דליה דורנר, נשיאת מועצת העיתונות ושופטת ביהמ"ש העליון בדימוס
"הרגע שבו איבדתי את התמימות"
"הייתי אז שופטת חדשה בבית המשפט העליון. בשבת היינו בתל אביב, ובמוצאי השבת חזרנו הביתה לירושלים. בדרך שמענו ברדיו את הקריין מדבר על העצרת. השמיעו שירים מהכיכר, אחר כך דיווחו על היריות. פשוט לא יכולתי להאמין שזה אכן קרה. שזה יהודי שלחץ על ההדק. שמישהו ייקח חיים של אחר בגלל סיבה אידיאולוגית, ועוד של ראש ממשלה. זה היה איום ונורא בעיניי, וזה היה הרגע שבו איבדתי את התמימות.
"אני יודעת שהיו מחלוקת והתבטאויות חריפות, היתה הסתה והיו קריאות 'בוגד' ו'נאצי'. אבל העם שלנו כזה - תראי את הפשקווילים ברחובות ירושלים. ובכל זאת, לא נתפס שיהודי ירצח ראש ממשלה מסיבות פוליטיות. הייתי צריכה לעכל את זה. אחרי שהתפכחתי והבנתי שזה קרה, כאמור, איבדתי את תמימותי והיום אני פסימית. היום אני יודעת שהכל יכול לקרות, שיהודי יכול לירות על יהודי.
"אותו הדבר קרה לי במלחמת יום הכיפורים, אז הייתי בצבא בדרגת סגן אלוף. עם כל הביקורת שהיתה, אמרתי שזה בסדר והאמנתי שאפשר לסמוך - ואז התברר שאי אפשר לסמוך על המנהלים שלנו. זו גם היתה הבנה שצריך לדאוג, כי דאגה יכולה למנוע תוצאות כאלה. זה עצוב ומפחיד, כי בעיניי המדינה הזו היא נס אחד גדול וחשבתי שכך כולם חושבים. היום אני מודאגת ומפחדת, ועם זאת, עדיין מנסה לשמור על האופטימיות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
