שני פרקים לתוך הרומן ואפשר להרגיש לאן פונים הריסים הארוכים של אליסון. בעלה, נח סלאווי, מואשם ברצח. לא בדיוק מה שהבטיחו לה באגדה, אבל ביקום של "הרומן", לאנשים יפים יקרו דברים מכאיבים, והם יהיו עצובים - ואחר כך יתאוששו ויחזרו להיות יפים. "הרומן" היא כרגע הדרמה הפוטוגנית ביותר על המסך. הנופים שלה, פתוחים וירוקים, טומנים בחובם יופי עמוק, מהפנט. הגיבורים שלה יפים ושיקיים, בין שהם מסתודדים בדירות היוקרה שלהם, מבלים בבתי הקיץ שלהם או מתחבאים במונית חבוטה (קול). כל אחת מארבע צלעות הרומן היא אדם יפה - מבחוץ, מבפנים זה כבר סיפור אחר - ונעים להביט בגיבוריה כשהם חושבים, מתייסרים, מאוהבים, משקרים. מובן שמעט דרמה היתה עוזרת כאן, אבל אולי זה עוד יקרה. כל רומן חייב ללכת לאנשהו. גם אם לקיצו.
"הרומן" התקשטה בפתיח חדש (יפהפה, כמובן), והיא ממשיכה לספר את עלילותיהם של נח סלאווי סופר ניו־יורקי ואשתו, בת העשירים, הלן. המחליפה של אם ארבעת ילדיו היא אליסון - פעם מלצרית אבודה, והיום אשתו ואם בתו הקטנה. הצלע הרביעית של הרומן היא קול, פעם חוואי מסוקס והיום נהג מונית שבור לב. בעונה הראשונה התוודענו לכל אחת מהדמויות דרך שתי נקודות מבט - זו של נח וזו של אליסון. העונה מצטרפים הצדדים הנבגדים לחגיגה, מה שאמור להפוך את "הרומן" לדרמה עגולה ומלאה יותר. בינתיים, זה לא כל כך עובד.
חוסר האחידות שליווה את העונה הראשונה עדיין קיים, והקצב האיטי ממילא הופך סטטי כשמדובר בצד של אליסון. הפרק השני, שהביא את סיפור מפגשה עם האקס, היה כמו עלעול באלבום נוף מושקע. תמונות יפות, אפס אקשן. הגירסה של קול שיפרה מעט את המצב, אבל אי אפשר לבנות על דמות מחוספסת אחת שתישא על גבה את כל העונה. השאלה הגדולה - לאן העסק הולך, הרי את הרומן ותוצאותיו כבר גילינו - מרחפת מעל פני הסידרה, ונדמה שאין ליוצרים שום כוונה להשיב.
המסתורין המרגיז הזה - הנסוב בעיקר סביב פרשת מותו של סקוטי לוקהרט, אבל לא רק - בא לידי ביטוי בפלאשבקים. הקפיצות בין שני צירי הזמן, עבר והווה, מבלבלות את הצופה, ומכניסות אותו למתח. ההשוואה ל"אבודים" אולי מופרכת - שום אי לא יזוז כאן ממקומו - אבל המשחק המתעתע בצופים, הנדרשים להכריע אילו מהגרסאות אמינה בעיניהם, יכול להתיש גם צופים ששרדו את עלילות ג'ק שפרד עד סופן המר. האם גם כאן עובדים עלינו בעיניים? יכול להיות. במובן זה, "הרומן" אולי מתאימה יותר לקהל שאוהב לדבר על רגשות מאשר לקהל שזקוק לסיפור מתח סוחף.
• • •
מהדורת החירום של "ארץ נהדרת" היתה הפתרון הטלוויזיוני היעיל לשיכוך כאבים וחרדות: פאנצ'ים מדויקים (ניר ברקת מציע חוויית תיירות ב"חוצות הדוקר", מירי רגב והמגנום), רוח יצירתית שטותניקית (הנער הדוקר בן ה־13 מפנטז על קלפי סופר סטרייקה כפרס על הפיגוע) וחיקויים מלבבים (פאולה וליאון רוזנברג - "עכשיו כולם יודעים, זה לא בריא להידקר"), סיפקו אתנחתה קומית מצוינת מימי חדשות טרופים וחסרי מנוח. פינת "גיבורי הגל" הביאה הגדרה מחודשת ל'אירוע רודף אירוע' מפי משה נוסבאום, והציעה פתרונות הגנה עצמית קומיים לאזרח המודאג. הבידור שסיפקו קיציס ואנשיו לא היה מהסוג שמייצר צחוק כאב בטן, אלא צחוק מריר, אירוני, צחוק מבין את המצב עד ייאוש. בעברית קוראים לזה סאטירה. ברוכים השבים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו