אין ראוי מוויליאם ג'פרסון קלינטון לחתום מחר בערב את אירועי הזיכרון במלאות 20 שנים לרצח יצחק רבין. ה"שלום, חבר" שלו מהדהד בכל שיבה לזוועה שבכיכר.
בראיון עם ד"ר אילנה דיין סיפר ביל קלינטון שדקות לפני הטקס ב־1993 תבע יאסר ערפאת שינוי באחת המפות שעליהן חתם עם רבין. ראש הממשלה התבונן ואישר שערפאת צודק. קלינטון חשש שהטקס מתאחר ומה יהיה על המפה החתומה בניגוד לסיכום החדש בין הצדדים? ערפאת השיב שאין בעיה, הוא סומך על המילה של רבין יותר מאשר על החתימה שאינה תקפה עוד. זה רבין. כל מי שנתקל בו זיהה את אמינותו. כמותה גם עומק הצער על הירצחו.
השבוע הודיע ראובן (רובי) ריבלין שכנשיא לא יחון את רוצחו יגאל עמיר. אחיו חגי עמיר השתלח בריבלין בלשון שחייבה לכולאו במאסר בית.
אפשר להבין ללב משפחת עמיר, שסוככת על בנה הרוצח. זו חובתה. אבל כך? בנימה המאיימת על הסמל העליון של הריבונות? זרע מרעים.
התנ"ך, לא המטוסים
אין ספק שידידתי ציפי חוטובלי טעתה בגדול בהכריזה בראיון עם נחמה דואק בערוץ הכנסת כי ברצונה לראות את דגל ישראל מתנוסס על הר הבית. סגנית שר מנועה מלומר בפומבי דברים המנוגדים באורח מוחלט למדיניותו של בנימין נתניהו בנושא שאין רגיש ממנו לעת הזאת, ולצאת יבשה מן המים. בוודאי לא דוקטורנטית למשפטים שמילים הן כלי העבודה העיקרי שלה, ובעיקר במשרד החוץ.
ממילא היא מתראיינת בטלוויזיה האמריקנית ומנמקת באנגלית את צדקת תביעתו של נתניהו לחזור לסטטוס קוו בהר הבית, ובכן למה להוסיף בעברית את חלומה? "סייג לחוכמה - שתיקה". שלא ככמה פוליטיקאיות וח"כים חסרי רסן בליכוד, מחוטובלי מצפים שתישא באחריות לדבריה. באוצר המילים שלה אין ביטויים כ"יאללה, נראה שתהיה אינתיפאדה", והיא לא תציע לקדוח בחשאי בחומת העיר העתיקה.
בניגוד לדעתה נראה לי כי בינאום הר הבית בעצה אחת עם מדינות הליגה הערבית, וכמובן ישראל, הוא ההסדר הנכון. בחוכמתו כי רבה הבין משה דיין ב־1967 מה הסכנה האורבת לישראל בשליטה במתחם שעליו ניצבו בעבר בתי המקדש ועתה מסגדים.
זאב ז'בוטניסקי // צילום: לע"מ
מאחר שרוב הרבנים, ובהם גם ציונים מובהקים, שוללים עליית יהודים להר הבית, היה צריך לאכוף את דעתם ולסגור את השערים (אך ביקרתי שם לרוב והובלתי כתחביב קבוצות בין שני המסגדים ובתוכם, ולא הייתי רוצה לוותר על חוויה זו בחיי). רק שלחוטובלי ולרבים כמותה יש חלום, ומה בדיוק פסול בו כל עוד אינו מלווה בשינוי המציאות בכוח הזרוע ובאורח חד־צדדי? הרי ממילא לפי התפיסה היהודית, "חלומות שווא ידברו".
יש בלב ערגה לכותל המערבי ולרחבה שריצף המלך הורדוס בראש ההר. בימים כתיקונם לא נורא שהפלשתינים יידעו זאת תוך התחייבות ישראלית לא לממש את החלום, אך לא לעת טרור ומתיחות. ברור שהיה עדיף להתנסח אחרת. להיצמד לנביא ישעיהו בן אמוץ לפני 2,750 שנים ולצטט שבאחרית הימים "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים". אבל ניסוח עכשווי לא מושלם בעיתוי בעייתי אינו עוקר זכות טבעית.
תקרית זו חוברת לקודמתה. חוטובלי יעצה לדיפלומטים הישראלים להסתמך על התנ"ך כדי להסביר את צדקת הציונות, ומייד נרגמה באבנים מילוליות שהיא משיחית. זו אינה משיחיות. אין ליהודים קושאן אחר על הארץ אלא הצד ההיסטורי המוצק של התנ"ך המתחזק עם כל חפירה ארכיאולוגית. הוא יעיל בפולמוס עם שונאי ישראל יותר מאשר ההסתמכות של חוטובלי על ההבטחה האלוהית לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. יעיל יותר להביא אסמכתא מספר שמואל מאשר מבראשית. אך שניהם רשומים בתנ"ך כשטר הבעלות על הארץ.
דוד בן־גוריון וברל כצנלסון ומשה דיין ויריביהם זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין ביססו את הצדק שבשיבת ציון ובהיות ארץ ישראל מולדת ליהודים באמת הצרופה של התנ"ך (בעיניי עומדת הזכות גם לערבים מהמאה ה־7. זה מין בית משותף עם דירות נפרדות). מי ששולל זאת מבקש לטעת בלב הדורות הבאים כאילו הם צאצאי ליסטים. "אין לי ארץ אחרת" ואין לי קושאן אחר. בלעדיו אין שורש ויתד להסבר ההיסטורי של בגין, שבאנו ארצה בכוח הזכות ולא בזכות הכוח; בהתאם לפרשת "לך לך" ולא מפני שמטוסי F-15 כחול־לבן חגים בשמיים.
אחרי הסערה
יחסי ישראל עם הממשל האמריקני לאחר הסערה סביב הסכם הגרעין עם איראן נראים כמו בוקר שקט אחרי הצונאמי. המראה קשה, הדממה מטעה.
משה (בוגי) יעלון יצא לגיחה בארה"ב לדון במתן פיצוי ביטחוני לישראל, ובקרוב ייפגש נתניהו עם אובאמה, וכולם ידברו על שיתוף הפעולה הצבאי־מודיעיני, שאכן מתקיים ברמה גבוהה. אך המבחן אינו במילים אלא בשני עניינים מהותיים, שההתנצחות בין המנהיגים אינה מבשרת להם טובות. זו תמונת המצב המוסמכת:
• יש בידי האמריקנים אמצעי לחימה משוכללים שבכוחם להכריע בעוצמה את האיראנים אם יסטו מההסכם וייצרו פצצה גרעינית. בהיעדר אמון בין ירושלים לבין הבית הלבן הם מסרבים להפקידם בידי ישראל. זאת למרות שגם עם מסירתם לישראל יש בידם למנוע מצה"ל את השימוש בהם בלי היתר מוושינגטון.
• הצבא האמריקני עומד על סיפה של מהפכה אדירה בעיצוב שדה הקרב העתידי. יש כבר התחלות. מצויים תחומים שבהם הקדימה ישראל את ארה"ב. למשל, בתחום המזל"טים. אך ההתפתחות הצפויה היא עולם חדש. ישראל אינה יכולה לממנה מקופתה. יש לה עניין להשתלב בקידום הטכנולוגי, ששוב יצעיד את אמריקה לפני שאר העולם. לרוע המזל הממשל בוושינגטון אינו שש לשתף את ישראל אלא במיזמים בודדים. נתניהו החמיץ את ההזדמנות לעלות על רכבת הפיצוי הביטחוני כאשר חלפה בתחנה הנושאת את השם "ישראל".
לאחר הסופה נחוצים זמן רב ומאמץ גובר לשיקום היחסים.
די לפופוליזם התקציבי
בעמודים אלה הובעה התנגדות מתמדת לקיצוץ תקציב הביטחון. היא התעצמה עתה נוכח טרור הסכינים ובקבוקי התבערה והאבנים. צץ החשש שצה"ל לא יוכל לממש את התוכנית הרב־שנתית של גדי איזנקוט מפני שנאלץ להציב את לוחמי היחידות המובחרות והקורסים המתקדמים כשוטרי מקוף בחברון וברעננה.
חבל להרבות להג. המצב הקשה מאפשר לכל דמגוג לרדת מהעץ. בצל הטרור ניתן להחזיר את תקציב הביטחון לכ־61 מיליארד שקלים, ובעיקר לתקן את הקלקול שבקיצור השירות הצבאי. די לפופוליזם. סימן קריאה.
בזמן שנלחמנו
למרות הדרמה של המלחמה בטרור, יש בצידה גם כמה הערות שוליים:
• ישראל מעכבת החזרת גופות של מחבלים למשפחותיהם. מציע לחדול מכך מייד. זה משחק אכזר של ארגוני הטרור. אינו מתאים לנו. איננו יעילים בו. יזיק לנו. יכול אי פה אי שם להיות מקרה חריג וייתכן כי נחוץ מו"מ כדי להבטיח שהלוויה מסוימת לא תיהפך לעוד אירוע טרור. אך החזקת הגופות ללא הבחנה היא משגה. עתה הוא ניתן לתיקון בלי שערורייה. חבל על הזמן.
• הח"כ הערבי־פלשתיני־נוצרי ד"ר באסל גטאס הסתיר את פניו מאחורי כובע רחב שוליים ונעזר באנשים שהעסיקו את המאבטחים בכניסה להר הבית וחדר לרחבה והכריז כי הפר את הוראתו של בנימין נתניהו. כך נלחמים מוגי לב. אז מה אם עלה בידו לחדור להר כגנב בלילה? בדיחה. בסך הכל הוא פעל כסייען למפקד יחידת האבטחה, שחשף כשלים בתפקוד אנשיו.
• קוראים תהו על מה ולמה נזעקתי בסוגיית הולילנד המתמהמהת, שהרי לפני 13 שנים התפוצצה ברעש פרשה הכרוכה בשמותיהם של המפכ"ל לשעבר רפי פלד ואיש העסקים אריה גבעוני ואחרים. המחוזי גזר עונשי מאסר ומאסר על תנאי וקנסות, והפרשה עדיין לא מוצתה. בפברואר 2015 ביקש העליון סיכומים, ונאלם. העיכוב הופך לשערורייה סדרתית.
• התנועה לאיכות השלטון פנתה לפרקליטות לזירוז פסק הדין בפרשת הולילנד, ו"אומץ" כתבה לנשיאת העליון מרים נאור ונענתה כי הנושא בכתיבה מורכבת ומסועפת וארוכה, והדברים מתארכים; וזה נשמע לי סביר עד שהאזנתי לפרופ' משה נגבי בתוכניתה של עדי מאירי בקול ישראל, שהשיב למשיבה כי עמיתיה השופטים נוהגים לפרסם בפסקי דין רבים את החלטתם ולכתוב את הנימוקים לאחר מכן. סביר מאוד, מדוע לא יעשו כן גם בפרשת הולילנד?
• ראשת מרצ זהבה גלאון הסתערה על המסיתים מהימין הקיצוני נגד בג"ץ, ושרת המשפטים איילת שקד השיבה בנוסח שיש בו סתירה: מצד אחד גלאון אינה צריכה לדאוג מפני שאיש לא יפגע בסמכות השופטים, ומצד אחר הרשות השופטת נטלה לעצמה סמכויות שאינן שלה. אם זה נכון (ולדעתי אינו נכון) כי אז ההיגיון כמעט מחייב את שקד לפגוע בסמכות השופטים כדי להוציא מידם מה שנטלו לעצמם שלא כדין.
החלום של רחל
לקראת פרסום ספרה החדש "ים ביני לבינך" נהנתה הפרופסור לספרות ולקולנוע נורית גרץ מרוח גבית חריגה. גדול סופרי דורו עמוס עוז שקרא את כתב היד ניאות להמליץ עליו על דש הספר. "מזמן לא קראתי ספר כה מדויק, כה משוכלל שריגש אותי לא פעם עד דמעות... הרומן הזה עושה כל כך הרבה מכל כך מעט".
גם אני קראתי את כתב היד של גרץ בשקיקה. לישראלי המצוי יש דעה מקובעת מאוד על הגיבורה - המשוררת רחל. היא עלתה בבדידותה בעלייה השנייה; קיימה שורה של קשרים עם גברים נודעים, ובהם נשיא המדינה לעתיד זלמן שז"ר והמשורר אורי צבי גרינברג; סולקה מהקיבוץ מפני שחלתה בשחפת והתגוררה בתל אביב.
גרץ פיצחה משהו עמוק מזה. ב־1913 נסעה רחל ללמוד אגרונומיה בטולוז, צרפת. היא פגשה בסטודנט להנדסה מיכאל ברנשטיין. הוא הפך לאהבת חייה, אבל החמיץ. היא חזרה לארץ והוא שב לרוסיה שהפכה קומוניסטית. בקיבוץ ובעיר חשה ערירית, והוא ראה בשנים הראשונות למהפכה האדומה את פרפורי הפעילות הציונית.
שניהם הוסיפו לחלום. היא הלכה ונחלשה, הוא חלם עליה ולא מימש דבר מפני שבפסימיות חזה סוף שחור לכל המאוויים, אישיים כאידיאולוגיים. נותרו רק 29 מכתביו אליה, והם המעט אשר היה השלד לספרה של גרץ והעלה דמעות בעיניו של מחבר "סיפור על אהבה וחושך".
כל הגברים בחיי המשוררת הגלמודה היו כאין וכאפס כנגד אהבתה לאיש אשר חזר לעריצות הסובייטית. אז למי אם לא אליו כתבה את המילים האלמותיות - "התשמע קולי, רחוקי שלי/ התשמע קולי באשר הינך -/ קול קורא בעוז, קול בוכה בדמי/ ומעל לזמן מצווה ברכה"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו