הסצנות שבהן ממקם דוידי רוזנפלד את גיבוריו הן הכל חוץ משגרתיות. אף שהסיפורים שלו מתרחשים בישראל – הוא מעניק להם מימד מקורי בעליל. בספרו הראשון, "הפרידה מבבל", עיקר העלילה התרחש במועדוני סאדו־מאזו – רקע לא שכיח לבלש עברי. בספרו החדש, "החלומות שהורגים אותנו", נוסף על הנרטיב המרכזי יש מימד מיסטי מקביל, מעין אדפטציה מודרנית למסעו המיתולוגי של אורפיאוס לארץ המתים, בחיפושיו אחר אורידיצ'ה אהובתו.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
רוזנפלד מבצע טריק: לכאורה, מדובר במותחן שיש בו מעשי רצח ויש בו נעלמת צעירה ועשירה, ויש בו נוכל שאבדו עקבותיו, ועל הבלש גיבור הספר למצוא את הנעדרים ולפתור את התעלומה. אבל למעשה, הגיבור עורך מסע אישי כואב אל חייו ואל יחסיו עם יקיריו כולם – אשתו, בנו, אביו ואמו.
כבלש, יש לארז בראון מאפיינים שמזכירים קצת בלשים ספרותיים נודעים, כמו סם ספייד. הוא נאבק בטיפה המרה ובחסרון כיס, יורשת עשירה ויפה היא מושא חקירתו והוא תמיד מסובך עם המשטרה. כאדם, הוא דמות מורכבת יותר, ייחודית ומקורית. הוא גיבור לא זוהר בעליל, אבל בעל מצפון מקצועי מפותח.
עידו ניסנוף, עורך דין מצליח, שוכר את שירותיו של בראון כדי לחפש את אשתו שנעלמה בלי להותיר אחריה ולו רמז למניעיה. בראון מחפש אחריה בכל רחבי הארץ, כולל בחווה אורגנית של חסידי ברסלב בשטחים. במקביל, הוא מנסה לאתר את מוטי בן עזרא, שנעלם עם כספי לקוחותיו. שני המרדפים הללו משתלבים זה בזה, ויוצרים יחד מותחן רב תפניות, שרב בו הלא צפוי על הצפוי. ההפתעות הן לעיתים על גבול הביזאר, למשל שילוב דמות ששמה דוידי רוזנפלד, כשמו של המחבר, בתפקיד חברו הטוב ביותר של הבלש.
אין לי ספק שהספר חורג ממאפייני הז'אנר ופוזל לכיוון הספרות היפה – אך אין זה אומר שאין בו עלילה בלשית ותעלומה, שנפתרת בסופו. הקתרזיס מובטח; חייו של ארז בראון וסופו של המסע האישי הם מעט מעורפלים וניתנים לפירושים מגוונים יותר.
החלומות שהורגים אותנו / דוידי רוזנפלד; 274 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו