בלי התלהמות, עם אצבע על ההדק
על התקרית עם זהבה גלאון, על שינוי אסטרטגית הפיגועים מדקירות לדריסות ועל יום השנה לרצח רבין
גל הטרור עלול להימשך זמן רב. אפשר שהפעילות תנסוק לגבה־גלי. אך כסיכום ביניים של הפרק הראשון, שהתנהל כאינתיפאדה של סכינים, נראה כי הפלשתינים הפסידו בנקודות. ברוב המקרים הרוצחים נהרגו בו במקום.
בחמאס הבחינו בכך. בשידורי התדרוך ברשת החברתית יצאה הנחיה, שמלחמת הסכינים רעה לערבים. הפלשתינים בזירות הדמים נקראו לזנוח את הסכינים לטובת הדריסה. היהודים, נאמר בדפי המסרים שלהם, סובלים מעט, אבל הפלשתינים נהרגים עד האחרון שבהם. מכאן הקריאה לעבור לדריסת יהודים ברכב פלשתיני.
במצבים כאלה השמאל הרחוק, שאינו מתחבר לכלל הציבור, החל לתהות שמא יד השוטרים והמאבטחים קלה מדי על ההדק? נושאי דברו נטפלו לתקלה בשוגג, שהסתיימה במותו הטרגי של מהגר מאריתריאה. לפני כן עירערו על הירי במחבלת מעפולה, שבאה (כהודאתה) לרצוח ונורתה ונפצעה בלבד, אבל בשמאל טענו כי היתה מעורערת בנפשה ואין זה נאה שהחיילת אשר ירתה לעברה אכלה שלגון.
משה (בוגי) יעלון וגדי איזנקוט לא הותירו ספק מה המדיניות הנכונה: יורים בכל מחבל (או עבריין) שמזנק וסכין שלופה בידו בתנאי שלא הקדים להשליכו ולהיכנע. כך צריך וכך נהגו, ואלה הם "דיני המלחמה" הראויים.
ההוכחה לכך נמצאה במישור אחר. במהלך מריבה עבריינית בבת ים רץ אדם וסכין שלופה בידו לעבר שוטר. שומר החוק ירה בו והרגו. המחותנת שלו האשימה את השוטר, שהרס את חיי בתו ושלושת ילדיה. אבל גם לשוטר יש אישה ושלושה ילדים, ונוכח עבריין עם סכין צץ חוק המלחמה החשוב מכולם - "אם בא להורגך השכם להורגו". בברירה האכזרית בין שתי אימהות שכולות עדיף "ותייבב אם סיסרא".
היתה לי השבוע תקרית מילולית עם זהבה גלאון שחרגה מגבולות הטעם הטוב, ושנינו התנצלנו על הלשון הבלתי ראויה. אבל נותרה מחלוקת לשם שמיים, ודעתי איתנה שיש לירות ללא היסוס במחבל כל עוד לא שמט את הסכין מידו ונכנע. עתה צריכים יעלון ואיזנקוט למצוא שיטה שתיישם את עקרון הפגיעה במחבל גם אם הפך לנהג הדורס במתכוון ולא רק שולף סכינים.
זו אינה התלהמות רצחנית. דווקא יעלון מתון ושקול והודף את נפתלי בנט וכמה מעמיתיו ואת אביגדור ליברמן לא פחות מאשר את מי שמגלגלים עיניים לשמיים שמא ישראל מפעילה כוח רב מדי בהגנה עצמית. הוא נגד חידוש המלחמה בחמאס־עזה וההשתלחות בכלל ערביי ישראל. נחישות, איזון ואורך רוח צריכים להוסיף ולנווט את ההתנהלות מול הטרור.
האם גם גמישות מדינית כחלק מהסדר להפסקת גל הטרור? אתמול בבוקר ניכרה פעילות קדחתנית. הזירה הוצפה בבאן קי־מון ובאנגלה מרקל ובג'ון קרי. בנימין נתניהו שיגר בלון ניסוי כי ייתכן שיסכים להגביל עליית יהודים להר הבית, ונענה באיום של אורי אריאל לפרוש מממשלתו למרות שכבר היו דברים מעולם. האלוף (מיל') אליעזר (צ'ייני) מרום הזכיר השבוע כי במהלך האינתיפאדה השנייה נסגר ההר בפני יהודים לשלוש שנים.
המאור הגדול של הדתיים־לאומיים אברהם יצחק הכהן קוק הביע פעם תקווה כי בהגיעו לעולם שכולו טוב לא יימחקו זכויות של בונה ארץ ישראל הברון אדמונד רוטשילד רק מפני שעלה בחוסר מודעות הלכתית לשוטט בהר הבית. רק שתלמידיו מתעלמים מכך 80 שנים לאחר שהלך לעולמו.
צרפת ביקשה להרגיע את הטרור בהצבת משקיפים בינלאומיים בהר למרות שנראה כי זה צעד ראשוני וחלקי אשר יכול להרגיע את המתחם ולהוציא ממנו את פעילי התנועה האיסלאמית. אך אינו מעשי כי ירדן מסרבת, ויש לה מעמד מיוחד במתחם. מי ייגל עפר מעיניו של משה דיין, שהצדדים מדברים בשבח הסידורים אשר הנהיג בהר ב־67'.
החשוב מכל, שגם אם יקרה הבלתי ייאמן ויושג הסכם כולל בין ההנהגות אין ביטחון שהטרור ייפסק. הסכינאים ימרו את פי המנהיגים. אבל צריך להעניק הזדמנות הוגנת למדיניות, ובלבד שעד תום הדיונים לא תסלק ישראל את ידה מן ההדק.
זהבה גלאון. היתה לי השבוע תקרית מילולית עימה, ושנינו התנצלנו. אבל נותרה מחלוקת לשם שמיים, ודעתי איתנה שיש לירות במחבל כל עוד לא שמט את הסכין // צילום: יהושוע יוסף
תשובה לשרלטנות מרמאללה
כבר שנתיים שידידיי מבין האחים הכתומים טוענים כי כמו דון קישוט נלחמתי בטחנות רוח. הצעתי לבנימין נתניהו למתן את הבנייה בהתנחלויות, והם הסבירו לי כי הוא ממילא נוהג כך. אינו נדרש לעצתי. השבוע הכריז בקונגרס הציוני כי יש דברים בגו, הוא התיר פחות בנייה ביהודה ושומרון מאשר קודמיו. אפילו יריב לוין מצא לכך צידוקים. הוא ראוי למבוכה.
מדוע נתניהו לא הודיע על כך עד כה, ובפומבי? וסחר בוויתור עם האמריקנים? והיה מאפשר להם ללחוץ על אבו מאזן? זו החמצה מדינית מובהקת. אך גם הצד השני של המטבע נכון: לא ייתכן שרפיון הבנייה הישראלית נעלם מעיני אבו מאזן. מדוע הוסיף לדרוש אותה ופוצץ את המשא ומתן "עד שתיפסק הבנייה" שעה שידע כי הדבר כבר אירע?
הימין בממשלה ידע ושתק כי חשש להיפרד ממושכות השלטון; והבית הלבן ידע והיה צריך לדרבן את אבו מאזן לחדש את השיחות כי בפועל התמלאה משאלתו, ושתק; וזה מזכיר דברים שאמר אליהו ששון הזכור בהיסטוריה כמי שניהל את המשא ומתן עם המלך עבדאללה בניסיון שלא הצליח להניאו מלפלוש לארץ ב־48': "עשית ולא דיווחת - לא עשית; דיווחת ולא עשית - עשית." במדיניות הבינלאומית רווחת מציאות מלאכותית, שהמלים חשובות מהמעשה.
עדיין ניתן לקבל תשואה מדברי נתניהו. עתה, לאחר שסיפר כי בנה פחות מקודמיו, איזה תירוץ יש לאבו מאזן לא לבוא לשולחן המשא ומתן? כלום, לבד מכך שממילא אינו רוצה בו, וזו רוח השרלטנות הנושבת מרמאללה.
הרב קוק. הביע פעם תקווה כי בהגיעו לעולם שכולו טוב לא יימחקו זכויותיו של הברון רוטשילד רק מפני ששוטט בהר הבית. רק שתלמידיו מתעלמים מכך 80 שנה לאחר שנפטר
איפה בלה פריינד?
מעשה הלינץ' בבאר שבע בעיצומה של מתקפת טרור פלשתינית גרם לחלחלה. עובד מאריתריאה נורה בשוגג והתבוסס בדמו, והגיע האספסוף והיכה בו והחמיר את מצבו הרפואי, או שהתעלל כבר בגופה.
בצדק רב קרא משה (בוגי) יעלון ללכוד את המתפרעים ולהעמידם לדין; ובצדק כתב יעקב בורובסקי כי בנסיבות המסעירות של פעולת טרור נחוצה בראש ובראשונה עבודה חינוכית ומוסרית ותעמולתית למגר את תופעת הלינץ'. אלה שני קווים מקבילים שאינם נפגשים לעולם, אבל משרתים יחד מגמה נכונה.
כבר היה כדבר הזה. לפני 23 שנים הלכה העובדת הסוציאלית בלה פריינד (בטעות נכתב ששמה פרוינד) לתומה ברחובות ירושלים. היא ראתה המון נסער עושה שפטים במחבל עדנאן אלאפנדי, שזה עתה דקר שני ילדים יהודים. פריינד - אם לשמונה ממשפחה חרדית־ציונית - התגברה על התיעוב וסוככה בגופה על המחבל עד שהגיעו שוטרים מקץ 27 דקות.
היא הפכה לאשת מופת, אבל גם לירושלמית מאוימת. לעולם היתה גאה במעשה, אבל לפני שנתיים יצאה נגד עסקת שחרור המחבלים. הפלשתיני שהעניקה לו את חייו עמד להשתחרר והיא התנגדה.
ברגעים כאלה יש תמיד מי ששולחים ידם למעשי שפטים. זה מדאיג. אבל יותר מדאיג, שבלב באר שבע - במקום הומה מאדם - לא צצה בלה פריינד חדשה, אפילו לא אחת.
חובת גלות
המופתי הירושלמי חאג' אמין אל־חוסייני היה המנהיג היחיד בעולם, שארצו לא נכבשה על ידי גרמניה, אבל תמך בכל נפשו ובכל מאודו באדולף היטלר. אחד מגדולי הרוצחים הנאצי דיטר ויסליצני - שקיבל אחרי מלחמת העולם תעודת הכשר מד"ר ישראל רז'ה קסטנר, אבל בעלות הברית הוציאו להורג - העיד כי חאג' אמין הפציר בהיטלר לשרוף את היהודים ואף ביקר באושוויץ. הוא חרפת הפלשתינים.
אך בנימין נתניהו טעה בנאומו בקונגרס הציוני שבו טען כי לפני שהיטלר אימץ את ההשמדה כ"פתרון הסופי" הפציר בו מנהיג הפלשתינים לעשות כן. חאג' אמין נפגש עם היטלר בברלין בשלהי נובמבר 1941, ואילו השמדת היהודים בפונאר (יהדות וילנה) ובאבי יאר (שירו של יבגני יבטושנקו) התרחשה כבר בספטמבר. מנהיגים, היזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות.
רבין כל כולו
אסופת מאמרים המוקדשת ליצחק רבין נפתחה במבוא מאת הפרופסור אניטה שפירא. "היכן היית כשהודיעו על הרצח?" נשאל כל אמריקני לאחר רצח הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי ב־1963. זה 20 שנים פחות יומיים, שגם הישראלי המצוי נשאל היכן היה כשנודע לו על רצח יצחק רבין, וכל אחד ואחד זוכר.
רעייתי דנה ואני אירחנו את ד"ר הגר פטיש ועורך הדין יאיר פורת, כשאהוד אולמרט טילפן נסער: ירו ברבין. מייד נשאוני רגליי תוך ערפול קל אל המקלדת לכתוב ל"הארץ" כי לדמות של רבין כיוון נתן אלתרמן בכותבו על "מגש הכסף שעליו לך ניתנה מדינת היהודים". לימים, כאשר פרצה מחלוקת חריפה בין האלמנה לאה רבין, שטענה כי העיתון עוין לזכר בעלה, לבין המו"ל עמוס שוקן - הוא שלח לה את מאמרי כהוכחה כי היא שוגה.
כמה ימים לאחר מכן, בהלוויה של משפחת אולמרט בבנימינה, קונן סלי מרידור עד כמה טעו המתנחלים באיבתם לרבין. כראש ממשלה העניק להם מה שאיש מקודמיו לא נתן להם מעולם. אמנם לא תמך במתנחלים ובפועל התנגד למפעלם, אבל שורשיו היו בפלמ"ח ובתפיסת ארץ ישראל השלמה של הקיבוץ המאוחד. גם כשבמרוצת השנים רחקו ממנה - תמיד נותרו לוחמי הפלמ"ח נטועים מעט בעברם.
אין ספק שעמד בראש המחנה אשר חתר לפשרה טריטוריאלית והיה אחראי עליון להסכם אוסלו שאליו נדחף יותר מאשר שאף. אך לפני הכל היה ביטחוניסט. אבחון זהיר יקבע כי מאז נרצח בידי יגאל עמיר המשתייך למשיחיים שעשו עצמם אפוטרופוסים לארץ ישראל ובמשתמע גם להתנחלות בה - ניכס מחנה השלום את רבין לעצמו יותר מכפי שהיה באמת.
זה מצריך הסבר: הדור הצעיר שייגש עתה להכיר את רבין מספרי ההיסטוריה ימצא כאילו היה רודף שלום מהספסלים השמאליים של מפלגתו; כאילו חבר אל יאסר ערפאת והיה ידיד בלב ובנפש לאבו מאזן. לא דובים ולא יער. הוא לא האמין להם וחשד בהם, וניסה ברגע האחרון לבלום את דהרתו של שמעון פרס לבירת נורבגיה וחתם על הסכם אוסלו כמי שכפאו שד. רבין מצא את עצמו על מדשאת הבית הלבן בספטמבר 1993 רק מפני שהגיע למסקנה הגיונית כי זה הרע במיעוטו. אך מאז הרצח הנתעב מציגים אותו אוהדיו ותומכיו באורח חלקי ומסוים כאילו היה ההסכם משאת נפשו.
מחרתיים יצוף הכל ממרתף הזיכרונות, וארותק אל דוברים בבית הנשיא ובשער־בת־רבים, לעקוב אחר נאומי ביל קלינטון וראובן (רובי) ריבלין והנכד יונתן בן־ארצי ואחרים. הם יספרו בדיוק רב עד כמה היה איש של שלום, ואאזין בערגה, אבל שלא ישאירו מאחור ובצל את המלחמה על ירושלים הנצורה והקרב לשחרור לוד ורמלה ואת חטיבת הראל ו"באב אל ואד" לחיים גורי, את רבין האמיתי ולא את זה שנתפר חלקית בלבד לצרכים עכשוויים.
יצחק רבין. התנגד למפעל ההתנחלויות, אבל שורשיו היו בפלמ"ח ובתפיסת ארץ ישראל השלמה של הקיבוץ המאוחד. לוחמי הפלמ"ח נטועים תמיד מעט בעברם // צילום: לע"מ
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו