תוכנית ההרגעה

יממה אחרי פגישת הפיסגה בין ברק אובאמה לבנימין נתניהו, שעיקרה היה רחוק מלהיות הנושא הפלשתיני, ושהוגדרה על ידי ראש הממשלה כ"טובה, בונה ועניינית", עלה ראש הסגל ויועצו של הנשיא האמריקני, דניס מקדאנה, לנאום בכנס הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה. בנאומו הוא בחר דווקא כן להתמקד בסכסוך, כיוון שנושא זה מספיק מרכזי עבור הממשל ומטריד אותו. מקדאנה, כנציג בכיר של הבית הלבן, עלה אחרי נאומו של נתניהו ואמר: "הפתרון האמיתי היחיד לסכסוך הישראלי־פלשתיני הוא זה של שתי המדינות, ויש לפעול כדי למנוע מפתרון המדינה האחת להכות שורשים".

גם בחודש מארס האחרון, כשהעימות בין ירושלים לוושינגטון הגיע לשיאו והשיח בין הצדדים היה עצבני מאוד, מקדאנה התייחס לנושא הפלשתיני, הפעם בנאומו בפני ועידת ג'יי סטריט. אז אמר כי "התבטאויותיו הסותרות" (לפני ואחרי הבחירות) של ראש הממשלה בסוגיית המדינה הפלשתינית "מציבות בסימן שאלה את מחויבותו לנושא".

בחודשים שעברו מאז חזר נתניהו לא פעם על מחויבותו לפתרון שתי המדינות, כשהתקווה היא שאבו מאזן יבין שעליו לוותר. ואם יו"ר הרשות הפלשתינית לא יעשה זאת? על כך נתניהו כבר ענה פעמיים: לפני שלושה שבועות הצהיר בכנסת כי הוא בוחן צעדים להקטנת החיכוך גם ללא הסדר, והשבוע שב ואמר: "יש דברים שיכולים להקטין את החיכוך: הפרדת האוכלוסייה. ברוח דברים אלה אני מתכוון לקדם דברים". עוד הוסיף: "צעדים חד־צדדיים הם אפשרות, אם יתאימו לצורכי הביטחון של ישראל וילוו בהסכמות בינלאומיות".

שעות קודם לכן יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט צייץ בחשבון הטוויטר שלו את הדברים הבאים: "לכל השואלים: אז מה אתה מציע אם אתה מתנגד למדינה פלשתינית? כיתבו בגוגל 'תוכנית ההרגעה', זה מה שאני מציע. הכל מפורט שם". חיפוש בגוגל מוביל לסרטון ביו־טיוב מאפריל 2012, שבו בנט הציג "מתווה מעשי לניהול הסכסוך הישראלי־פלשתיני".

בסרטון בנט נשמע ברור: "הסכם שלום עם הפלשתינים לא יקרה. זה פשוט לא ריאלי. למה? כי הקמת מדינה פלשתינית על קווי 67' תסכן את מדינת ישראל. מנגד, סיפוח של כל יהודה ושומרון למדינת ישראל והקמת מדינה דו־לאומית יבטלו את האופי של ישראל כמדינה יהודית. אז מה עושים? אפשר לא לעשות כלום ולקוות שהכל ייעלם, אבל כך אנחנו מפקירים את הזירה ליוזמות פלשתיניות (על דף שמוצג על המסך כתוב 'חרם על מוצרים ישראליים'; ש"צ)".

אך סרטון בנט גם מציע פתרון: "אפשר גם לעשות את מה שהציונות כל הזמן עשתה: לקחת את גורלנו בידינו". וכאן מוצעת "תוכנית הסיפוח החלקי", המבוססת על מפת אוסלו, שמחלקת את יהודה ושומרון לשטחי A (הערים הפלשתיניות), B (שם הביטחון בידי ישראל והניהול פלשתיני) ושטחי C (בשליטה ישראלית מלאה, שם נמצאות ההתנחלויות וצירים ראשיים).

97 אחוזים מהפלשתינים גרים בשטחי A ו־B. בשטח C נמצאים 50 אלף פלשתינים ומרבית המתנחלים. ההצעה של בנט היא "לספח את שטח C לשטח ישראל ולאפשר שלטון עצמי שם ורצף תחבורתי בלי לראות מחסום צה"לי אחד". הפלשתינים שיסופחו יזכו לתעודת זהות ישראלית ולמעמד "תושב" (ולא אזרח), כמו ערביי מזרח ירושלים.

בנט מסביר: "זה יוציא את האוויר ממי שמאשים אותנו באפרטהייד. ישראל תזכה ליציבות מבחינה ביטחונית ודמוגרפית, ואף אחד לא יגורש מביתו. העולם לא מכיר בריבונות על רמת הגולן ועל ירושלים, אז אפשר להוסיף גם את שטחי C".

תוכנית זו של בנט נשמעת משיקה לדבריו כעת של ראש הממשלה, אך בנט בכל זאת בחר לתקוף את ראש הממשלה בחריפות. "כל מסירת שטח חד־צדדית לערבים היא שגיאה כבדה, תמיד", התנפל שר החינוך, "הדיבור על זה בעיצומו של גל טרור מעביר מסר הפוך ממה שנדרש... אין ספק שיש לעשות מהלך חד־צדדי: החלת הריבונות הישראלית ביישובים הישראליים ביהודה ושומרון".

האם שוב בנט, כמו שרואים בו בסביבת נתניהו, היה ל"שולף" שקופץ מהר מדי? על פניו כן. אחרי הכל, לא נתניהו ולא איש מאנשיו דיבר על פינוי שטח, ההפך הוא הנכון. לכן התקפתו של בנט נשמעת תמוהה. צפוי היה שדווקא יאמר: "הנה, אני ונתניהו באותו קו".

ניצל את הפגישה עם אובאמה כדי לעסוק בסוגיית סוריה. נתניהו, השבוע בוושינגטון // צילום: אי.אף.פי

מחכים לפרטנר, עדיין

השבוע הופיע ראש הממשלה בשורה של אירועים בארה"ב. הוא אף שוחח עם הכתבים המדיניים וענה על שאלות, כשמדבריו עולה תמונה ברורה מאוד של איך הוא רואה את המדינה הפלשתינית. בפועל זו אוטונומיה, שטח שבו גר הרוב המוחלט של הפלשתינים שביהודה ושומרון ואשר זוכים לניהול עצמי מלא.

במדינה הפלשתינית אין צבא, אין שליטה על גבולות וגם לא שדות תעופה. המדינה מפורזת, כך שישראל שולטת בכל השטח, גם אם אינה בתוך הערים הפלשתיניות. המדינה הפלשתינית תכיר בזכות הקיום של מדינת ישראל ותכיר בכך שבתוך שטחי מדינת ישראל לא תהיה לשום תושב (והכוונה היא לערבים שווי זכויות) רצון לאומי להקים אוטונומיה או להיפרד למדינה נוספת. הפלשתינים יוותרו על שיבת הפליטים.

לגבי ירושלים והר הבית, נתניהו אמר השבוע בכנות, אולי בפעם הראשונה, כי יש רק אפשרות אחת והיא שהר הבית נשאר רק בשליטה ישראלית. "ירושלים לא תחולק" היא לא רק סיסמה, זו אמירה שמדברת על כך שירושלים היא עיר אחת, זאת כבר עובדה. מאחר שזאת העמדה של נתניהו, הוא התוודה השבוע כי הנושא של ירושלים והר הבית לא פתיר בשיח הישראלי־פלשתיני. הוא הסביר כי הצד השני נחוש באי קבלת המציאות הזאת ולכן לא יהיה פתרון.

ומה כן מציע נתניהו בירושלים? כפי שכבר פורסם, הוא בוחן את הוצאתן של שכונות ערביות מסוימות מחוץ לגבולות העיר. מדובר בכפרים שלא נטמעו בבירה, הושארו על ידי אריאל שרון מחוץ לגדר ההפרדה ויצרו מציאות חדשה בשטח. ראש הממשלה מבקש לבחון כעת, האם אחרי 50 שנה אפשר לעשות תיקון לגבולות העיר. האם אפשר לקבוע כי השטחים שלא נקלטו יישארו מחוצה לה וינוהלו על ידי שלטון עצמאי - אך עדיין יישארו בשליטה ישראלית.

זה לא הפתרון היחיד שנתניהו בוחן ומציע, והשבוע אמר: "נושא ההתנחלויות יכול להיפתר בקלות. טוב, אולי לא בקלות, אבל הוא בהחלט פתיר". אז כיוון את דבריו בצורה ברורה לאבו מאזן, גם אם בעקיפין: "כאשר ממשלות ישראל ניצבו מול מנהיגים ערבים שחתרו לשלום באותה מידה, כמו נשיא מצרים אנואר סאדאת או חוסיין מלך ירדן, ישראל עשתה שלום. אפשר לעשות זאת כשפוגשים מנהיג ערבי שאומר: 'אני מוכן לקבור את העבר. פנינו אל העתיד. אין לנו עוד תביעות מהמדינה היהודית'. ישראל תמשיך לפעול למען השלום, בתקווה שמה שלא ניתן להשיג היום, ניתן אולי להשיג מחר". נתניהו היה ברור - הסיבה להיעדר פתרון היא הצד הפלשתיני הסרבן.

כך שלסיכום הנושא: כדי לא להפוך למדינה דו־לאומית, יש כוונה לעשות מעשים בשטח, שימנעו חיכוך ויאפשרו חיים תקינים לכל הצדדים, כשהביטחון נשמר. דבריו של נתניהו על צעדים חד־צדדיים באופן מוסכם בינלאומי, פירושם להביא לפתרון של נוכחות ישראלית ביהודה ושומרון, שלא תיחשב כיבוש או אפרטהייד. כך למעשה תעוקר הביקורת נגד ישראל בזירה הבינלאומית.

דברים אלה עולים בקנה אחד עם ההצהרה היחידה של אובאמה בנושא (שכלל לא הזכירה מדינה פלשתינית) בתחילת הפגישה עם נתניהו: "יש להבטיח ששאיפות לגיטימיות פלשתיניות תתקיימנה באמצעות תהליך מדיני, אך בזמן שאנו מבטיחים שישראל יכולה להגן על עצמה".

לפתוח דף חדש

אחת המטרות המרכזיות שלשמן הגיע נתניהו לוושינגטון היתה איחוי קרעים. "השנה האחרונה לא היתה פשוטה", אמר נתניהו, "סוגיות כבדות משקל עמדו על הפרק. היצרים התלהטו. הסיכונים היו גבוהים. אולם עלינו תמיד לזכור שתי אמיתות פשוטות: הראשונה היא שתהיינה אשר תהיינה המחלוקות בין ישראל לארה"ב, אין לישראל ידידה טובה יותר מאמריקה ולאמריקה אין ידידה טובה יותר מישראל.

"ולהלן האמת השנייה", אמר רה"מ, "תהיינה אשר תהיינה המחלוקות בקרב הקהילה היהודית, השמירה על אחדות עמנו היא בעלת חשיבות מכרעת. ישנו רק עם יהודי אחד. ישנה רק מדינה יהודית אחת. כעת, יותר מאי פעם, חובה עלינו לפעול יחד כדי לאחד את העם היהודי ולהגן על המדינה היהודית".

עם ההבנות האלה נתניהו בא והדגיש כי ישראל תמיד "אהודה וחוצה מפלגות", דמוקרטים ורפובליקנים גם יחד. לאור הדברים האלה הוא גם קבע את ביקוריו השבוע ונועד עם קבוצה של אנשי המפלגה השמרנית במכון המחקר הניאו־קונסרבטיבי AEI, כמו גם במרכז האמריקני הליברלי CAP, המקורב לבית הלבן ולמפלגה הדמוקרטית.

נתניהו, אורח קבוע בשדולת איפא"ק, ביקר השבוע גם בעצרת הכללית של הפדרציות היהודיות GA. בשנה שחלפה נעזרה ישראל בשלל הארגונים כדי לנקוט עמדה בסוגיה האיראנית, דבר שגרם לטלטלה גם ביחסי היהודים עצמם וגם בפעילות שלהם מול הקונגרס. עכשיו הגיע נתניהו לומר תודה ולעבור יחד איתם לדף חדש.

אצל הדמוקרטים הוא ענה לשאלות כמו "למה אתם בונים בהתנחלויות" (וענה: "גרים שם אנשים. אי אפשר לומר כל הבן היילוד, מעבר לקו הירוק, השליכוהו"), ועל התבטאותו על ערביי ישראל הנוהרים לקלפיות (וענה: "זאת היתה שגיאה והתנצלתי. אני דואג גם לציבור הזה. יותר ערבים הצביעו לי מאשר למחנה הציוני").

בכנס הקהילות היהודיות הצהיר כי יבטיח שכל היהודים יוכלו להרגיש בבית בישראל, גם הרפורמים והקונסרבטיבים, וסיפר על ההשקעה בחיזוק קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות בישראל. דברים אלה אמנם עוררו את זעם השותפות החרדיות בקואליציה, אבל אלה דברים שהקהילות היו חייבות לשמוע כדי לקבל את החיבוק הדרוש אחרי משברי השנה האחרונה.

יש למה לצפות

כפי שנכתב כאן בשבוע שעבר, הפגישה של נתניהו עם אובאמה התמקדה בסיוע האמריקני לעשור הבא. הוחלט שיוקם צוות שיתחיל בעבודה סדורה. לבקשת ישראל, הדיון הוקדם בכמעט שנתיים. היקף הסיוע לשנים 2027-2017 יעמוד על 50 מיליארד דולרים. המטרה היא, לצד מענה לאיומי טכנולוגיות חדשות וסייבר, לתת לישראל כלים להתמודדות מול נשק טילי ונשק מדויק שהולך ומתבסס באזור ומייצר בפנינו אתגרים חדשים.

אובאמה אמר השבוע כי "יש בינינו שיתוף פעולה צבאי ומודיעיני קרוב יותר משהיה לשתי ממשלות כלשהן בהיסטוריה". נתניהו מצידו הוסיף כי "ארה"ב מעניקה לישראל סיוע חיוני, אולם ישראל מחזירה את הסיוע הזה כמעט על בסיס יומיומי במודיעין ובדברים רבים אחרים". שני המנהיגים סיכמו כי בתחילת דצמבר יבקרו בישראל צוותי עבודה אמריקניים, שיסגרו את הפרטים. בראש הצוות האמריקני תעמוד יעל למפרט (בת להורים ישראלים), האחראית על ישראל במועצה לביטחון לאומי בבית הלבן.

את הפגישה עם אובאמה ניצל נתניהו לדבר גם על מצבה של סוריה. בסוף השבוע תתקיים ועידה בווינה בראשות שרי החוץ של ארה"ב ורוסיה, כשעל הפרק התוכנית הרוסית לעתיד סוריה. העמדה הישראלית של נתניהו נאמרה בבית הלבן וגם בפומבי, והיא מונה קווי הגנה אדומים של ישראל.

בחודשים האחרונים מקדם מזכיר הממשלה לשעבר, צבי האוזר, יחד עם שגריר ישראל בוושינגטון לשעבר, ח"כ מייקל אורן (שניהם באי לשכתו הקרובים של נתניהו) את רעיון החלת הריבונות הישראלית ברמת הגולן. רה"מ אמר השבוע לאובאמה כי "אפשר לחשוב אחרת" על מעמד רמת הגולן, שבדין הבינלאומי נחשב כשטח ישראלי כבוש, אך בישראל כבר סופח בחוק. נתניהו רמז שישראל רוצה לדון עם ארה"ב על יחסה לסיפוח, על רקע המתרחש בסוריה. הנשיא לא הגיב, אבל המחשבה הונחה על השולחן.

לסיכום אפשר לומר שנתניהו אהב את הביקור בוושינגטון. באחד הכנסים אף קיבל פרס של כבוד ועקץ כי "בארץ לא נותנים לי שום פרס". במקום אחר הוא דיבר על "הדיון היצרי בעיתונות בישראל" ועקץ שוב: "דרוש לחבוש משקפיים ורודים כדי לקרוא את האמת שם". ועכשיו הוא חוזר לצרור עניינים כבדים: מינוי רן ברץ, התקציב, תקציב הביטחון, הטבות מס לפריפריה, הריסת בית כנסת בגבעת זאב, מתווה הגז, חוק הגיוס והרשימה עוד ארוכה. מי היה מאמין, שהקטע הקל של החודש יהיה הפגישה עם הנשיא אובאמה. ¬