50 אלף מילה, צאו לדרך!

עבור רבים, נובמבר אינו יותר מחודש אפרורי ומדכדך. אך בעבור רבים אחרים מדובר באקסטזה לשמה: אנחנו מדברים כמובן על ה־National Novel Writing Month, הידוע בכינוי NaNoWriMo - פרויקט שנתי, שהתחיל בסן פרנסיסקו ב־1999 ומנה 21 איש וכיום חצה את ה־400 אלף איש, ועוד היד נטויה.

למי שטרם נתקל בתופעה, NaNoWriMo הוא אירוע כלל־עולמי המזמין כל אחד לכתוב רומן בן 50 אלף מילה לפחות, החל מ־1 בנובמבר ועד השעה 23:59 ב־30 בנובמבר, שעה מקומית, אזי יש להקיש על כפתור השלח; כל שיש לעשות הוא להירשם חינם אין כסף לאתר הפרויקט והפסטיבל מתחיל: אינסוף פלטפורמות שבהן ניתן להציג תקציר של הרומן המתהווה, להתייעץ עם קולגות מיוסרים, לקבל מיני עצות שונות לכתיבה, להתמדה, להשראה ולהתמודדות עם האתגר ומה לא. להיצע הווירטואלי מצטרפים אירועים מקומיים הפזורים ברחבי העולם ומעודדים יצירה של קהילת כותבים.

המנצח ב־NaNoWriMo הוא כל מי שהצליח לעמוד באתגר ולהשלים את מכסת המילים, בין שאותה מכסה מהווה רומן מוגמר או רק חלק ממנו, בין שיש צורך לשכתב או לא להוסיף אפילו פסיק, ובין שמתכוון הכותב לשלוח את יצירת המופת לבתי ההוצאה הגדולים או לדחוף אותה היישר למגירה חשוכה. מטרת המרתון פשוטה: לעודד יצירתיות ולגרום לאנשים לכתוב ולהתמודד עם מחסומי כתיבה ושאר ירקות המלווים את התהליך המייסר באמצעות היד הכותבת.

"מה לגבי פיסקה אחת?"

האופטימיסטים מרבים לציין את כוכבי הספרות שצמחו מתוך NaNoWriMo, דוגמת "Water for Elephants" מאת שרה גרון ו"The Night Circus" שכתבה ארין מורגנשטיין וזכו להצלחה. אך גם חובבי המדון יזכו לעדנה בדמות לא מעט מאמרים המסתייגים בכל לשון מהפרויקט המצליח ורואים בגרון ובמורגנשטיין יוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והכלל הוא ששום דבר טוב באמת לא יוצא מקיומו של NaNoWriMo; אם כבר, מדובר בנזק לספרות באשר היא.

במאמר המצוטט "Better yet, DON'T Write that Novel" ("עדיף שלא תכתוב את הרומן הזה") משנת 2010 - אז כבר זינק מספר המשתתפים בפרויקט ל־200 אלף בשנה - קובלת הסופרת לארה מילר על הפן המצער ביותר בריבוי המפתיע של אנשים ששואפים לפרסם רומן: איך נאמר זאת, הם פשוט לא קוראים. "לא מזמן סיפרה לי הסופרת אן באואר שיותר ויותר אנשים הנתקלים בה באירועים חברתיים נוהגים להתייעץ איתה בנוגע לרומן שהם כותבים", כותבת מילר. "וכשהיא מנסה במהלך השיחה לברר איתם בעדינות מה הם קוראים, התשובה תמיד זהה - 'או, אין לי זמן לקרוא. אני בעיקר מתרכז בכתיבה'.

"קל יותר לעשות כסף מאנשים שרוצים לכתוב מאשר מאנשים שרוצים לקרוא", טוענת מילר, ומוסיפה בעוקצנות כי ספרים המכילים עצות לגבי כתיבה נמכרים טוב יותר מאשר רומנים כשלעצמם.

השנה מצטרף מאמר נוסף וחריף לרשימת המתנגדים. קלייר פאלון תמהה ב"הפינגטון פוסט" על ההכרח לכתוב 50 אלף מילה ולייצר דווקא רומן עב כרס - לא סיפור קצר, לא נובלה, "מה לגבי פשוט פיסקה אחת טובה באמת? האובססיה עם כתיבה של רומן דווקא מציבה כמות לפני איכות, רק כדי שנוכל לסמן וי לצד ההתנסות הזו". אם אתם אוהבים ספרים, מוסיפה פאלון, "דעו שאינכם חייבים לכתוב אחד רק כדי לתקף את התשוקה הזו".