"במשטרה לא חסרים גיבורים"

לוחמי מג"ב, כתף אל כתף עם אנשי המשטרה הכחולה, רצים בשבועות האחרונים מזירת פיגוע אחת לאחרת. גיבורים וגיבורות, שמסכלים עשרות פיגועי דקירה עוד בשלב הניסיון או גודעים אותם מוקדם ככל האפשר. 60 מהלוחמים ומהשוטרים, המחרפים נפשם, נפצעו כתוצאה מפעילות זו, שאליה הצטרפו הפרות סדר רבות (300 מפירי סדר נעצרו), אבל 24 שעות ביממה הם פועלים ללא לאות, כדי להשיב את השקט ואת תחושת הביטחון לאזרחי המדינה בכלל ולתושבי ירושלים בפרט. "זוהי משימה לאומית", מדגיש ניצב עמוס יעקב, מפקד מג"ב.

גל הטרור הנוכחי מאופיין במחבלים ובמחבלות צעירים, חלקם אף בני עשרה. מדובר בטרור יחידים; רוב המחבלים ללא עבר פלילי או רקע ביטחוני, ומסע הרצח שאליו הם יוצאים הוא יוזמה אישית (גם אם מושפעת מההסתה בתוך המגזר הערבי) שקשה מאוד לעצור, למרות ההערכות המודיעיניות של המשטרה. השוטרים, שנופלים בעצמם קורבן לניסיונות דקירה, נאלצים להגיב מייד, בשטח, ללא הכנה. "אין כרגע מודיעין כדי להתמודד עם המחבל הבודד", מסביר נצ"מ שמעון נחמני, ראש מחלקת המבצעים במשטרה.

ובכל זאת, גיבורים לא חסר. במקרה הראשון מדובר בגיבורה, רב־סמל ש' (22), שוטרת שבלמה ביום שני האחרון את פיגוע האוטובוס שבארמון הנציב בירושלים. "הייתי 40 שניות מהמקום. כשהגעתי, ראיתי את נהג האוטובוס שסימן לנו בהיסטריה לכיוון המחבלים. התקדמנו (צוות שוטרים נוסף חבר לש'; א"ס), ניסינו לפתוח את הדלתות ולא הצלחנו. ראיתי את אחד המחבלים מכוון לעברנו אקדח, אז יריתי לעברו שלושה כדורים ויחד עם עוד כמה שוטרים סיימנו את האירוע".

ש' מתארת בקור רוח את הקושי לזהות מחבלים פוטנציאליים במרחב העירוני: "יש חשש בבית, כי הימים לא מבשרים טוב ובכל מקום יכול להתרחש פיגוע. יש לחץ. למשל כשאני לא בעבודה, אז אמא שלי מתקשרת בדאגה. שורדים את זה, אבל לא אשקר - זה קשה ומפחיד. בטח שזה מפחיד, אבל בשביל זה התגייסתי למשטרה".

לפני שנה התגייסת לשירות קבע; אחרי שנתיים בשירות חובה, איך, כמי שאין לה ניסיון בהתמודדות מול מחבלים, מתגברים על החששות?

"מסתכלים רק על המטרה. זה מפחיד וקשה, אבל חייבים לעשות כל מה שמצופה משוטר. נכון שזה היה האירוע הראשון שלי, אבל בחיים אתה מציב לעצמך מטרות ויעדים, ובאירוע הזה הבנתי שזה היעד שלי, ושאני חייבת להצליח בו. זה היה סוג של מבחן, וזה מלחיץ, כי לא מצפים משוטרת לפעול ככה, אבל אחרי האירוע יש תחושת סיפוק. לא נרדמתי אחריו כל הלילה. התמונה של המחבל מכוון אלי את האקדח רצה לי בראש. היא בלתי נשכחת".

ש' לא לבד. יש עוד גיבורות בשטח, למשל י' (25), לוחמת ביחידת יואב שהיתה שותפה לחיסול המחבל שרצח את אהרון בנט ז"ל בעיר העתיקה. י' גם למדה על בשרה איך זה להיות בצד המותקף, לאחר שניצלה מפיגוע דריסה באפריל האחרון, בשכונת א־טור. "היינו כוח יס"מ שניהל הפרות סדר, ומחבל ניסה לדרוס אותנו. רוב הלוחמים קפצו הצידה, אותי הצליחו למשוך, נפגעתי בכל הגוף, אבל יצאתי מזה במצב קל. בתוך שלושה ימים חזרתי לעבודה".

י' קופצת ישר לאירוע בעיר העתיקה. "זיהינו את אודל בנט, שבכוחותיה האחרונים רצה לכיווננו. הבנו ישר שמדובר בפיגוע, והיא צעקה 'התינוקות שלי, התינוקות שלי'. רצנו לעבר המחבל, זיהיתי אותו שולף נשק ושמענו ירי - פעלתי על אוטומט, כפי שלימדו אותי, ויחד עם עוד שלושה לוחמים חיסלנו את המחבל".

על עצמה מעידה י' שאינה פוחדת וזוכה לתמיכת המשפחה שגאה בה. דאגתה העיקרית היא לאזרחים: "כשנתקלתי במחבל, זה היה ברור שאם לא מחסלים אותו הוא יכול להרוג עוד בן אדם, ולכן אני לא חושבת על זה שהרגתי בן אדם, אלא על זה שהצלתי חיים. לא יריתי על חף מפשע".

איך הרגשת אחרי האירוע?

"למחרת הייתי באותו מקום שבו התרחש הפיגוע, במשמר לילה, ורק רציתי לתת עוד. אני לוחמת, ואם צריך, אעשה זאת בכל יום".

הזיכרון של הציבור קצר. את לא חוששת שרגע אחרי שגל הטרור ייגמר, המשטרה כבר לא תהיה בקונצנזוס?

""אותי זה לא מטריד. אני אמשיך לעשות את העבודה שלי כמה שיותר טוב, גם בשביל מי שלא אוהב את המשטרה. אלו הערכים שקיבלתי. כך למעשה חונכתי".

קשה ומפחיד, אבל שורדים. רב סמל ש'

 

מסביב לשעון

נפשית, לא קל לטפל בכל אירוע. כך, למשל, עברו רגעים לא פשוטים על סמל ב', לוחם מג"ב שזיהה את המחבלת בתחנה המרכזית בעפולה, שאחזה בידה סכין. הוא ניטרל אותה עם חייל ומאבטח אזרחי, אך קבלת ההחלטות בשטח דרשה ממנו מהירות וזהירות גם יחד.

לאחר שזו נורתה, היו מי שמחו וטענו שאפשר היה לנטרלה בלי ירי, אבל לב' ברור שעשה את מה שהיה צריך: "ביצענו ירי מדויק על מנת לנטרל את הסכנה ואזקנו אותה תוך כדי הרחקת הסכין. תפקידנו הוא לשמור על הביטחון ועל השקט של תושבי ישראל, וכך נמשיך לעשות".

שלושה ימים אחרי האירוע הזה אש נפתחה לעבר לוחמי מג"ב במחנה הפליטים שועפט. "במהלך הפרות סדר התקרבו למחסום כמה עשרות רעולי פנים והחלו ליידות אבנים ולזרוק בקבוקי תבערה. אחרי כמה שניות זיהיתי מחבל, בשנות ה־20 לחייו, מבצע ירי לעבר העמדה. ביצענו ירי מדויק לעברו וניטרלנו אותו", משחזר סמ"ש י'.

וזו, למעשה, השיגרה בתקופה האחרונה של לוחמי מג"ב בכל הגזרות, ובעיקר בגיזרת ירושלים. כך סיכלו בשבוע האחרון שלושה ניסיונות לפיגוע דקירה, כשאחד מהם התרחש בשער האריות בעיר העתיקה. רס"ל ל', מפקד צוות, זיהה פלשתיני כשידו בכיסו והורה לו לעצור לבדיקה. שניות לאחר מכן שלף המחבל את הסכין וניסה לדקור את סמ"ש ו', שהצליח להדוף את התוקף, ואומר: "ברגעים כאלו אין לך שנייה אחת להסס". רס"ל ל' מוסיף: "כשהמחבל התקרב ללוחמים, בלי לענות, כבר הבנתי שמשהו לא כשורה, ואז אתה פועל באינסטינקטיביות".

גם סמ"ש ד', לוחם מג"ב, זיהה בזמן חשודה סמוך לגבעת התחמושת. היא הלכה מצד לצד ליד תחנת אוטובוס, עד שד' התקרב אליה ואז היא ניסתה לברוח. לאחר מרדף בן כמה שניות היא גם שלפה סכין, אך ד' הדף אותה וביצע ירי מדויק כדי לנטרל אותה. היא נפלה ופונתה מאוחר יותר לבית החולים הר הצופים, פצועה באורח בינוני. "אני שמח שהאירוע נגמר בצורה כזאת, בלי פגיעה בחפים מפשע", סיכם ד' את האירוע. 

אבל שעון הטרור לא הפסיק לעבוד השבוע, וגם סמ"ש ע' מצא עצמו בעין הסערה, ולצערו היה יכול לפעול רק לאחר ששני אזרחים נפגעו, בן 25 ובן 13. היו אלה שני מחבלים שפעלו יחד, עד שאזרח הבחין בהם, רץ לעברם והם החלו לברוח לכיוון שדרות משה דיין. מחבל אחד נפגע על ידי רכב, אך השני המשיך במנוסה. ע', וכן קצין מתחנת שועפט, הבחינו בו, מבחינתם בזמן, כשהוא רץ לעברם עם סכין בידו - גם הוא נוטרל לאחר שהתעלם מהקריאות לעברו לעצור.

המשפחה גאה. י' ליד הכותל

 

לשמור על החוסן

למרות הביטחון שמשדרים הגיבורים והגיבורות, במשטרה יודעים שיש לחץ שאיתו צריך להתמודד. ראש המערך לתמיכה נפשית של המשטרה, סנ"צ עידית מיכאל, מסבירה: "כששוטר נקרא להגיע לזירה, יש כאן חשיפה לטראומה לאורך זמן, אבל באופן פרדוקסלי, דווקא עכשיו, בגלל שמדובר במשימה לאומית ובתמיכה בלתי רגילה מצד האוכלוסייה האזרחית, להבדיל ממה שהיה לפני חודש כשהיינו תחת ביקורת עצומה, זה נותן הרבה מאוד כוח לשוטרים. יש כאן אויב משותף, וזה נותן לשוטרים, של מג"ב ושל המשטרה, תחושה של שליחות, של משמעות".

אך למרות התמיכה, צריך להתמודד עם הפחדים, בעיקר אצל השוטרים המתגברים, שרגילים לשבת ביומיום במשרדים ופתאום מוצאים עצמם בפעילות מבצעית, בסכנה יומיומית. 

"אנחנו מעבירים סדנאות חוסן, שבהן מדברים איתם על איך מתמודדים, איך מוצאים את הכוחות. עד היום, לשמחתי, לא היה שום מקרה של שוטר שסירב לצאת לשטח או שוטר שעזב משמרת באמצע. גם לא היה מקרה שבו שוטר נמנע מלעשות את מה שמוטל עליו. הקב"נים היחידתיים נפגשים בהוראה עם כל שוטר שנכח בזירת פיגוע או שנפגע במהלך אירוע, רק כדי לבדוק דופק, מה קורה איתו. ועל כך אני יכולה להגיד בצורה גורפת, שעד רגע זה לא נתקלנו במקרה אחד של סירוב פקודה או פחד ששיתק את אחד השוטרים".

איך בודקים את מצבן של השוטרות, בעיקר הצעירות יותר, שהן פחות מנוסות בהתמודדות עם מצבים כאלה?

"אצל השח"מיות (שוטרות־חיילות), באופן טבעי, יש כאמור פחות ניסיון, כך שהכוחות האישיים פחות מגובשים. אבל שח"מיות מצטרפות בדרך כלל לצוות בוגר ומנוסה, שנותן להן כוחות. היו לנו מקרים ששח"מיות נכנסו לחרדה, אז הן קיבלו טיפול והורחקו מהאזורים המועדים. אבל מבחינה סטטיסטית, זה בטל בשישים, ואני זוקפת את זה לא למערך שלי, אלא לאותה תחושת הלכידות והשליחות, ולמוכנות שאנחנו עובדים עליה".

האם בשל הלחץ יש תגובת יתר, שוטרים שיורים גם כשלא צריך?

"תגובתיות יתר נובעת מתוך הדריכות שדיברנו עליה; התחושה הזו שאתה יוצא למשמרת ואתה לא יודע לאן אתה הולך ואיך זה ייגמר. היו מקרים שמחבלים נפצעו, אבל המשיכו הלאה במסע ההרג, גם את זה צריך להגיד. ירו במחבל והוא קם והמשיך, אז יש דריכות ואולי גם תגובתיות יתר, אבל במובן של רצון לסיים מהר את התהליך.

"מה שאני לא שוללת הוא שאחרי שהאירועים ייגמרו וניכנס לתקופה של נורמליות, דווקא אז יצוצו המחירים של דריכות היתר הזו, כי אז כשהאדרנלין שוקע, יש לשוטרים יותר זמן להיות עם עצמם. מניסיון העבר, ההתמודדות עם זה היא בטיפול מיידי. למשל היחידה שהיתה בארמון הנציב, אנחנו נכנסים מייד למחרת האירוע ועושים שיחה עם השוטרים והמפקדים, במטרה לאתר מוקדי קושי, לחזק ולעשות סגירה של מה שהיה".

והשוטרים והמפקדים מבינים את הצורך הזה?

"פעם מפקדים אכן היו מחכים רגע ויוצאים לפעילות הבאה עם השוטרים. היום גם המפקדים מחונכים, וגם הם עוברים סדנאות והכשרה. הם מבינים ששווה לעצור לחצי שעה, לנשום קצת, לדבר קודם על הדברים, ורק אז להמשיך הלאה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו