שובו של המשוטט

בקומה השלישית של בניין ותיק במרכז ברלין נמצא חדר שמור היטב. בתוכו, מאחורי דלת נעולה, עומדת כספת גדולה ובה מונחים ארגזים שחורים. בארגזים - דפים צהובים ישנים, מלאים בכתב יד צפוף ועמלני, משובץ במערכת סמלים תמוהה - ריבוע אדום, כוכב סגול ונקודות שחורות. ד"ר אדמונד ויצסלה עומד מעל הדפים במבט של אב גאה ומחייך. "יפה, נכון"? הוא אומר, "ככה הוא סימן את הפרקים, היתה לו שיטה מיוחדת."

הבעה ייחודית עולה על פניו של ויצסלה כשהוא מדבר על מושא המחקר שלו, ולטר בנימין, אחד מהוגי הדעות החשובים במאה .20-ה תריסר שנים עברו מאז הוקם הארכיון הרשמי, וכאילו כדי להתל בגורל מתברר שהבניין שבו הוא נמצא, בלב שכונת מיטה הברלינאית, היה באזור מגרש המשחקים של ולטר בנימין הילד, לפני שהתבגר ונאלץ לברוח מגרמניה לצרפת ומשם לספרד דרך הרי הפירנאים, נושא איתו מזוודה אחת שמכילה את פרויקט חייו. בנימין, שהיה חלוש בעת המסע, נתפס בגבול ספרדצרפת על ידי המשמר הספרדי והתאבד באמצעות מנת יתר של מורפיום.

תערוכה חדשה, "ולטר בנימין / ארכיון גלות," שנפתחה אתמול במוזיאון תל אביב, מציגה לראשונה כמה מעבודותיו של ההוגה היהודי-גרמני ומבקשת לעסוק בדמותו של האיש מזווית משולבת - בין אמנות, תיעוד והיסטוריה. בתערוכה, שנוצרה בשיתוף ארכיון ולטר בנימין הברלינאי ומכון גתה, יוצגו על קירות המוזיאון מבחר מכתביו של בנימין - הערות שרשם לעצמו, גלויות ששלח לחבריו ופרגמנטים מתוך יצירתו הלא גמורה על הפסאז•ים של פאריס.

אוצרי התערוכה, נועם סגל ורפאל זגורי-אורלי, מציגים לצד הכתבים של בנימין מבחר יצירות של 13 אמנים עכשוויים העוסקים ב"מחשבה הדימויית" שהעסיקה את בנימין. עבודות של מיכה אולמן, דור גז, סיגל פרימור, פול קלה ואחרים פרושות ליד כתבי בנימין, וכך מתקבל יצור כלאיים שמשקף את דמותו של בנימין עצמו - טקסט וויזואליה, מקומי וזר, וגם עברית וגרמנית.

טיוטה מאחד ממאמריו של בנימין // צילום:באדיבות ארכיון ולטר בנימין

"חנה ארנדט טעתה"

ולטר בנימין נולד 1892-ב למשפחה ברלינאית יהודית מתבוללת. בעת לימודיו האקדמיים כתב בעיתון הסטודנטים והחל "לגלות" מחדש את יהדותו. הוא המשיך בכתיבתו הענפה בבמות שונות עד עליית הנאצים לשלטון .1933-ב כפילוסוף שעסק במושג ההיסטוריה הוא הסיק טרם המלחמה שלא רק הפוליטיקה אלא גם האמנות עומדת לפני שינוי מהותי, ובכמה מאמרים שכתב, חלקם מובאים בתערוכה, הניח את אבני היסוד לביקורת האמנות המודרנית.

ויצסלה מספר כי אף שחנה ארנדט, ידידתו של בנימין באותם ימים של נאציזם גואה, סברה כי הוא תמיד היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון - וכך למעשה גם מצא את מותו הטרגי בגבול - הוא סבור כי היא טעתה בהבחנתה. הראיה, לדברי ויסצלה, מצויה ברלוונטיות של בנימין כיום. התערוכה, לדבריו, מבהירה עד כמה בנימין דאג לביטחון כתביו. •הוא היה מודע לחשיבותם, רצה להבטיח את שרידותם, ודי הצליח בכך•, אומר ויצסלה. •בנימין היה מצוי בחשש הישרדות תמידי. כשהוא הרגיש בסכנה מתקרבת, הוא היה שולח סקיצות של כתביו לחבריו, בעיקר לגרשם שלום, למקרה שהוא עצמו לא ישרוד•.

ויצסלה מספר כי הארכיון הוא "אחד המוסדות הפופולריים באקדמיה לאמנות בברלין בימינו. לדעתי, זה לא רק בגלל סופו הטרגי אלא בעיקר בגלל המשיכה שלו כהוגה אל הקיצוניות; הוא בחר להכיל את כל הצדדים ואמר לאדורנו: אני תמיד מנסה למצוא את ההפך הגמור ממה שאני מרגיש, מאמין או רוצה בו. רק כך ניתן להבין אותי.