשש כי כך יקל על המחבלים לזהות כלי רכב ישראליים ולפגוע בהם (אחד ההרוגים אתמול היה פלשתיני, כתוצאה מטעות בזיהוי).

פיגועי אתמול, במה שהיה היום המדמם ביותר מאז החל גל האלימות הנוכחי לפני שבעה שבועות, יצאו גם הם מגיזרת חברון, שמייצאת בחודש האחרון את מרבית הפיגועים והנפגעים. השב"כ וצה"ל מרכזים את מרבית המאמצים בגיזרה הזאת, בהצלחה חלקית בלבד; ההערכות הן שהפיגועים יימשכו ויחייבו לשמר היקף כוחות גדול בגדה בכלל ובחברון בפרט גם בחודשים הקרובים.

ולמרות מחיר הדמים הכבד, סביר שישראל תנסה להימנע מצעדים דרסטיים בשטח. הסיבה: לא רק ביקורו הקרוב של מזכיר המדינה האמריקני קרי (במאמץ שצפוי לכישלון להתניע מחדש את המגעים בין נתניהו לאבו מאזן) והחשש כי למעגל האלימות יצטרפו מהצד הפלשתיני הכוחות המאומנים והחמושים של התנזים, אלא גם הרצון להימנע מהפניית זרקור לגדה בעת שהעולם מרוכז במלחמה בדאעש.

ראובן אבירם \ צילום: באדיבות המשפחה

• • •

"גיבור שהציל חיים"

אביו של אהרון יסייב (32), אב ל־5 שנדקר למוות בפיגוע בת"א: "הוא מנע בגופו את כניסת המחבל לבית הכנסת" √ בנו של ראובן אבירם (51): "אבא היה העוגן של המשפחה והחבר הכי טוב שלי"

"אהרון היה גיבור. אמרו לנו שהוא מנע בגופו את הכניסה של המחבל לבית הכנסת וכך הציל את החיים של הרבה אנשים", כך סיפר אתמול יוסף, אביו של אהרון יסייב שנרצח בפיגוע הדקירה בבניין פנרמה בתל אביב.

יסייב היה בן 32, נשוי ואב לחמישה ילדים. בתו הגדולה עלתה השנה לכיתה א' ובתו הקטנה נולדה לפני ארבעה חודשים בלבד. יסייב חזר בתשובה לפני כמה שנים ועבד בחנות אלקטרוניקה במתחם בית פנרמה.

האב יוסף הוסיף: "הוא היה בן תורה, הוא החזיר אותנו בתשובה. הילדה הגדולה שלו עלתה השנה לכיתה א' ובתו הקטנה נולדה לפני ארבעה חודשים. אלוהים לוקח אנשים טובים".

הרב אברהם זרגורי, רב בית הכנסת שבו למד, סיפר: "זו אבידה קשה מנשוא, אבידה שאי אפשר לתאר בכלל. רבי אהרון היה בחור שאהב תורה, השתתף בכל שיעורי התורה, ידע ספרים שלמים. כל מה שהיינו צריכים בבית הכנסת - הוא היה מייד קופץ. אני מאמין שהוא הסתער על המחבל ובגלל זה הוא הלך". אחד מחבריו במתחם העבודה שהתפלל איתו באותו המניין סיפר: "אני יושב בכניסה כל יום כי חם לי. אתמול אמרו לי לעלות חזן אז הוא התיישב שם וזה מה שקרה. הבחור הזה הוא צדיק אמיתי. מלאך טהור. יש לי חנות ביגוד ולא מזמן הוא בא אלי וביקש לקנות ממני את החולצות הפגומות כי הוא רוצה להעביר אותן לאברכים שחסר להם. לצערי, זה לא יצא לפועל. הוא היה אדם נחמד, עדין, מקרב את האנשים. לקחו לנו מלאך במלוא מובן המילה". ההלוויה של אהרון יסייב התקיימה אמש ב־23:30 בבית העלמין חולון.

נרצח נוסף בפיגוע בתל אביב הוא ראובן אבירם ז"ל (51), תושב רמלה. אבירם עלה לישראל בשנת 1990 מברית המועצות. הוא עבד למחייתו כמלטש יהלומים ותכשיטן במפעל רנגו לתכשיטים, השוכן בבניין פנרמה, שם אירע הפיגוע הרצחני. ראובן השאיר אחריו את אשתו אירה ואת בנו אוריאל בן ה־26, שאמר אמש: "אסון גדול פקד אותנו, טרגדיה נוראית. אבא היה העוגן של המשפחה, איש שמח עם לב ענק, עם נתינה אינסופית. אדם משכיל, איש ספר עם ידע רחב. אבא היה החבר הכי טוב שלי, אדם צנוע שהלך מאיתנו בטרם עת". בנו של אבירם קיבל מידידה הודעת ווטסאפ שבה ציינה, בלי שידעה שזה אבא שלו, "תראה איך טובחים בנו המרצחים האלה". הוא הסתכל וראה לתדהמתו את גופת אביו. "ככה גיליתי שאבא שלי נרצח", סיפר הבן, שלמרבה הזוועה קיבל את המידע הרבה לפני שהמשטרה וצוותי הרווחה של העירייה הגיעו לבית המשפחה.

ראש עיריית רמלה, יואל לביא, ספד: "רמלה כולה משתתפת באבלם הקשה של בני משפחת אבירם ומחבקת אותם בשעתם הקשה".

הלווייתו של אבירם תתקיים היום בשעה 12:30 בבית העלמין החדש בעיר רמלה.

צירוף מקרים מזעזע

דוד מלייב, פרמדיק ביחידת האופנוענים של איחוד הצלה, היה בין הראשונים שהגיעו לזירת הפיגוע. הוא רץ מתוך הרגל לטפל בפצוע הקשה, מבלי לדעת שבמקום נמצא גם קרוב משפחתו שנרצח, אהרון יסייב.

"אשתי עובדת בבניין פנרמה. שמעתי אותה צורחת בטלפון וזה עוד יותר הגביר את הלחץ שלי", הוא מתאר, "כשהגעתי הייתי המום. ראיתי שם הרבה בלאגן וחוסר ארגון. בפתח בית הכנסת היה מוטל אדם מת שהפנים שלו כבר היו מכוסות בבד כחול. ראיתי זקן. אני כהן ולא ניגש במקרים כאלה, וגם הודיעו שנקבע מוות. במקביל, ראיתי שהכניסו פצוע קשה לאמבולנס והפרמדיק באמבולנס אמר שהוא חייב עזרה. שמתי כפפות והתחלתי לעזור".

מלייב נסע עם האמבולנס לבית החולים איכילוב. לאחר מכן חזר לבית פנרמה כדי להוציא את אשתו. "אחרי כשעה וחצי קיבלתי טלפון שהבעל של בת דודה שלי הוא ההרוג בפיגוע. מבנה הגוף, הזקן, כשחיברתי הכל הבנתי שהוא היה ממש חצי מטר ממני כשטיפלתי בפצוע בזירה, ולא היתה לי שום אינדיקציה שזה הוא. בחלומות הכי שחורים שלי לא תיארתי לעצמי שאני אהיה בסיטואציה כזו. אני לא יודע איך הייתי מצליח לתפקד אם הייתי יודע בזמן אמת שזה הוא שם מוטל על הרצפה. כששמעתי את זה הייתי המום, קיבלתי ממש סחרחורת".

אל בית החולים איכילוב בתל אביב הגיעו שניים מפצועי הפיגוע בעיר. אחד הגיע במצב אנוש ונפטר מפצעיו, והאחר במצב קשה. מצבו השתפר לאחר הטיפול והוא הוגדר במצב בינוני והועבר למחלקת הטראומה. פרופסור רוני גמזו, מנהל בית החולים, אמר: "הפצוע הראשון הגיע עם דקירות בחלק גופו העליון במצב קשה, מצבו יוצב. לצערי, הפצוע השני הגיע במצב אנוש ומותו נקבע עם הגעתו לבית החולים".

בהכנת הכתבה השתתפויהודה שלזינגר, נצחיה יעקב ומיטל יסעור בית־אור