לכבות את המוח

סיפור האהבה המופרך של נשיא ארה"ב ואוליביה פופ הגיע לנקודת שיא: הרומן התגלה. כל אמריקה מכנה את היועצת האסטרטגית בשמות גנאי. זה לקח רק חמש עונות, אבל עכשיו הנשיא פיץ' (פיצ'גרלד) גרנט כועס. מאוד. ככה החלה העונה החמישית של "סקנדל", שבמהלכה נרשם צונאמי של פרצופים כועסים (ע"ע: כיווצי גבות, שפתיים חשוקות, בליעת רוק). הטלנובלה הפוליטית המתרחשת בבית הלבן היא בידור מגוחך ומענג. חרף העובדה שהיא נשענת על דמויות מפורסמות - היא אסקפיזם מוחלט, מפלט ממועקות המזרח התיכון.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

גרנט הוא הנשיא האמריקני הראשון שאינו עוסק בישראל: יש לו דברים דחופים יותר על הראש, למשל לארגן לעצמו דייט עם החברה שלו, בליווי השירות החשאי ומצלמות מכל העולם. "אני נשיא ארה"ב ואנחנו נעבוד עבור העם... במשרד שלי לא צעד מחוכם הוא העיקר, אלא עשיית הדבר הנכון", יורה הנשיא בפאתוס עוד מונולוג לוהט, מחכה למחיאות כפיים דמיוניות. "סקנדל" מבוססת על הופעות חלולות ועל תהליכים לא משכנעים, והיא לבטח היצירה הכי רחוקה שקיימת מ"הבית הלבן" (הייתי רוצה להיות הזבוב שצופה באהרון סורקין צופה ב"סקנדל"). קשה לקבוע אם שורש הרע נעוץ בכתיבה ("כל מה שצריך זה להדליק את החדשות כדי לראות שהדברים הרעים רק מתחילים בשבילו"), במשחק המוגזם או בליהוק. הרומן בין גרנט לפופ מפגיש שני שחקנים שקשה לדמיין אותם חולקים חמש דקות בקרוואן בלי לתלוש זה לזה איבר חיוני. אפס כימיה, מאה אחוז זיוף. אולי יש כאלה שלא מרגישים, אולי ככה נראית רומנטיקה בבית הלבן.

גדולתה של "סקנדל" היא שגם כשהיא בלתי נסבלת היא לא הופכת לטרחה. היא מלודרמטית, תמוהה ומטופשת כל כך, שכל מה שאפשר לעשות איתה הוא לכבות את המוח ולתת לה להיות. להביט בסנאטורית מלי גרנט, אשת הנשיא החוקית, אם שכולה ואלכוהוליסטית, המתכננת את כיבוש החדר הסגלגל בעזרת שני ק"ג תוספות שיער. לקבל את העובדה שלנשיא ארה"ב יש זמן לשחק מחבואים עם בנו הצעיר, לצאת לדייטים עם פופ ולהתחבט בנוגע לרגשותיו. מי צריך אינתיפאדה, פסגות שלום או בחירות לקונגרס. הכי טוב אסקפיזם.

•  •   •

תקוות גדולות

האישה הטובה 7, yes drama ב־22:00

אם יש משהו שהעונה השביעית של "האישה הטובה" מאשררת הוא שלאלישיה פלורק יש קהל שבוי, המכור לעורכת הדין האלגנטית. המעריצים של פלורק ילכו אחריה לכל מקום, גם לבית הדין לערבויות(?!), שם היא עוסקת עכשיו בהגנה על דגי רקק. לפעמים נדמה שלפלורק בעלת הקסם האישי יש יותר כריזמה בפן מאשר להילארי קלינטון בכל הגוף. האם מישהו כבר ניסה להריץ אותה למשרה פוליטית אמיתית? לא, כי דונלד טראמפ זה רעיון מבריק.

להבדיל מהשטיקים המלאכותיים של פופ וגרנט (מהאייטם למעלה), "האישה הטובה" מציגה סיפור פוליטי מודרני ורלוונטי, הצבוע בגוונים פמיניסטיים. היא מציגה בכל פרק דילמות אקטואליות ומבקשת לעורר מחשבה בקרב הצופים, גם אם לא לטלטל את עולמם. יש בפלורק מאפיינים שיעוררו הזדהות בקרב סטרייטים שמרנים, אבל יכולתה לפנות גם לאוכלוסיות אחרות היא שהופכת אותה לתקווה הלבנה הגדולה. פלורק ממשיכה להיות אישה דומיננטית, אינטליגנטית, המפלסת את דרכה לצמרת בכוחות עצמה. עבור צופות רבות, פלורק היא השילוב מנצח: אישה שעושה גם, גם וגם, מעיפה את כל הכדורים באוויר בבת אחת - קריירה, משפחה, מימוש עצמי וכל זה - ולא נותנת לאף כדור ליפול. נמשיך לעקוב אחריה עד הכדור האחרון.