על "תיקון אחר חצות" אפשר לומר בוודאות שהוא ספר וירטואוזי. כמעט 500 עמודים של עלילת מתח משפחתית שמתרחשת כולה בערבות רוסיה הלבנה, ומשחזרת בדייקנות מרשימה חיים שלמים שנעלמו מן העולם. בימים כתיקונם אפשר רק לברך על מלאכת שחזור ריאליסטית שמנערת את האפר מעל השפה הנשכחת, המנהגים, הלבוש; מקימה לתחייה דמויות קלאסיות מהווי יהדות מזרח אירופה; בוזקת עליהן אבקת חיים; ונותנת טוויסט מהיר ועצבני. אקשן בשטעטל.
העלילה שמציע איצקוביץ' סוחפת, ובקלות אפשר להישאב לתוכה: יום אחד נעלם צבי מאיר ומשאיר את מנדה, אשתו, עגונה. פאני, אחותה שגדלה פרא ולמדה בצעירותה את אמנות השחיטה, יוצאת למסע חיפושים בערבות בלארוס - והמסע הופך לדרמת פשע בסגנון טרנטינו. יחד עם ז'יז'ק השתקן שחזר לעיירה אחרי קריירה בצבא הרוסי, וקנטור הטפיל שמתלווה אליהם בדרך, החבורה יוצאת למסע שמשנה את ייעודו המקורי והופך לנסיגה מידו המושטת של החוק.
ברגעים מסוימים הסיפור מוחשי כל כך, עד שבין הביצות החורפיות של מחוז מוגילב הייתי בטוח שראיתי את סבא שלי - אברהם זלמן, שגדל שם באותן שנים - קופץ מתחת לסוס ומפטיר לעברי: שולם עלייכם! אבל סבא לא הופיע. זה לא הסיפור שלי כנראה. ולכן, ואולי מסיבות אחרות, אני מוצא את עצמי יושב ומסמן "וי" על כל מעלותיו של "תיקון אחר חצות". סיפור טוב - יש. דמויות עגולות מלאות בשר - יש. מלאכת שחזור דייקנית - כאמור, יש ויש. לתפארת מוזיאון יהדות מחוז מוגילב ומינסק. רוחב יריעה, אורך נשימה, דרמה - גם.
אז למה בכל זאת הספר מותיר טעם לוואי של חיסרון? אולי מכיוון שהיומרנות שלו, זאת שהביאה את איצקוביץ' להיכנס למקום שבו צדיקים גמורים עומדים, פועלת הפעם כחרב פיפיות. אלמלא ידענו ש"תיקון אחר חצות" ראה אור בשנת 2015 לא יכולנו, לכאורה, להבדיל בינו לבין אחד מסיפוריהם הרבים של י"ל פרץ, שלום עליכם, מנדלי מוכר ספרים, ש"י עגנון, בשביס זינגר, דבורה בארון ושופמן. אלא שהם נולדו בפלך מוגילב ממש, והבחירה לכתוב את תקופתם בשפתה ברורה ומתבקשת, והבחירה של "תיקון אחרי חצות" להיכתב באופן זהה נקראת כמו חיקוי יקר למקור יקר המציאות.
ייתכן בהחלט שיניב איצקוביץ', שסומן ככוכב עולה בשמי הספרות העברית, התכוון להתכתב עם הז'אנר ולבשל צ'ולנט מסוג חדש: קמצוץ פשע, קורט מתח וקישקע של סיפור חסידי. אבל משהו חסר במרווח שבין הסיפור, לטכניקה, לדף המודפס. הספר מרשים מבחינה טכנית אבל משהו חסר - ואולי זוהי זכות הקיום שלו. למה נכתב הרומן? מה הניע את נפש הסופר למסור לי את הסיפור הזה? "תיקון אחר חצות" מצטיין בַּכל חוץ מבתשובה על השאלה הזאת הקטנה. על שאר השאלות - הוא עונה בהצטיינות יתרה.