המופע של סטיב

סטיב קארל הוא לא מה שחשבתם. בהנחה כמובן שחשבתם שקארל הוא אדם מצחיק. העובדה הזו מתבררת אחרי 20 דקות של שיחה מאוד נעימה עם אחד השחקנים הכי מוכרים בהוליווד. האיש שהשתתף ב"דיילי שואו", שיתף פעולה עם ג'ים קארי וחבורת ג'אד אפאטו ומגלם כבר שש עונות את הבוס הכי מעיק בעולם בגרסה האמריקנית של "המשרד"; מי שלפני חמש שנים כונה על שער המגזין "לייף" בתואר המחייב "האיש הכי מצחיק באמריקה". אבל כשקארל נשאל על חוש ההומור שלו, נגמרות לו הבדיחות והוא נע באי נוחות בכיסא בניסיון כמעט נואש למצוא תשובה.

כשאתה מתבדח עם חברים, ההומור שלך קיצוני-

"עם חברים-".

כן, איך היית מתאר את ההומור הפרטי שלך-

"ההומור שלי-".

ההבעה על פניו של קארל דומה לזו של פקיד בנק שניהל עד עכשיו שיחה על מצב השווקים באסיה, ופתאום היא קיבלה תפנית שהוא לא היה יכול לצפות אותה.

כן, ההומור שלך.

"או, זה קשה. אני לא יודע. אני לא... אני מנסה לא להיות במצב 'און' הרבה. אני בהחלט לא הרוח החיה של המסיבה. אני לא זה שמספר סיפורים מדהימים או בדיחות מדהימות. אני לא יודע. אני מניח שזה נשמע די משעמם. אבל לא יודע. זו שאלה קשה".

היית ליצן הכיתה-

"לא. ממש לא. הייתי הבחור שצוחק על ליצן הכיתה. עשיתי מחזות. עשיתי הרבה ספורט והייתי מאוד נורמלי. עשיתי מה שרוב הילדים עשו. אני לא חושב שהתבלטתי".

אתה בקשר עם אנשים מהתיכון? מה הם חושבים על מה שיצא ממך-

"הם חושבים שזה מגוחך ומצחיק, כי הכל אצלי אותו דבר חוץ מזה שעכשיו עוד כמה אנשים מלבדם יודעים מי אני".

הם ציפו שתהיה כזה-

"לא. ממש לא. אני חושב שאף אחד, ממש אף אחד לא חשב שזה יקרה. כולל אני".

אכן, במשך שנים לאיש לא היתה סיבה לחשוב שקארל יישב אי פעם בחדר מלון ויכרסם עוגיית שוקולד צ'יפ, בזמן שהקומות גדושות בעשרות עיתונאים מהעולם שמתעניינים בעיקר בו. שום דבר לא העיד על התפנית הזו בסיפור של הילד ממסצ'וסטס שערך את עיתון בית הספר שלו ("שאגת האריה"), עבד במרכול שפתוח 24 שעות, המשיך לקריירה קצרה ברשות הדואר האמריקנית כדוור זוטר - וחלם להיות עורך דין.

אז איך הפכת להיות קומיקאי מפורסם-

"כשהחלטתי להיות שחקן לא בחרתי בקומדיה דווקא. אלה פשוט הפרויקטים שקיבלתי, ומשם זה מה שהמשכתי לעשות. זה לא שאמרתי 'אני אעבוד על חוש המשחק הקומי שלי'. עברתי לשיקגו אחרי הקולג', ואלה היו העבודות שקיבלתי".

קארל מעולם לא ידע לשלוף את הבדיחה הנכונה ברגע הנכון, אבל איכשהו הוא תמיד קיבל תפקידים קומיים. בסוף שנות ה-90 היה כתב ב"דיילי שואו", ואחר כך שיחק לצד ג'ים קארי ב"ברוס הגדול מכולם". אבל רק ב-2005, אחרי הקומדיה שכתב, "בתול בן 40" (כשהוא עצמו היה בן 43), הפך קארל לכוכב שמעולם לא חשב שיהיה. כזה שכולם יצפו שיצחיק אותם כל הזמן.

"אני חושב על קומדיה במונחים של משחק, כי דברים מצחיקים יותר כשהם מגיעים ממצב, מסיפור או מדמות. אלה הדברים שמעניינים אותי. לסטנד-אפ יש לי המון כבוד, וזה תמיד מדהים אותי: להתמודד עם קהל ענקי. זאת יכולת ספציפית ואני חושב שהיא לא ממש היכולת שלי".

ההצלחה הגיעה לך בגיל מבוגר יחסית.

"אני חושב שזה טוב. אני אסיר תודה על זה, כי פחות או יותר גיבשתי מי אני. אם זה היה קורה בשנות ה-20 שלי, אני לא בטוח שהיתה לי הבגרות לשמור על ראש מפוקס. כשאתה מבוגר אתה מבין שהכל מאוד זמני ושלא צריך לקחת את זה יותר מדי ברצינות. אני חושב שזה עזר. יש לי יותר פרספקטיבה בגיל הזה".

הפרויקט האחרון של קארל הוא סרט האנימציה "גנוב על הירח". קארל מדובב שם את הדמות הראשית - רשע מזדקן שנמצא בתחרות רשעות עם נבל צעיר ומתוחכם ממנו. שניהם מתחרים מי יגנוב את הירח, והרשע המזדקן מחליט להשתמש בכל טריק מלוכלך בספר כדי לנצח - כולל אימוץ של שלוש יתומות כדי שישמשו אותו בתוכניתו השטנית.

מה הצחיק אותך כשקראת את התסריט-

"חשבתי שהרעיון לבחון את העולם של סופר רשעים הוא מעניין. לראות קצת את חיי היומיום שלהם: איך הם חיים, איך הם מתפרנסים. הרי זו לא דרך חיים קלה. זה לא הכיף והפרסום שחושבים שזה. ואז לקחת את הרעיון של ילדים - ובאמצעותם לשנות את האיש הזה. חשבתי שהמצבים ייצרו קומדיה פלסטית שאהבתי".

והוספת לדמות שלך מבטא כבד. של מי היה הרעיון שתדבר כך-

"שלי. פשוט עשיתי את זה והם שמעו את זה ואמרו 'אוקיי, נשמע טוב'".

אי אפשר ממש להגדיר איזה מבטא זה. זה נשמע חיבור של כמה דברים.

"זה בערך רוסי, צרפתי, גרמני, טרנסילבני, יפני - לא משהו אחד. מעניין מבחינתי לעשות דמות כזו, כי אתה הולך על קו דק. מעולם לא ראיתי בסרט משפחתי אדם רשע מרושע שמאמץ שלושה ילדים. אהבתי שזה קצת אפל, קצת מסוכן. ממש קצת. ואני גם חושב שילדים אוהבים את זה. אני לא אוהב סרטים שמתנשאים על ילדים. אני אוהב סרטים שמצפים מהם ליותר".

חלטורות אנימציה כאלה מקובלות מאוד בתעשייה, עוד מהימים שרובין ויליאמס דיבב את הג'יני ב"אלאדין" בשנות ה-90. שחקן כמו קארל מקבל כחצי מיליון דולר תמורת שעות הקלטה ספורות. הוא אמור להקליט את הטקסט של הדמות שלו כשהוא בודד לחלוטין באולפן, ללא דינמיקה עם השחקנים האחרים בסרט, כשרק הבמאי (ולעיתים האנימטורים) מכוונים אותו.

שמעתי שנתנו לך הנחיות בסקייפ-

"כן, כי המאיירים היו בצרפת. אז לפעמים העבירו אותם לחדר ההקלטות והייתי רואה אותם במוניטור שלי בסטודיו בלוס אנג'לס".

זה לא מגביל קצת? אתה עושה המון אימפרוביזציות ופתאום אתה בחדר הקלטות, לבד, ואתה אמור לשחק. איך אתה נכנס לזה-

"זו לא ממש שאלה של להיכנס לזה. זה רק צריך להיות כיף. פשוט הרגשתי שאני חלק מפאזל ענקי ומורכב. אני יוצר כל מיני צורות, והם יתאימו אותן לאן שהם צריכים. הקלטתי כל שורה בין 20 ל-30 פעמים, וכך זה עשה את העבודה שלהם יותר קלה".

דייט בגיל העמידה

במחשבה שנייה, סטיב קארל הוא בדיוק מה שחשבתם. זה בהנחה שחשבתם שאין בו משהו נוצץ או מרתק במיוחד. כזה שאף צלם פפראצי לא יתאמץ לתפוס בדרך למכון כושר (אם הוא בכלל הולך למכון). כזה שבעיקר נהנה להשתטות עם הילדים שלו ולעצור רגע לפני שזה הופך להיות מוגזם ("אני עדיין רוצה שיזכרו שאני אבא שלהם"). כמו פקיד הבנק או עורך הדין שלכם, קארל הוא "איש מהיישוב", אחד שאם יבצע לפתע פשע - כל שכניו יתפסו את הראש ויכנו אותו "אדם נורמטיבי". לא כי הוא מתעקש להיות צנוע, אלא מכיוון שנראה שהוא נטוע עמוק בתפישה שאין בו משהו מיוחד. ההצלחות של הפרויקטים שלו הן לא ממש בזכותו, ולכל אחד מהפרויקטים יש זכות קיום בלעדיו.

"דייט לילי", הסרט שלך עם טינה פיי, לא היה הצלחה אדירה בסוף השבוע הראשון שלו, אבל אט אט הוא צבר צופים והגיע להכנסות יפות. איך אתה מרגיש לגבי המעמד שלך היום בהוליווד-

"אני תמיד מרגיש מאוד בר מזל לעשות דברים שאני גאה בהם. הסרט הספציפי הזה עבד טוב כי אנשים סיפרו עליו לחברים שלהם, ואנשים אהבו את החיבור עם טינה. זה סרט שקשה למכור. כי למי אתה מוכר אותו? לאדם בגיל העמידה שאולי ילך לדייט כזה? לילדים בני 18? למה שהם ירצו לראות אנשים בגיל הוריהם שהולכים לדייט-".

אבל ההצלחה של הסרט היתה במידה רבה בזכותך ובזכות הפרסום שלך.

"זה ייזקף לזכותו של הסרט ולזכותה של טינה. אני נוטה לא לטפוח לעצמי על השכם. אני תמיד נוטה לחשוב שאני חלק מהאנסמבל ופחות שהצופים באים כי אני שם. אני לא חושב שאנשים עטים לראות סרטים כי אני מופיע בהם".

קארל ממשיך לדבוק בגישת האני-רק-עוד-שחקן-על-הסט כשהוא מתחיל לדבר על העונה השביעית של "המשרד". לפני שלושה חודשים הוא הודיע שזו תהיה העונה האחרונה שלו בסדרה המצליחה של אן.בי.סי - עניין די משמעותי לרשת השוקעת ובמיוחד למיליוני המעריצים ברחבי העולם שמדליקים טלוויזיה בין השאר כדי להתענג על האישיות הבלתי נסבלת של מייקל סקוט בגילומו. אבל כשקארל נשאל על הדמות שגילם במשך יותר מ-140 פרקים - זו שהעניקה לו גלובוס זהב, מועמדויות לאמי והבטיחה את עתידו הפיננסי שלו ושל ילדיו - הוא שוב לא מצליח להבין על מה המהומה.

אחרי הודעת "העונה האחרונה" קיבלת טלפונים נזעמים מאן.בי.סי-

"אני לא יודע אם הם ידעו".

לא אמרת להם מראש-

"לא היה לנו ממש דיון רשמי על זה. הסדרה היתה אושר גדול לי ולכל המעורבים. זו משפחה. אני רוצה לעשות עונה ממש טובה ולסיים את החוזה. אני בטוח שהסדרה תמשיך. זה אפילו יכול להיות טוב, כי ישנו את הדינמיקה ויעבדו יותר עם שאר השחקנים. אין לי ספק שימשיכו חזק יותר מאשר קודם".

אז מה הלאה? עוד תוכנית טלוויזיה? עוד סרטים-

"אני לא יודע. אני רוצה לכתוב. אני רוצה ליצור. לכתוב תסריטים. לא ממש היתה לי הזדמנות לעשות את זה מאז 'בתול בן 40'. יהיה נחמד פשוט לשבת ולכתוב כמה דברים. התחלתי להפיק סרטים, אז אני רוצה להמשיך לעשות גם את זה. אני פשוט חושב שזה הזמן לעבור הלאה. אני לא חושב שצריך לעשות מזה ביג דיל".

"המשרד" היא סדרה מאוד פופולרית.

"נכון, אבל זה לא אומר שהיא נגמרת. זה רק אומר שדמות אחת עוזבת".

מעניין אותך לעשות תפקידים דרמטיים-

"כן, אבל אני לא רוצה לעשות משהו רק כדי להוכיח שאני יכול. אם משהו יבוא - אז כן. הדבר האחרון שעשיתי הוא יותר דרמטי. סרט עם ג'וליאן מור וקווין בייקון על משבר נישואים שהוא דרמה-קומדיה".

ג'וליאן מור סיפרה שכל הדמויות שהיא שיחקה אי פעם עדיין נמצאות בראש שלה. נשארות איתה לעד. כך גם אתה מרגיש-

"טוב, כל הדמויות שג'וליאן מור גילמה נשארו גם בראש שלי (צוחק). כל הדמויות שאתה עושה הן גרסה של עצמך, ואני מבין מה שהיא אומרת. אני לא רוצה להיות יותר מדי כבד אבל כן, הן חיות בתוכך. הן אף פעם לא ממש נעלמות. תמיד יהיה חלק מהן שאתה לוקח איתך".

ויש רגעים שבהם מייקל סקוט, הדמות שלך ב"המשרד", קופץ פתאום החוצה? יש בזה משהו ממך?

"אני מקווה שלא, למעני, כאדם שמתפקד בחברה. אני מקווה שאני פחות מייקל סקוט. אני חושב שהוא אדם טוב, אבל הוא די קצר ראייה ברוב הדברים. אין לו הרבה מודעות עצמית. אני מקווה שיש לי קצת יותר מודעות ממנו".

מה הולך להיות בעונה הבאה של "המשרד"-

"לא יצא לי לדבר עם המפיקים והכותבים על מה יקרה לדמויות. אבל לגבי העזיבה של סקוט, הייתי רוצה שזה יהיה פשוט".

שפשוט יפטרו אותו-

"אני חושב שזה צריך להיות ריאלי ברוח התוכנית. לא לעשות מזה אירוע יותר מדי גדול. אנשים עוזבים מקומות עבודה כל הזמן מהרבה מאוד סיבות. אין סיבה שזה יהיה פסטיבל גדול".

נראה.

"כן, נראה...".

iddo_shai@yahoo.com

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו