"בוא נדייק כבודו, זה לא אדם, זה אוהד הפועל", דורש אוהד אלים מהשופט האמור להכריע בעניינו. תוכנית המערכונים הסאטירית החדשה של HOT חושפת את הפנים האמיתיות של הספורט הישראלי, באמצעות שורה של דמויות מוכרות: עסקן, חוליגנים, הורים הדוחפים את בנם לקריירת כדורגלן, מנהל אתר ספורט חובב פורנו רך. רוחה של "בובה של לילה", גם היא פרי יצירתו של אלי בן דוד, מרחפת מעל פני התוכנית. שלישיית "מה קשור" מככבת במערכונים, מחוזקת ברכש נוצץ, מוני מושונוב וצחי גראד, והכל הולך לכיוון אחד: באנקר ב־VOD.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
על פניו, ללא חיקויים של אנשי ספורט מובילים, "אנחנו במפה" צריכה להתאמץ יותר מאחותה הגדולה כדי להפוך לקאלט. שלושה דברים משחקים לטובתה. הראשון הוא בחירה מצוינת של נושאים לטיפול, ביניהם ענישה מגוחכת, עיתונות ספורט צהובה ורדודה, אלימות וגזענות. יש עם מה לעבוד. השני הוא כתיבה מושחזת ("תבכי, כל דמעה זה גרם" - מאמנת התעמלות אמנותית לנערה שהעלתה 48 גרם), והשלישי הוא הפקה מושקעת. "אנחנו במפה" לא הלכה על עונה פיננסית ולא חסכה במשאבים. צילומי חוץ, תלבושות ואביזרים הופכים אותה לתצוגה נאה של משחק שוטף, על כל המגרש. בתוספת פרובוקטיביות בוטה והומור עצמי (סלים טועמה משתתף בנגינת המנון מכבי) יש פה שחקנית שרצה לאליפות.
• • •
אבי, ביתו
תרצה אתר: ציפור בחדר, yes דוקו, 21:00
"שירה היא מכשפה", מסכם פרופסור דן מירון, "זה היה משחק גורלי מאוד". סרט התעודה של ארי דוידוביץ' מספר את סיפורה של תרצה אתר, משוררת ופזמונאית ובתו היחידה של נתן אלתרמן. "ציפור בחדר" הוא סרט אמנותי ויפהפה, מסוגנן ומעוצב לפרטי פרטים, הכולל בתוכו תעלומה בלשית־פסיכולוגית שאינה באה על פתרונה. מותה של אתר, בגיל 36, נותר ספק נפילה ספק התאבדות בקפיצה מחלון ביתה בקומה השישית. הצופים צריכים להכריע בסוגיה לאחר שניתנו להם רמזים בדמות כתביה של אתר ומשפטים שנחרתו בזיכרון ידידיה. "החיים הם תלאה שמישהו המציא כדי להוציא אותנו לאט לאט מדעתנו", נזכרת זיוית אברמסון במשפט מכונן אחד. אחרים מתארים דמות חידתית ומסתורית, כישרונית ומהורהרת - אישה, אם וחברה, ויותר מכל, בת. בתו של.
"ציפור בחדר" עוסק בהרחבה ביחסים בין אתר לאביה, "המנהיג הרוחני" אלתרמן. הוא הופך למסע תרבותי־נוסטלגי בחיי הבוהמה התל־אביבית של שנות ה־60 וה־70, משופע פנים מפורסמות ופזמונים מוכרים. דוידוביץ' משרטט את חיי המשפחה דרך סצנות בקפה "כסית" המיתולוגי, דרך כותרות עיתונים, תמונות סטילס ומכתבים פרטיים. התמונה נפרשת באיטיות, מורכבת ודרמטית מאין כמותה. חיים כפולים, לצד משפחה ולצד מאהבת, אב שהוא גם מודל לחיקוי והערצה וגם אב נעדר ("איזה מין אבא אתה? למה לא באת אף פעם?" מצוטטת אתר) והמוני יצירות חד־פעמיות, נכסי צאן ברזל, שלו ושלה. המרואיינים בסרט אינם רבים, אך הבחירה בהם מדויקת. כל אחד מהם שופך אור על צד אחר בדמותה של אתר, מגלה משהו על חייה השלווים־סוערים. הפסקול דורש מהצופה לצאת למסע משלו, ביו־טיוב, מזכיר אילו יצירות נכתבו ונוגנו פה פעם. גיבורה משנית ביצירה היא השפה העברית. ספק אם נעשה סרט תעודה ישראלי שבו היא זכתה ליחס חם שכזה. "ארץ התמר, אני בוכה אלייך", כתבה אתר המתגעגעת מניו יורק. אבא אסף אותה חזרה לתל אביב. והסוף ידוע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו