ביום חמישי הקרוב ייפתח פסטיבל הקולנוע בירושלים שיימשך תשעה ימים. השנה נראה כי הסרטים המוקרנים בפסטיבל מגוונים יותר, ססגוניים יותר ודיכאוניים פחות מבשנים קודמות, חרף העובדה שסרט הפתיחה, "נקודת איסוף", בכיכובו של ז'אן רנו, מתאר את אחד האירועים החשוכים בתולדות צרפת: איסוף יהודי פריז לפני שליחתם למחנות ריכוז בתקופת מלחמת העולם השנייה. סרט נוסף שעוסק בתקופת השואה, אם כי בדרך אחרת לגמרי, הוא סרט אנימציה סיני בשם "נערה יהודייה בשנחאי". מסין גם מגיע הסרט "אישה, אקדח ודוכן נודל", גרסתו של ז'אנג יימו ("גיבור") לסרטם הראשון של האחים כהן "רציחות פשוטות". שניהם שווים צפייה. עוד סרט שכדאי לראות הוא "דוד בונמה יכול לזכור את חייו הקודמים" - ששמו ארוך במקצת משם הבמאי התאילנדי שלו, אפיצ'אטפונג ויראסתאקול. הסרט, שזכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן האחרון, הוא סרט רוחני יפהפה על אדם שימיו ספורים ושיוצא למסע השלמה עם הגורל בחיפוש אחר מערה הנמצאת בפסגת הר נידח. נופים מדהימים אחד הסרטים החזקים בפסטיבל הוא ללא ספק הסרט הספרדי "תא 211" שביים דניאל מונסון. מדובר בדרמת מתח המתרחשת ביום אחד בבית כלא סגור ומספרת את סיפורו של סוהר צעיר שמוצא את עצמו במרכזו של מרד אסירים. הסוהר מתחזה לאסיר והופך בתוך שעות מעטות לאחד ממובילי המרד. באופן נדיר וללא כל מניפולציות הוליוודיות, הסרט מותיר את הצופים על קצה הכיסא מהדקה הראשונה ועד האחרונה. בימוי ותסריט מבריקים ומשחק מצוין של שני השחקנים הראשיים, שאחד מהם, אלברטו אמן, בוודאי יהפוך בקרוב לשם דבר בקולנוע הספרדי. עוד סרט שמחזיק את צופיו דבוקים לכיסא הוא "אחווה" - סרט הביכורים של ניקולו דונאטו הדני. זהו סיפור אהבה "אסורה" בין שני גברים - קצין צבא שמשתחרר ומצטרף לארגון ניאו-נאצי והגבר שאמור לחנוך אותו בארגון. סרט ביכורים נוסף שאסור לפספס הוא "לב לא שפוי", דרמה מרגשת שעליה זכה ג'ף ברידג'ס בפרס האוסקר, ובצעד לא ברור מצד המפיצים בארץ הוחלט שלא להפיצו מסחרית. הסרט מביא את סיפורו של זמר קאנטרי שהקריירה הזוהרת נמצאת מאחוריו. הוא מתחיל לאבד טעם לחייו עד שהוא פוגש עיתונאית צעירה המגלה בו עניין. הקהל הישראלי לא נתקל הרבה בקולנוע מקולומביה ומצ'ילה ולכן מומלץ לשים לב לשני סרטים: הראשון הוא "עוזרת הבית" מצ'ילה, שהיה מועמד השנה לפרס גלובוס הזהב ומספר את סיפורה של רקל, אשר משמשת עוזרת בית של משפחה עשירה יותר מ-20 שנה ומתמודדת עם איום חדש וממשי - עוזרת בית נוספת. הסרט השני הוא "מסעה של הרוח", סרטו היפה של סירו גרה שמנצל בחוכמה את נופיה המרשימים של קולומביה. אדם זקן יוצא למסע להחזרת אקורדיון מקולל, ומתלווה אליו בחור צעיר שרוצה ללמוד לנגן על הכלי. מסעם הארוך לוקח את הצופה אל נופים שנראים על המסך הגדול לעיתים נדירות. מחווה למסטרויאני באגף הקולנוע הדוקומנטרי יש לשים לב ל"לה דאנס - בלט האופרה של פאריס", סרטו של פרדריק וייזמן, אחד הדוקומנטריסטים הנחשבים בעולם. הסרט, שאורכו יותר משעתיים וחצי, עוקב אחר המתרחש בתוככי האופרה הפאריסאית. ללא ראיונות וכמעט ללא דרמות אנחנו עוקבים אחר תהליך היצירה. הסרט מרתק. באגף הקלאסיקות הקולנועיות, גולת הכותרת היא ציון 50 שנה ליציאת הסרט "לה דולצ'ה ויטה" - יצירת המופת של פדריקו פליני שבה כמה סצנות שנכנסו לפנתיאון הקולנוע (למשל סצנת המזרקה). הסרט מוקרן כחלק ממחווה שעושה הפסטיבל למרצ'לו מסטרויאני. המחווה כוללת גם את הקרנת סרטו של מיכאלאנג'לו אנטוניוני "לה נוטה", וסרט דוקומנטרי בשם "מרצ'לו מסטרויאני: אני זוכר, כן אני זוכר" משנת 1997 (שנה אחרי מותו).
חגיגה לעיניים בירושלים
ביום חמישי ייפתח פסטיבל הקולנוע בירושלים • כתבנו צפה בחלק ניכר מהסרטים ואסף בעבורכם המלצות שוות • במומלצים: סרט מסע תאילנדי וסרט מתח ספרדי על כלא
Load more...