היה משהו מחכים בביקור של משלחת העיתונאים הישראלית בנורבגיה. מעבר לעניין הכלכלי גרידא, מעבר לעובדה שמדובר במדינה עשירה, מעבר לעובדה שמדובר במכניסי אורחים שמזכירים בחמימות שלהם דווקא אותנו הישראלים, הרחוקים מהם בערך 30 מעלות במד הטמפרטורה; ומעבר ליופי הסקנדינבי.
הדבר הבולט ביותר בביקור הקצר במדינה היה הצניעות והמשמעת שבה מנהלים הפקידים הציבוריים את ענייני הכלכלה של המדינה. "תפקידי הוא לשרת את הציבור, אני לא פוליטיקאי", היה משפט שחזר על עצמו בכל פעם שהזדמן לנו להיפגש עם מנהלי משרדים בממשל הנורבגי.
המסדרונות הנקיים מלכלוך וממאכערים, שכל כך מאפיינים את המשרדים המקבילים אליהם בישראל, בלטו לעין. "לשרת את הציבור", משפט ששנים כבר לא שמענו בעברית מפקיד ממשלתי. ובשבוע אחד בנורבגיה קיבלנו תזכורת לאיך דברים בכל זאת יכולים להתנהל.
כנס היזמות בשבוע שעבר // צילום: גורם קיי גאאר
רק אל תשלם עלי בדייט ראשון
בנורבגיה נערך לפני כשבועיים שבוע היזמות השנתי, שאליו הוזמנו יזמים ויזמות מכל העולם וגם משלחות של עיתונאים מכל העולם. הנורבגים עובדים חזק מאוד על יחסי הציבור שלהם ורוצים לחשוף את הפוטנציאל הנורבגי לעולם.
די מפתיע לשמוע אנשים בתפקידים ניהוליים בעיריית אוסלו מבקשים להסביר שוב ושוב ש"אוסלו היא לא חור", וש"אוסלו היא לא בשבדיה". עבורנו כישראלים, לדבר על אוסלו במושגים של חור נשמע קצת מוזר, אבל אם תשאלו עיתונאים אמריקנים או סינים, הם באמת ישאלו את עצמם איך מדינה קטנה כל כך, בעלת אוכלוסייה של קצת יותר מ־5 מיליון אנשים, הפכה לאימפריה הכלכלית של אירופה.
ברשותכם, לפני שממשיכים, קצת מספרים שאמנם לקוחים ממדורי הכלכלה, אבל לא צריך להיות טרכטנברג בשביל להבין את המשמעות שלהם: קרן העושר של המדינה שווה היום, נכון לסוף שנת 2015, טריליון (אלף מיליארד) דולר. הנורבגים החליטו למשוך מהקרן את התשואה על הכסף שנצבר בה, בשיעור של ארבעה אחוזים מדי שנה.
בעבר היו אלה סכומים קטנים, אבל כשהפקת הנפט המקומי התרחבה ומחיריו נסקו לשמיים, הצטברו בקרן סכומים אדירים. משיכה שנתית של ארבעה אחוזים מהקרן הפכה לסכום עתק של עשרות מיליארדי דולרים. המשמעות: לרשות המדינה עומד סכום נוסף של 40 מיליארד דולרים מדי שנה, סכום השווה למחצית התקציב השנתי של ישראל, שמספר תושביה גדול בחמישים אחוזים מזה של נורבגיה (ונושאת בתקציב ביטחון גדול פי עשרה).
אבל אלה כאמור המספרים, והמספרים, כך אנחנו יודעים, לא באמת מספרים את הסיפור. מה עושים עם הכסף הזה? קחו לדוגמה את חיי המשפחה שלכם: כל זוג צעיר בנורבגיה רשאי לקבל מהמדינה חופשת לידה של כשנה בתשלום, שלאחריה כמובן יחזרו הגבר או האישה (תלוי מי לקח את חופשת הלידה; ניתן גם לפצל בין הגבר לאישה או להחליף לאורך השנה) למקום העבודה השמור שלו.
המדינה תדאג למטפלת לילדים במשך כל חופשת הלידה, ואם צריך, אז גם עיריית אוסלו תדאג למטפלת, אם זאת של המדינה במקרה לא הגיעה. ללא תשלום, כמובן. רגע, עוד לא סיימנו. במקרה שהאישה עובדת בהיי־טק או בכל עבודה שדורשת נסיעות, בשלבים הראשונים של החזרה לעבודה המדינה תממן כרטיסי טיסה לבני משפחתה כדי שיצטרפו אליה לנסיעות. "אחרת איך בדיוק אישה אמורה לנהל קריירה וגם חיי משפחה?" שואלים המארחים שלנו מתוך סקרנות אמיתית.
האמת, כל אישה ישראלית שקוראת את הכתבה הזו שואלת את עצמה כבר שנים את אותה השאלה בדיוק. רוצים עוד דוגמה קטנה? בנורבגיה יש שירותי בריאות ממלכתיים חינם וכמובן ימי מחלה אינסופיים כל עוד מומצא לכך אישור רפואי. ככה זה כשמדובר במדינה הרביעית בעושרה בעולם במושגים של הכנסה לנפש.
אז לכאורה מדובר במדינת החלומות, אבל גם דיברנו על כך שמדובר באנשים ממושמעים וצנועים ולכן הם כמובן ממהרים להגיב לשינויים המתרחשים בעולם סביבם. ירידת מחירי הנפט גרמה לירידה חדה בפעילות הנפט ובהשקעות במדינה.
22 אלף עובדים, כעשרה אחוזים מכוח העבודה בתעשייה, פוטרו, והנורבגים חוששים שהמספר יעלה ואף יוכפל, ולזה הם מתכוננים כבר מעכשיו. הכנסות המדינה ממסים קטנו, ולראשונה זה שנים צפוי להיות גירעון בתקציב המדינה (לפני העברות מ"קרן העושר").
"נגמרה החגיגה", הסבירו לנו הנורבגים, שעדיין שותים את ההפוך הקטן שלהם במחיר שווה לכל נפש העומד על 20 שקלים. במושגים ישראליים כמובן שזה נשמע דמיוני, אבל הנורבגים רוצים ללמוד מאיתנו איך בעצם מצליחים לייצר תעשיות חדשות שלא קשורות בנפט ובטכניקות של עבודה בתחום.
במילים אחרות, הנורבגים צריכים היי־טק, ואם יש מדינה אחת שכל הדברים הטובים בה מבחינה כלכלית מסתכמים בהיי־טק, הרי זו המדינה שלא מצליחה לסגור עם עצמה את מתווה הגז.
אז הישראלית אורית חשאי־טרנר, אחד מנשות ההיי־טק המבטיחות והמקיימות של העשור האחרון, ומי שמחזיקה בסטארט־אפ "בריולה", שלמעשה עומדת להשלים השתלטות מלאה על שוק החזיות למכירה באינטרנט, הגיעה כדי לדבר בפני הנורבגים והנורבגיות.
בגיל 37 היא מספקת חוכמת חיים בכל הקשור לעולם ההיי־טק שהנורבגים כל כך רוצים להתפתח בו, ומתעקשת: "ההיי־טק הוא עולם גברי אפילו יותר משאר המקומות, ואם את אישה את צריכה לדעת את זה ולא לעסוק בזה יותר מדי, כי ככה זה. אישה תצטרך לעבוד כפול, והדרך שלה תהיה קשה יותר".
הנשים הנורבגיות מופתעות מהדברים מכיוון שמדובר באומה שוויונית, שבה גבר שמשלם על אישה בדייט הראשון נחשב לשוביניסט, ואילו הנשים האמריקניות נדהמות מהעובדה שחשאי־טרנר היא גם אמא לילד קטן, גם טסה לניו יורק פעם בחודש וגם מנהלת עסק מצליח. דמיוני במושגי "אימהות הכדורגל" מארצו של הדוד סם.
העניין התרבותי אם כן משחק פה עד מאוד. אנשי עסקים ישראלים שחיים בנורבגיה מדברים על חברה שעל אף הכנסת האורחים שלה, בכל הקשור לעסקים היא מתנהלת בחשדנות, והפתיחות מצטמצמת.
תוסיפו לזה את העובדה שהכוח של הנורבגים בשווקים העולמיים נמוך בגלל שער המטבע הגבוה, וכמובן מיסוי גבוה שמרתיע משקיעים. רפי שוץ, אחד הבכירים שבאנשי משרד החוץ הישראלים, הוא כיום שגריר ישראל בנורבגיה. המינוי של שוץ, אישיות בכירה למדי במערך הדיפלומטיה הישראלית במדינה קטנה כמו נורבגיה, גרר הרמת גבות.
"כמובן שהמטרה היא להגביר את היחסים העסקיים בינינו לבין הנורבגים, אבל צריך בשלב הראשון לדוגמה לדאוג שיהיו טיסות סדירות לישראל מנורבגיה. דבר שני, העיתונות המיינסטרימית הנורבגית היא אנטי ישראלית, ולכן אנחנו עסוקים בהסברה יומיומית.
"לאחרונה פורסמה כאן קריקטורה שהישוותה אותנו לשלטון האפרטהייד ולשלטון הנאצים", מספר שוץ, "אבל אחר כך הם גם התנצלו. אני בכל יום נמצא בקשר עם התקשורת בכל הקשור למאבק על התדמית של ישראל במקום הזה. רוב הנורבגים ניזונים כמובן מהתקשורת. במישור הדיפלומטי, כמובן שהדבר שונה ממה שמתרחש בתקשורת, ומבחינתם לקיים איתנו כמה שיותר יחסים במישור העסקי".
מורטן הוגלנד, סגן שר החוץ הנורבגי, מסביר: "אנו מנסים לייצר סביבה ומסגרת שבה עסקים יכולים לגדול בינלאומית, בסביבה הבינלאומית. אנו חייבים לגוון את הכלכלה שלנו. אנחנו יודעים שהישראלים הם מנהיגים עולמיים בתחום הסטארטאפים.
"כשביקרנו בעמק הסיליקון בשנה שעברה, ההשוואה לישראל היתה בלתי נמנעת", ממשיך לינדסט, "יש לנו הרבה מה ללמוד איך אתם מצליחים כל כך. אנחנו רוצים להיות בקשר עם עולמות החינוך והמחקר כדי לחבר את הטכנולוגיה אליהם. זה משהו שאנחנו עושים מול כל העולם.
"שאיפת הממשלה הזו היא לבנות מדיניות היוצרת שיח עם העסקים ומסייעת להם לפתח רשת קשרים שתסייע להם ברחבי העולם. אנחנו יכולים בנוסף לנצל את המגזר הטכנולוגי לצרכים נוספים דוגמת בעיית הפליטים, חינוך ועוד, למשל בעיות החינוך של ילדי הפליטים הסורים הנמצאים ברחבי העולם. יצרנו תחרות לפתרונות טכנולוגיים בתחום הספציפי הזה.
"אנחנו מרגישים מאוד את המצב סביבנו. בתחום יוקר המחיה, אוסלו ונורבגיה הפכו בשנה האחרונה לתחרותיות יותר בשל נפילת מחיר הנפט. אוסלו ירדה במדד הערים היקרות בעולם מהמקום השני למקום ה־11".
כשאנחנו מבקשים להדגיש מולו את הפערים התרבותיים לפני שבאים לעשות עסקים הוא מודה שאכן מדובר בפערים גדולים: "חברות נורבגיות הן לא היררכיות. המבנה שלהן כמעט דמוקרטי. המרחק בין העובד למנהל קצר מאוד. זה מאפשר להביע דעה. אנו רואים בזה יתרון משמעותי. אבל יש לנו בעיות אחרות כרגע כשאנחנו מתייצבים מול העולם, בכל הקשור להבדלי התרבויות שלנו.
"קידום עצמך או העסק שלך לא נחשב לנורמה אצלנו הנורבגים. אתה צריך לקבל את הדרייב הזה כשאתה נורבגי. אנחנו משתמשים בגורמים חיצוניים כדי ללמוד את זה. פגשתי לא מעט סטארטאפיסטים, בעיקר בקליפורניה. הם לא אוהבים צניעות. הם ממש לא כמו בני דורי. אנחנו חייבים ללמוד, כולנו, את הדרך לחשוב אחרת. אני אתן לכם דוגמה: המצאנו דברים רבים, למשל הטלפון הנייד, אבל לא מיסחרנו את זה. לאריקסון ולנוקיה היה הדרייב למסחר את זה ולעשות מזה כסף. לנו זה חסר".
לפני שאנחנו נפרדים ממנו ומהמשרד הצנוע שלו הוא מחייך אלינו ואומר: "אנחנו חייבים להשתנות, מה?"
כנס היזמות בשבוע שעבר // צילום: גורם גיי קאאר
אנגרי בירדס כמשל
אז אם מדברים כלכלית, אולי הנורבגים צריכים להשתנות אם הם רוצים להתאים את עצמם לעולם הרחב. עבור היזמים האמריקנים והישראלים, המחשבה שיום העבודה המקומי נגמר בשעה שלוש וחצי בצהריים, ואם נשארת עד ארבע אז נשארת שעות נוספות, נחשב כמעט לחטא.
אבל הנורבגים מצידם טוענים שככה הם יכולים לספק מפלט מהעבדות המודרנית המאפיינת את העולם המערבי. הנורבגים יודעים שהם צריכים שינוי תרבותי, אבל מבחינה ממשלתית, לא בטוח שהעסק הזה יעבור כי הממשלה לא תרצה לסכן את עצמה בשינויים מרחיקי לכת, למשל לעצור את המדיניות המופקרת בכל הקשור לימי המחלה הבלתי נגמרים.
מצד אחד הם כל הזמן מביטים בשכנים שלהם בכל תחום, ורואים שאחרי הטלפונים, גם בתחום האפליקציות השכנים שלהם עקפו אותם בסיבוב, כמו עם "אנגרי בירדס", שהמציאו הפינים ועשו מיליונים.
העובדה שבנורבגיה מבינים שהמחשבה הישראלית יכולה לשנות אותם מעט, לנער את האבק ולהכניס את הדרייב בתחומים חדשים, נשמעת מוזר לאוזניים ישראליות, אבל כנראה תמיד הדשא של השכן נראה ירוק יותר.
הייצוא הנורבגי לישראל עומד על סך 691 מיליון קרונות בשנה. דגים הם החלק העיקרי מתוכו, 642 מיליון קרונות נורבגי (300 מיליון שקלים). ואילו הייצוא הישראלי לנורבגיה כולל בעיקר מכונות, מוצרים כימיים ואוכל ונעמד בסכום של 876 מיליון קרונות, ללא הייצוא העקיף. אבל זה כאמור רק כשאנחנו מדברים במונחי כלכלה.
על הטיילת באוסלו מקימים עתה לצד אזור היי־טק מרשים גם שדרה תרבותית שתכלול מוזיאון אמנות גדול וספרייה לאומית. אדוורד מונק, הצייר הנורבגי המפורסם ביותר, ועמיתו הפסל גוסטב ויגלאנד, סוף סוף ימצאו בית קבוע שימשוך אליו את התיירים המגיעים לאוסלו.
הפיורד שמשקיף על העיר עם תחילתו של החורף נותן לכל המחזה הזה תחושה של אגדה בארץ רחוקה. המקומיים יספרו שתכף יגיע הקור הגדול, הילדים יחבקו היטב את בובות הטרולים שלהם והחושך יציף את נורבגיה ואת עיר הבירה שלה.
החורף הוא אולי החלק הבעייתי בארץ האגדות הזו, והחושך עומד להשפיע על מצב הרוח של כולם, שמתים על תל אביב ועל החופים שלה ורוצים לבקר בה לפחות עוד פעם אחת בחייהם. ועם כל זאת, במטוס חזרה הביתה אל האקלים הים־תיכוני היתה תחושה שזה עתה ביקרנו באחד המקומות המוארים ביותר בכדור הארץ - גם אם בחודשים הקרובים הוא יספק לתושביו רק שעתיים של אור יום. ¬
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו