יש מכנה משותף בולט לכל השמות שיופיעו כאן מיד. כולם, ללא יוצא מן הכלל, נחקרו בחשד לעבירות מס כאלה ואחרות. אנשי הבנק למסחר, מושיק עפיה, גיגי פרס, רמי שקלים, ששי קשת, דיוויד ברוזה, טובל'ה, אורן זריף, יהודה ברקן, בכירי הפניקס הישראלי, בני רביזדה, יעל אלוני, ליאור נרקיס ועוד רבים וטובים. דוד אפרים, מי שחקר את כל החבורה הזו ושימש עד לאחרונה רכז המבצעים והטוען המרכזי של מס הכנסה באזור תל אביב, טוען שהניסיון למצוא מכנה משותף אחד בין כל השמות המפורסמים הללו יחטא לאמת. "אי אפשר להגדיר קבוצה אחת באוכלוסייה ולתייג אותה ככזו שמעלימה מס. אנחנו עם של מעלימי מס. חילונים, דתיים, מלח הארץ, עבריינים, אשכנזים וספרדים", הוא מבהיר בראיון שנערך איתו השבוע, אחרי שפרש מרשות המסים לטובת קריירה משפטית, "יותר מ-20 שנות קריירה ניסיתי למצוא מכנה משותף וחוץ מהעובדה שכולנו ישראלים, אין משהו אחר. ניסיתי גם להבין מה מוביל אדם להעלים מס, ופה אני חושב שיש אלמנט חזק של גלותיות - לדפוק את הפריץ, את הגוי. אבל אנחנו שוכחים שהפריץ הזה הוא המדינה שלנו". דוד אפרים, בן 45, נראה כמו החוקר הקלאסי מהסרטים. הוא לוקח שאיפה מהסיגריה, וממשיך לחייך בנימוס גם כששואלים אותו שאלות קשות. שערו משוך לאחור בקפידה והעניבה מגוהצת. במילים אחרות: כך נראה הסיוט שלכם. הוא הגיע למקצוע הכל כך לא סקסי הזה בתחושה של שליחות ועזב אותו במאי השנה, כשהבין שאם יהפוך לעורך דין במגזר הפרטי יוכל לעשות הרבה יותר כסף. "המדינה לא יודעת לשמור על העובדים שלה", הוא מעיד על עצמו, "אתה רואה גם כשיש צעירים שבאמת רוצים להיכנס לתחום המס, כי הם מבינים שלעבוד במס הכנסה בתור רואה חשבון צעיר זו הכנסה טובה, בהמשך - כשהם מגיעים לגילי - הם מבינים שזה פחות טוב, והתנאים שונים לרעה מכל עובד מדינה אחר. אני חושש שפחות צעירים ירצו להיכנס לתחום, כי הם יבינו שהמדינה לא בדיוק תומכת ועוזרת לך כפי שהיא עוזרת, נניח, לשוטרים". "השכן שלי קנה אוטו חדש" שעה של שיחה עם אפרים מגלה תדמית עגומה למדי של האזרחים בישראל. בכל ארוחת שישי אנחנו מדברים על שרים מושחתים, על עוד סלב שנתפס בהעלמת מס, ועל עוד מיליונר שאנחנו מקנאים בו. אבל עבור אפרים מדובר במציאות שמבוססת על מספרים. אם היה נאלץ להקשיב לכל השמועות לא היה נשאר לו זמן לראות את שלושת ילדיו. "אפשר לומר שיש במדינה הזו כמות שטינקרים נכבדה", הוא צוחק, "אנשים היו מדווחים לנו על דברים הזויים כמו 'השכן שלי קנה אוטו חדש, תבדקו את זה'. מס הכנסה הפך לכלי לנקמה בין אחים שרבו ובין שכנים שהסתכסכו. מובן שברוב המקרים הללו אנחנו אפילו לא טורחים להתערב. אנחנו נעזרים במידע מודיעיני רב, אבל גם כשהוא מגיע, נעשית חקירה רצינית וארוכה שלוקחת הרבה זמן. אנחנו לא מקבלים טלפון ממישהו ואז ישר תולים את הנאשם". אף על פי שנראה לנו שפקידי השומה הלא נחמדים עוד רגע דופקים לנו בדלת, אפרים מודה ש-100 החוקרים שפועלים ברחבי הארץ עובדים מדי שנה על בין 300 ל-400 תיקים. במצב כזה, יש יותר מדי אנשים שיכולים לחגוג בשקט. אפרים טוען שחייבים להגדיל את התקנים לחוקרים כדי לצמצם את התופעה עוד יותר, אבל כשאין כוח אדם, צריך לחשוב על דרכים מקוריות כדי ליצור הרתעה. דרך שכזו, לא מקורית אך בהחלט אפקטיבית, היא לעצור בעיקר אנשים מפורסמים ממגזרים שונים באוכלוסייה. "התקשורת אוהבת מעצרים סקסיים", אומר אפרים בלי טיפת ציניות, "ולתקשורת יש חלק גדול בהרבה חקירות. קחו לדוגמה את פרשת פנאן, שם יכולתם לראות בפירוש איך מיהרו לצאת בכותרות. העיתוי שהחקירה החלה בו היה לא טוב. הדברים לא היו סגורים ובטוחים, והיה צריך לחכות עם ההצהרות והכותרות עוד שבוע-שבועיים. אבל התחילו לרוץ עם זה מהר מדי ואחר כך כבר היה קשה להחזיר את הגלגל לאחור, אני בהחלט חושב שנעשו בפרשה הזו טעויות בחקירה". כזכור, פרשת מוני פנאן, מנהלה של מכבי תל אביב בכדורסל שהתאבד בשל חובות כספיים, סחפה אחריה מדינה שלמה, אבל נכון לעכשיו נדמה שהיא קרובה להיעלמות בחור שחור שמביך בעיקר את חוקרי מס הכנסה, שהצטיירו יותר כתאבי פרסום ופחות כאנשי מקצוע שידעו מה הם עושים. "התקשורת רוצה את החלק שלה", מגונן אפרים על הקולגות שלו, "אבל אתם שוכחים דבר אחד מרכזי: עד החקירה הראשי התאבד. אי אפשר להביא אותו לחקירה, אי אפשר לשוחח איתו. נשארו רק האנשים שכביכול עשו עימו עסקים. נו, ונניח שהשקעתי אצל פנאן חצי מיליון שקלים, ועשיתי עשרה אחוזים של רווח מהכסף הזה. זה לא הכסף הגדול, זה לא האנשים שמס הכנסה מחפש. למוני פנאן היתה הגישה לסכומים הגדולים. הוא היה איש המפתח". לא שוטרים, רק פקידים כשאפרים לוגם מהקפה שלו, נראה שבתוך תוכו הוא מתגעגע לימי החקירות האינטנסיביים, לדרייב המטורף בדרך לעוד פיצוח פרשה סבוכה: החומרים שמתגלים במעקב המודיעיני, חשיפת ההוכחות ולבסוף הניסיון להישאר אנושי מול אדם שזה עתה נתפס בקלקלתו ואולי אף חרב עליו עולמו. "אתם צריכים להבין משהו, הרוב הגדול של האנשים שאנחנו תופסים הם אנשים כמוני וכמוכם - ללא עבר פלילי, חלקם אפילו לא מבינים לגמרי מה הם עשו. היה לנו מקרה של טייס בכיר בחיל האוויר, התמצית של מלח הארץ. ראינו שהבן אדם לא מבין לגמרי מה הוא עשה ועוד דרש לקחת אותנו לבית המשפט. הסברנו לו שהתיק מוצק ושאם נלך לבית משפט, לא רק שהוא יפסיד אלא שהדבר גם יזכה לחשיפה שיכולה רק להזיק לו. לפעמים חקרתי אנשים מבוגרים שיכולים להיות אבא שלי ואז חזרתי הביתה מיום עבודה שיכול להסתיים גם בשתיים לפנות בוקר. כולם ישנים בבית, ואני לא יכול לישון. נשארתי בראשי בחדר חקירות, וחשבתי על היום שהיה ועל היום שיהיה. יש ימים קשים, לפעמים גם יש סכנה מוחשית. כבר שלפו על חוקרים במס הכנסה אקדח או סכין. צריך לזכור שלא מדובר בשוטרים, אלא בסך הכל באנשי מס הכנסה". "המשטרה פוחדת בעיקר מאנשים מפורסמים", כתב שלום חנוך בשירו "טיול ליפו". הציבור הרחב טוען שמס הכנסה נכנס גם הוא בקטגוריה הזו, והרבה יותר קל לעצור את מושיק עפיה מאשר להתעמת עם משפחות הפשע. אפרים נרתע מהטיעון הזה. "בתור חוקרים הבאנו לחקירה אנשים כמו ריקו שירזי. להגיד שאנחנו מפחדים מהם זה לא נכון. אבל יש דבר שצריך להביא בחשבון, והוא העובדה שראשי משפחות הפשע הבינו שעבירות מס הן הדבר שהכי קל להפיל עליהם, ולכן בכל מה שקשור למס הכנסה, הם מקפידים ונזהרים שבעתיים". אבל מפורסמים עברו שם בהמוניהם. אחד המקרים העצובים יותר שאפרים חקר, לדבריו, היה בפרשת יהודה ברקן, שהגיע לחקירה כשהוא במצב כלכלי קשה, אפרים טוען שאף על פי שהמצב היה מאוד לא נעים, "אני לא בודק לאנשים את החשבון בבנק כשאני חוקר אותם וזה גם לא מעניין אותנו". רגישות נוספת עמדה לפתחו כשחקר את גיגי פרס, בתקופה ששמעון פרס, אחיו, כיהן כשר האוצר. "לא היתה שום בעיה בחקירה הזו", מספר אפרים, "אף אחד לא חשב או רמז להתערב או שנתנהג באופן שונה מזה שאנחנו נוהגים עם שאר הנחקרים, וזה גם היה טבעי לכל הצוות שעבד על החקירה". מגיפת הזמר המזרחי מי שלא מקפידים שבעתיים על העניין, והם הטרף הכי קל לקולגות של אפרים בתקופה האחרונה, הם הזמרים המזרחים. נדמה שלא עוברים להם חודשים בלי שבחור צעיר, מחומצן שיער ובעל אוטו מבריק עושה את דרכו לחדר של אפרים. "אין ספק שבתחום הזה מדובר במגיפה אמיתית", אומר אפרים בחיוך רחב מהול בעצב דק, "אנחנו עוצרים את האנשים כדי ליצור רתיעה אצל האחרים. אני מאמין שבתוך כמה שנים התחום הזה ייראה הרבה יותר טוב, וכבר עכשיו אני יכול לומר לך שרואים תוצאות ושינוי רציני". עכשיו, כאמור, אפרים עובר לצד השני של השולחן, ומתמחה בעריכת דין. העצה הראשונה לקליינטים העתידיים שלו תהיה "לשמור על זכות השתיקה ולא להגיד שום דבר עד שעורך הדין מגיע". הוא מבהיר כי ברבות השנים שמע כל כך הרבה תירוצים, עד שהוא בעצמו יודע מה עובר לחוקרים בראש. "אנשים מספרים לנו שגנבו להם את האוטו וספרי המס היו באוטו. אחר כך המשטרה מוצאת את האוטו באיזשהו מקום, אבל הספרים לא נמצאים בו". עם זאת, אפרים מודה שלא הכל שחור או לבן בחקירות של מס הכנסה, ושאמנם אחוז הזכאים המובאים לחקירה הוא קטן, אבל בהחלט קיים. בשורה התחתונה הוא טוען שכיום, כשהוא בצד השני של המתרס, יש מולו אנשים מהימנים, "שלא יהססו לפתוח בחקירה גם נגד קולגות שלהם. אלו דברים שכבר קרו בעבר". אם יש משהו שנדמה שדוד אפרים מביט בו במשקפים ורודים, אולי ורודים מדי, הוא עניין היחס של החוקרים לנחקרים. לא אחת מגיעות חדשות על יחס משפיל, מאיים ועל כך שהחוקרים התייחסו בזלזול לאנשים ללא עבר פלילי ולכאלה שלעיתים בסוף החקירה אף יצאו ממנה זכאים. בין השורות מודה אפרים שפעם זה היה נפוץ יותר ואילו עכשיו "יכול להיות שיש עשבים שוטים פה ושם בשוליים, אבל היחס האנושי השתפר. זה משהו שעובדים עליו". הוא מדליק עוד סיגריה, ואף על פי שהוא לא אומר את זה, ניכר כי הוא משוכנע שבעתיד יהיו לו הרבה קליינטים חדשים שהסתבכו עם מס הכנסה. מתוך דבריו אפשר להבין שישראל מגדלת דור חדש של רמאים ומעלימי מס. "אני לא רוצה להישמע פסימי", הוא אומר, "היום לכיתות רבות בבתי ספר שונים מגיעים נציגים של מס הכנסה ומסבירים לילדים את החשיבות שבתשלום מס. מכינים את הצעירים, גם במובן הפרקטי, כדי שיגדלו ויבינו מה קורה סביבם. בזמנים עברו, אנשים שהיו נתפסים היו אומרים 'אבל הרואה חשבון שלי אמר לי שזה מותר'. עכשיו החוק שונה וטענה כזו אינה קבילה יותר בבית המשפט. אנשים הולכים לכלא או משלמים כופר במהירות רבה יותר ממה שהיה בעבר. יש שינוי לרעה בכל הקשור לתשלום מסים, ובהחלט מרגישים אותו בחברה הישראלית. נקווה שאני טועה ובעתיד תהיה פה חברה בריאה יותר".
מדינה בלי קבלות
דוד אפרים, התובע המרכזי של מס הכנסה בתל אביב, הפחיד את כל הסלבס בישראל • עכשיו, לאחר שפרש, הוא פונה לצד השני של שולחן החקירות ועומד לייצג מעלימי מס במגזר הפרטי • "אי אפשר להגדיר קבוצה אחת באוכלוסייה ולתייג אותה, כי אנחנו עם של מעלימי מס", הוא אומר, ומגלה: "יש פה כמות שטינקרים אדירה שמשתמשים בנו ככלי לנקמה" • וכן, הוא מודה: "התקשורת השפיעה על חקירת פנאן. נעשו בה טעויות"
Load more...