מורגלת בריגול

 

כשדנה אלעזר-הלוי העניקה לאביה, איש מוסד לשעבר, עותק מספר הנוער החדש שלה, היא כתבה לו הקדשה בזו הלשון: "יש אנשים שעושים, ויש אנשים שכותבים על זה ספר". ההקדשה, מתובלת בקריצה האופיינית לאלעזר-הלוי, מתייחסת לכך שהבת, שעד עכשיו שימשה עורכת ומתרגמת בכמה מהוצאות הספרים המרכזיות בארץ, החליטה לרקום בספר הביכורים שלה עלילת ריגול בינלאומית לגילאי 13-9, מרובה בתפניות עלילתיות מתבקשות ובאזכורים משעשעים מסדרות הביון והמתח האמריקניות הפופולריות דוגמת "הומלנד" ו"נמלטים", כשאחד מגיבוריו הוא בכיר נועז במוסד הישראלי. 

אמה היא מתרגמת ותיקה בספרות העברית, שאף היא עבדה במוסד. ואם מוסיפים לכך את העובדה ששירתה ביחידת המודיעין 8200 ונישאה לסגן מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, שאלת הטשטוש בין המציאות לבדיון הספרותי מתבקשת. אלעזר-הלוי, כמה לא ספרותי, מצננת את שאיפותיי התאבות לסוד. "כמו רוב הילדים הקטנים, גם אני לא ממש ידעתי מה ההורים שלי עושים, והם לא סיפרו כלום. כשהתחלתי להבין שקיים מסתורין שאופף את המשפחה שלי, כבר הייתי בשנים המתקדמות יותר של בית הספר היסודי.

אלעזר-הלוי מוסיפה ש"צריך לזכור שמדובר בשנות ה-60, והנהלים היו חמורים פי כמה. אמא שלי עזבה את המוסד זמן קצר לאחר שהתחתנה עם אבא שלי, ככל הנראה בגלל תכתיב חיצוני. ידעתי שיש לאבא שלי דרכון זר ושהוא שהה במדינות אויב, אבל לא התעקשתי לדעת, ובבית אמרו לי להגיד שאבא עובד עבור ראש הממשלה".

הוריה של אלעזר-הלוי התגרשו כשהיתה בכיתה ג', והיא מגדירה את עצמה "מהז'אנר הפופולרי יחסית של אנשי מוסד שהתגרשו". האב התמיד בנסיעות מרובות, והיא מתארת אותו כ"נוכח נפקד" ואת יחסיהם "תקינים", תוך כדי שהיא מנפצת את התדמית הזוהרת שנוצרה לאנשי המוסד של אז. "לא היתה שום תהילה, שלא לדבר על כסף. אז היית צריך להגיד תודה רבה על כך שאיפשרו לך להגן על ביטחון המדינה", היא אומרת.

אז אלעזר-הלוי הצעירה הרבתה לדמיין. "אך לא בטוח שהייתי שונה מילדים רבים אחרים. נהגתי לרוץ מהר יותר במדרגות, עצרתי את הנשימה מרחוב אחד לשני למקרה שאצטרך לעצור את הנשימה. אבל אני לא יכולה לומר לך בוודאות שזה קשור לעולם שגדלתי בו".

אלמנט של התחפשות

לא בכדי נשאבה לאחר השירות הצבאי לעולם העריכה והתרגום, בו היא מוצאת "מעין זליגיות שצריכה להיות לכל מתרגם ואלמנט של התחפשות. קל לי להיכנס לזהויות של הדמויות בספרים. היא מספרת ש"גם הבחירה לשרת ב-8200 היא נסיבתית כביכול, אבל במבט לאחור אני מבינה שזה לא יכול להיות אחרת. האדרנלין וההתרגשות מכך שאתה יודע משהו שאף אחד אחר לא יודע היא משכרת, בייחוד כשאת בת 19".

את "מבצע מנהטן", הספר הראשון בסידרת "שליחות חשאית" (הוצאת ידיעות ספרים ואחוזת בית) שפונה לנוער צעיר, כתבה אלעזר-הלוי, 44, בתור אתגר ולשם השעשוע, אך עם התקדמות הכתיבה, החלה לחוש שהיא כותבת גם כדי למלא אחר צורך גדול של ילדים בגילאים 13-9 לקרוא "ספרות ריאליסטית ומותחת אך לא בז'אנר הפנטזיה", היא מסבירה.

"מובן שיש ספרי פנטזיה נפלאים, אבל מה עם הילדים שלא מתחברים לז'אנר הזה? כיום, רוב הספרים לנוער צעיר הם או רומנים היסטוריים או כאלה שמעלה סוגיות חברתיות. בכלל, בספר הזה, בשל העובדה שאין בו חריגה מכוחות הטבע, הצטרכתי לשמור על רמת אמינות גבוהה, הרגשתי שיש לי פחות חופש מבספרי פנטזיה".

 

לחובבי המתח הריאליסטי. עטיפת הספר 

במרכז הספר עומדים שלושה ילדים מתל אביב, המתבשרים שהתקבלו למשימת הסברה במסגרת משלחת הנוער למטה האו"ם שבניו יורק. מהר מאוד הם מבינים שמדובר למעשה בסיפור כיסוי שהגה סוכן בכיר במוסד, שהחליט לגייסם למשימת סייבר, שמטרתה לכידת ראש ארגון טרור עולמי, שעומד להגיע לביקור באו"ם.

הספר נענה לחוקי הז'אנר הפופולרי – פרקים קצרים עם דיאלוגים קצביים ותזזיתיים, גיבורים מעוררי הזדהות, טוויסטים מרובים ומתבקשים בעלילה, ומתח כתוב היטב, שמלווה בסיפור אהבה מהוסס, כיאה לגילם הצעיר של הקוראים. אלעזר-הלוי מודה שלא ניסתה ללהטט עם עולם המושגים של הז'אנר ולהמציא משהו חדש, אלא ליצור ספר מתח אפקטיבי וישראלי. " צייתתי מתוך עמדה של כבוד ושאיפה להתקבל למועדון של הספרים שהם הכי 'קום איל פו' לילדים. לעשות את המוכר בצורה טובה היה נראה לי אתגר מספק". אלעזר-הלוי מוסיפה מודה שכתבה "ספר מתח לנוער בלי שכל כך קראתי ספרי נוער, אבל גם בלי שקראתי ספרי מתח".

יש שיקנאו ביכולת הזאת.

"כאמור, נראה שיש לי מיומנות של זיקית, הודות לניסיון שלי כעורכת וכמתרגמת, לבנות עלילה ודיאלוגים, זאת מיומנות נרכשת".

"מבצע מנהטן", שזכויות התרגום שלו לאנגלית כבר נקנו על ידי הסוכנות הספרותית "דבורה האריס", מצטרף לצייטסגייסט התרבותי הלוהט של עיסוק במעלליהם הסוערים של סוכני ביון ומוסד, תחילה בקולנוע ובטלוויזיה הישראליים, וכעת בספרות. אלעזר-הלוי מספרת שהכתיבה של הספר התחילה לפני התעצמות התופעה. כיצד היא מסבירה אותה? "יש היקסמות רבה בהיחשפות למידע שאף אחד אחר לא יודע. הכל כאן קשה ומבאס, אז בוא נראה את ישראל בתחומים החזקים שלה, כמו שאפשר לראות בסדרות הטלוויזיה 'כפולים' או ב'המדרשה', שכמובן שואבות השראה מתרבות עולמית. בעידן כל כך חשוף, כבר לא קיים פחד בלעסוק בסודות כמוסים ובפרות קדושות".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו