אין החלטה, יש קמפיין

הרבה כוח היה במחזה שליווה אותנו השבוע, של עשרות אלפי עמך ישראל צועדים עם משפחת שליט ממצפה הילה לירושלים. הרבה כוח של אמונה, ותקווה, וכמיהה לצמד מילים - ערבות הדדית - שפעם היו חלק מהדנ"א הלאומי שלנו.

אבל לצד הכוח הזה היה בצעדה הזאת גם הרבה כאב ותסכול. לא רק כי חלפו ארבע שנים מאז שגלעד נחטף, וגם לא כי שוב אנחנו נאלצים לצפות במחזה המביש של משפחת החטוף שמתחננת על חיי בנה. הכאב והתסכול נבעו בעיקר מהידיעה שקלושים הסיכויים שהצעדה הזאת באמת תשנה פה משהו. איכשהו, נדמה, גם הפעם יחזרו אביבה ונועם הביתה, לבד.

ייאמר מיד: זכותה של הממשלה להחליט שהיא לא מוכנה לשלם "כל מחיר" תמורת שליט. זכותה גם לקבוע אילו אסירים תשחרר ישראל או לשנות את הכללים מהיסוד ולהודיע לחמאס שיקבל אסיר אחד תמורת חטוף אחד.

זכותה גם לבחור בכל חלופה מוצעת אחרת, ובלבד שתבחר. אין לה זכות - בוודאי לא זכות מוסרית - להימנע מהחלטה.

ארבע שנים הן די והותר זמן לייצר תהליך שתוצאה בסופו. אישית, אני מאמין שישראל לא תקרוס משחרור 450 רוצחים (בתנאי שה"כבדים" שבהם יוגלו לעזה), אבל הממשלה יכולה להחליט אחרת, ואפילו להודיע שיותר לא תנהל משא ומתן עם ארגוני הטרור. זאת תהיה החלטה קשה עם מסרים לא פשוטים, אבל זאת תהיה החלטה. המסר יהיה חד וברור, ואם מאחוריו תהיה גם מדיניות - הוא יחלחל. בדיוק כמו שיחלחל גם מסר של שחרור, שבקצהו חיסול של כמה מהמשוחררים בתואנה שחזרו לטרור.

בהיעדר החלטה (ודיונים מרתוניים של השביעייה הם לא תחליף למדיניות), נולדת צעדה. לא מעט ממקורבי משפחת שליט לא רוו השבוע נחת מחלק מהדיווחים בתקשורת, שלתחושתם היו אובייקטיביים מדי בסיקור מחאתם השבוע. מבחינתם רק התגייסות טוטאלית, חד-משמעית ונטולת ספקות היא דמוקרטית וראויה. כל קו או מחשבה אחרים פסולים מעיקרם, משום שהם אינם משרתים את "המטרה".

אלא שמטרתם של אביבה ונועם שליט אינה זהה בהכרח לזאת של מדינת ישראל. הם צריכים להפוך את העולם בשביל גלעד, מדינה אסור לה שתתהפך בשביל אף אחד. הבעיה היא שבהיעדר החלטה, באין מסר ברור, נולד קמפיין שבקצהו - גדולה בהרבה מהתקווה - יש סכנה: הסכנה שישראל לא תיתפס כמי שמקיימת את מצוות פדיון השבויים אלא כמי שקורסת תחת לחץ.

כיצד הוקשחו העמדות

לצערנו, המסר הזה כבר מחלחל. בחמאס כבר דיברו השבוע על הקשחת עמדות, על סירוב מחודש להתפשר על שמות, על התעקשות בכל הנוגע לחזרת המשוחררים ליהודה ושומרון והתנגדות לגירושם לעזה או לחו"ל. ההקשחה הזאת היא תוצאה ישירה של מה שנתפס בחמאס כקמפיין שיגרור את ממשלת ישראל לוויתורים נוספים. מבחינתם, כל יום, כל כותרת, כל נאום - הם עוד צעד בדרך לכניעה הישראלית.

אל משפחת שליט אי אפשר ואסור לבוא בטענות. זכותם וחובתם לעשות הכל בשביל בנם. אבל משרי הממשלה זכותנו (וחובתנו) לדרוש הסברים. כמה מהם הצטרפו השבוע לצעדה, בתואנה של "הזדהות".

מי מהם שיפגוש בקרוב את ראש השב"כ יובל דיסקין, מוזמן לשאול אותו מה ביקורים כאלה עושים לצד השני. דיסקין יספר להם מן הסתם על המשא ומתן שניהל בעניינו של שליט עם בכירי חמאס בשלהי כהונתה של ממשלת אולמרט.

יחד עם המתאם דאז עופר דקל הוא נסע אז לקהיר, וישב במרחק כמה חדרים מאחמד ג'עברי ומחמוד א-זהאר, כשהמצרים נושאים ונותנים ביניהם.

בשיאו של המשא ומתן העיקש הסכימה ישראל לשחרר 325 שמות מבין 450 שחמאס דרש, והארגון כבר עמד לשלוף רשימה חליפית, כשלפתע נסוג מכוונתו וחזר להתעקש על הרשימה המקורית.

בשב"כ טוענים שסביר שהסיבה לכך היתה ביקורו של שר הביטחון אהוד ברק במאהל המחאה שהקימה אז משפחת שליט מול מעון ראש הממשלה, ביקור שנתפס בצד השני כסממן של כניעה קרבה. מבחינתם, אם שר הביטחון מזדהה עם דרישת המשפחה לשחרר את האסירים, סימן שישראל עומדת לעשות זאת.

התבטאויות מדאיגות

אבל לא רק הצטרפות השרים לצעדה מעוררת תהיות. גם התבטאויות של כמה מהם כי עבור בנם שלהם היו עושים הכל היא יותר ממדאיגה. האומנם, צריך לחשוד, יעדיפו שרינו את טובתם האישית כשעניינם או עניין יקיריהם יעמוד על הפרק? עד כדי כך התפרקה (והתפקרה) החברה שלנו, שכבר אין בושה לומר בפומבי שדין משפחת שליט אינו כדין משפחת שר כלשהו-

התשובה המצערת, והמוקלטת, היא כן. ולכן יצאה המשפחה למסעה הכואב. לו היו עומדים מולה השרים ואומרים שדין בנם כדין גלעד, וגם במקרה הפרטי שלהם העניין היה נסחב ארבע שנים ויותר, המסר היה נקלט.

במצפה הילה ובעזה. כולם היו מבינים שקו אדום זה עניין סופי, לא עוד איזה משהו וירטואלי שממשלה סימנה לרגע, רק במטרה לחצות אותו בדרך לקו האדום הבא, עד לכניעה.

בהיעדר מדיניות, השטח פרוץ לקמפיינים. לו רק חלק קטן מהאנרגיות הטובות שהופנו השבוע לצעדה היו מופנות, למשל, לקמפיין-לחץ על ממשלות העולם בעניינו של גלעד, או לקמפיין נגטיבי על חמאס, אפשר שמשהו היה זז. לא מיד, יידרש תהליך ארוך, אבל בהתחשב בקיפאון המוחלט גם תחילת המסה של קרחון היא פריצת דרך. מי כמונו לדעת, הרי זה מה שעשו לנו עם פרשת המשט והמצור על עזה.

בינתיים זה לא קורה. העולם לוחץ עלינו, חמאס לוחץ עלינו, וגם אנחנו לוחצים עלינו.

אחרי פריצת המצור לא נותרו בידי ישראל הרבה קלפים שיאפשרו ניצחון בפוקר הקשוח שחמאס משחק, ועדיין - נותרו כמה. למשל לחדש את החטיפות והחיסולים. הפעם היחידה שחמאס נכנע ורץ לבקש הפסקת אש - "הודנה" - היתה ב-2004, כאשר בתוך שבועות הוא איבד את השייח' אחמד יאסין ואת יורשו, עבד אל-עזיז רנטיסי. הארגון חש אז שהבית קורס עליו (זה קרה לו, בתחושתו, גם במהלך "עופרת יצוקה", כשחשב שישראל עומדת להיכנס למרכז עזה ולמוטט את שלטונו), והעדיף לכופף ראש על פני לאבד אותו.

יכול להיות שזה הפתרון גם עכשיו, גם במחיר של חידוש ירי הרקטות לשדרות. אפשר גם להחליט אחרת, אמרנו, לשבור את הכלים, לשנות את הכללים, להחליף מתאמים ומתווכים - או להסכים ולסגור עיסקה. לו עשה זאת בנימין נתניהו לפני שנה וחודשיים, כאשר קיבל לידיו את מושכות המדינה, הוא היה יכול לומר שהוא מנקה את השולחן משאריות כהונת אולמרט. עכשיו, בחלוף הזמן, זה כבר העניין שלו. כל עיסקה תישא את שמו, האחריות הבלעדית תונח על כתפיו.

בעיני משפחת שליט, האחריות הזאת פירושה אחד ויחיד: שחרור האסירים והשבתו המיידית הביתה של גלעד. זה גם המסר שעלה מדברי ההורים, כשהבהירו שייפגשו עם ראש הממשלה רק כאשר יבשר להם כי יש עיסקה.

לצערם, אפשר להניח שעוד יהיו הרבה פגישות של מרורים לפני שתגיע הבשורה, אבל נדמה שבדרך לשם גם הם יעדיפו לשמוע דברים ברורים ולא הבטחות ריקות. כמו משפחת ארד לפניהם, גם הם מאסו בהבטחה "להפוך כל אבן", וכבר הבינו מזמן שכדי שתתקבל כאן החלטה דרושה מנהיגות, ובהיעדרה - הפגנת כוח ועוצמה שתוביל להחלטה. את התהליך הזה רק הממשלה יכולה וצריכה לעצור, ועכשיו. הגיע הזמן להחליט.

* * *

צועד עם משפחת שליט | אלי דבי

אז יום ראשון צעדתי, יחד עם עשרות פעילי עמותת האחים השכולים "לנצח אחי", עם משפחת שליט במסע לירושלים. ההחלטה לצעוד עם המשפחה לא נבעה משיקולים פוליטיים או מחאתיים אלא כדי להביע תמיכה בקריאת המשפחה להביא לשחרור גלעד. בכל ימי הצעדה פעילינו נמצאים בנקודות שונות בתוואי ההליכה ומצטרפים בעשרות למסע. אנו רואים בזאת מטרה נעלה ומקודשת.

אחת הפעילויות הבולטות שלנו היא עטרה ברק-שרם, אחותו של סגן חנן ברק ז"ל, מפקדו של גלעד, שנהרג עם סמ"ר פאבל סלוצקר בעת פעולת הטרור של המחבלים שפגעו בטנק באותו אירוע בכרם שלום. עטרה, איתי ועם מאות פעילים נוספים מכל רחבי הארץ, מלווים את משפחת שליט במסע הארוך, וגאים בנחישות שלהם לעשות למען שחרור בנם.

בכל ימי הצעידה בשבוע הראשון אנו חוזים בצדדים היפים של עם ישראל, שמחבק את משפחת שליט ותומך בה. בכל יום מצטרפים עוד ועוד אנשים לצעדה, מעודדים את המשפחה ותומכים בפעילים אשר מלווים אותם. גם אם לא כולם מסכימים עם הטענות כלפי הממשלה הקודמת וזו המכהנת, שלפיהן לא נעשה די למען השחרור, עדיין התחושה המקננת בקרב כולנו היא כי יש קונצנזוס בעם להביא לשחרורו המהיר והמיידי של גלעד.

נמשיך ללוות את המשפחה עד הגעתה לירושלים. תקוותנו היא כי עוד בטרם תגיע לבירה, תסתיים הצעדה, לאחר שהממשלה תקבל החלטה לשחרר את גלעד.

אלי דבי הוא יו"ר עמותת "לנצח אחי" למען זכויות אחים שכולים.

* * *

עלויות המסע: בין 200 ל-400 אלף שקלים

דניאל סיריוטי

המסע של משפחת שליט לירושלים דרש אופרציה ארגונית שעולה לא מעט כסף: הסעות של בני משפחה וחלק מהצועדים מנקודה אחת לנקודה אחרת בתוואי הצעדה, פרסומים שונים בכלי התקשורת, הכנת שלטים, סטיקרים וכרזות לשימוש פעילי "צבא החברים של גלעד", ואף תשלום לחלק מהפעילים שאינם מתנדבים לטובת המטרה אלא מועסקים על ידי העמותה לשחרור גלעד ומשרד יחסי הציבור רימון-כהן-שינקמן שמלווה את המשפחה בהתנדבות.

במטה המאבק לשחרור גלעד שליט לא ששים לנדב מידע ברור בכל הנוגע להיקף הפעילות הכספית ורשימת התורמים לעמותה, אולם בכירים במטה הודו כי עלות המסע של המשפחה לירושלים והקמפיין הציבורי לשחרור שליט דומה לתקציב של מפלגה שמתמודדת לבחירות, ומסתכמת בכמה מאות אלפי שקלים. "העלות המשוערת היא בין 200 ל-400 אלף שקלים", אמר ל"ישראל השבוע" גורם בכיר במטה המאבק.

לדברי הגורם, גם יו"ר המטה שמשון ליבמן אינו יודע בדיוק כמה כסף מגלגלת העמותה ומה הם הסכומים המדויקים שנאספו מתרומות שונות. עוד אמר הגורם הבכיר כי בין התורמים הבולטים לעמותה אפשר למצוא אנשי עסקים בכירים וגופים מסחריים גדולים במשק.

בנוסף, ידוע כי עיריות ומועצות רבות ברחבי הארץ, שמארחות את משפחת שליט והצועדים, השקיעו מאות אלפי שקלים מכספי משלמי המסים עבור ארגון העצרות השונות. "כל יישוב שלקח חלק במסע הוציא סכומים שנעו בין 20 אלף ל-100 אלף שקלים", אמר לישראל היום גורם בכיר בעמותה לשחרור גלעד שליט.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו