אנחנו כבר אחרי, רף הענישה הורם, יש דין ויש הפעם דיין (השופט יעקב צבן) ולרפ"ק בדימוס ערן מלכה, שנגזרו עליו השבוע שמונה שנות מאסר, יהיו חמישה־שישה ימי כיפור לעשות חשבון נפש. יהיה לו הרבה זמן לחשוב על הבור שכרה לעצמו, על הטינופת שדבקה בידיו, על רדיפת בצע הכסף - על תקופת המאסר הארוכה שאת כולה קנה בצדק רב.
עכשיו הפנים נשואות קדימה אל תיקו של מחולל פרשת מלכה ופרשיות אחרות, עו"ד פישר, ואל השותפה שלו, פרקליטת המחוז לשעבר, עו"ד רות דוד. אל אשת סודו שבכוחה היה למנוע את מעשי הפשע והיא בחרה להצטרף אליהם. אל הפרקליטה שבגדה במקצועה ובציבור הרחב.
רק שלפני שעוה"ד פישר ודוד יגיעו אל ספסל הנאשמים, ולפני שדוד תיחשף שוב בקלונה, צריך לעצור לרגע ולומר כמה דברים מתבקשים:
* ערן מלכה אינו החפרפרת הראשונה, היחידה, הקיימת במשטרה, ברשויות המס ובשירות בתי הסוהר. יש עוד כאלה, חלקם בגודל של חולדות, שאיבדו את כבודם המקצועי. אנשים מושחתים, מעוותים, רודפי בצע כסף וטובות הנאה שמספקים מידע ומעניקים שירותים לחלאות אדם מסוגם. מלכה לא המציא את השיטה.
השופט צבן. סוף־סוף יש דיין // צילום: מתוך אתר בתי המשפט
* חפרפרת אינה פועלת לבד. בדרך כלל יש לה "חברים". יש לה שותפים אקטיביים, שותפים פסיביים - קרי, עוצמי עיניים - עמיתים שרואים מה קורה וחושדים, אבל מעדיפים לזוז הצידה. הם נזהרים לא להכניס את ראשם הבריא למיטה החולה של עמיתיהם.
* מעל לנגע הזה מרחפת שאלה פשוטה: איך הגענו למצב שבו אנשים בתפקידי מפתח בונים לעצמם במקביל גם "קריירה" עבריינית? איך קורה שהם לא חוששים לשבש ביודעין חקירות חשובות?
התשובה: הסיכון הוא קטן כי הכל פרוץ ורק מעטים מתגלים - ואלה שמתגלים אינם נשלחים לכלא לתקופות ארוכות, אם בכלל. רוצה לומר: אפס - או כמעט אפס - הרתעה.
דוגמה ראשונה מראשית שנות ה־90: בעיצומה של פרשת דרעי הצליחה המשטרה ליירט שיחה של בכיר במטה הארצי שהבטיח לכמה מקורבים ליו"ר ש"ס לסגור את תיק החקירה - אם וכאשר יסייעו לו להתמנות למפקד יאח"ה. ממש כך.
הוא נתפס בקלקלתו, נקרא בחשאי לשיחה, הבין שסגרו עליו ולא התווכח. איך הסתיימה הפרשה? במריחה: שלחו אותו הביתה עם הודעה סתמית - הקצין מיצה את עצמו והחליט לפרוש מרצונו.
לטובת מי ששכח: זה כמעט מה שקרה בתיק של ערן מלכה. המרחק בין המפלצת מלכה לבין הקצין התמים שביקש ללכת הביתה בשקט - היה קטן ביותר. אלמלא נחשף בסוף הקוד במכשיר הסלולר של פישר, ייתכן שמלכה היה יושב היום בבית וצוחק כל הדרך אל הבנק.
ניצב עם פתקאות מהרופא
דוגמה שנייה מתיק דרעי: שמם של ניצב במשטרה ושל כמה בכירים בשב"כ נקשר כעבור זמן עם מסירת מידע רגיש ביותר ליו"ר ש"ס וגרם להקמת ועדת בדיקה בראשות האלוף המנוח משה גדרון. כאשר הזמינה הוועדה את הניצב לחקירה, הוא הגיע מצויד בכדורים ובפתקאות של רופא וסירב להתחבר לפוליגרף. זמן מה לאחר מכן בחר לפרוש מרצונו מהמשטרה.
לעומתו, אנשי השב"כ החשודים כן נבדקו בפוליגרף והחמירו בכך את מצבם. אבל ממצאי הדו"ח בעניינם לא התפרסמו מעולם. עד לרגע זה הם בחזקת סוד מדינה.
שוב, אפס הרתעה.
שרון. מתריע נגד כלכלה שחורה? // צילום: גדעון מרקוביץ'
בפרשת עופר נמרודי התגלו ביאחב"ל כמה חפרפרות - אנשים נאלחים שמוטטו חלק מהחקירה הרגישה - אבל גם אלה לא שילמו מחיר אמיתי על מעשיהם. הם הודחו, שמם התנוסס בעיתונים, הרושם היה שהם יירקבו בכלא שנים ארוכות.
טעות: חלק לא הגיעו לשם, אחדים הגיעו לתקופות קצרות יחסית, רובם יצאו עם שריטות קלות.
אפס הרתעה, כבר אמרנו? אמרנו. כך לא נלחמים בפשיעה. כך מטפחים עוד ועוד חפרפרות ברשויות האכיפה.
"ברח לקברי צדיקים"
ואכן, באקלים הזה ובאווירה של כמעט אפס סיכון, רק טבעי היה שביחידות יוקרתיות יצמחו חפרפרות חדשות - אחת מסוכנת מחברתה - כמו דוד ואנונו, לשעבר מנהל מחלקת החקירות והמודיעין ברשות המסים.
ואנונו ישב ליד מאגרי המידע הכי רגישים, הציע את שירותיו הטובים לנישומים, וכאשר נחשף - שיבש את החקירה. הוא הורשע בארבע פרשיות שוחד ובקשירת קשר לביצוע פשע, והשופט דוד רוזן גזר עליו שש שנות מאסר. ביהמ"ש העליון סמך ידו הן על ההרשעה והן על העונש.
באותה תקופה נחשפה חפרפרת נוספת העונה לשם ליאור מי רז, חוקר באגף המכס והמע"מ בירושלים, נטע זר נוסף במערכת האכיפה. במסגרת תפקידו נחשף מי רז באוקטובר 2010 לחקירה משטרתית סמויה נגד בכירים בקופת חולים מאוחדת ונגד אנשים שהיו קשורים בשיווק הקופה, צירף אליו עובד בכיר ובאמצעות איש קשר, שאיתו נהג להתפלל בבית כנסת, הציע לחשודים מידע סודי על החקירה הסמויה.
טויטו. רק אדם רע לב וחסר ניסיון מפטר עובד מנוסה ומנהל מצטיין הסועד את אשתו החולה ערב יום כיפור // צילום: ישראל פרץ
הוא היה היוזם, צריך להדגיש, לא הנגרר. הוא היה מחולל הפשע.
מה בדיוק מסר לאיש הקשר החרדי תמורת 30 אלף שקלים? מידע על היום שבו תיפתח החקירה המשטרתית הגלויה ותיערך פשיטה על בתי החשודים. הוא גרם נזק כבד לחקירה.
על פי פסיקת השופטת המחוזית בירושלים, רבקה פרידמן־פלדמן, שהרשיעה את מי רז בקבלת שוחד ובעבירות של שיבוש החקירה, "ביום פרוץ החקירה נעלמו כל החשודים למעט אחד; חלק גדול מהמסמכים של חשוד מרכזי נעלמו; ערב תחילת החקירה העביר אותו חשוד מחשבון הבנק שלו סכומי כסף גדולים לחשבון בנק בשווייץ".
מי רז נחשף בעזרת עד המדינה המנוח בפרשת הולילנד, שמואל דכנר, נעצר ושמר על זכות השתיקה. כשהתחיל לדבר הסתבך בגרסאות סותרות בלי להביא בחשבון ששתלו לו בתא מדובבים מיומנים. בין היתר נשמע אומר לאחד מהם: "העצורים של קופת חולים מאוחדת ברחו... כולם ברחו בגלל המידע שהדלפתי... אחד ברח לקברי צדיקים... הם דוסים, כולם אנשים דתיים..."
מי רז הורשע בפברואר השנה, ובאפריל נגזרו עליו עשרה חודשי מאסר. עונש קל שאינו משקף את חומרת מעשיו ואינו מייצר הרתעה.
חייבים בדיקת פוליגרף
איך הגיע מי רז לתפקיד שהגיע? איך הגיעו לאן שהגיעו שבעה ניצבים וכך גם ערן מלכה?
על השאלה המתבקשת הזאת יש תשובה פשוטה: אין במשטרה ובזרועות האכיפה האחרות, אפילו לא עכשיו, אחרי מה שהתגלה, מסננת אמיתית. לא מתקיימות בדיקות יסודיות, רציניות, למי שמוצב בתפקיד רגיש.
הנה שש שאלות שכל מועמד לתפקיד רגיש - פיקודי, חקירתי, מודיעיני - חייב להישאל:
1. האם יש לך עבר פלילי או שהיית מעורב במעשים פליליים?
2. האם יש לך חובות לשוק האפור?
3. האם אתה מעשן או עישנת סמים?
מלכה. הוא לא החפרפרת היחידה במשטרה, ברשויות המס ובשירות בתי הסוהר. יש עוד חפרפרות כמוהו // צילום: אורן בן חקון
4. האם סבלת מבעיות פסיכיאטריות, אושפזת ואתה נזקק לכדורים פסיכיאטריים?
5. האם הטרדת מינית?
6. האם דרשת או הוצע לך שוחד?
די בשאלות האלה כדי לנקות את האורווה. רק שהשר לביטחון הפנים, נכון לעכשיו, לא כפה את ההליך החיוני על המשטרה. כך גם שר האוצר על אנשי רשות המסים. ההפקרות נמשכת.
מי נתן את ההוראה?
קרן נויבך ראיינה לפני שבוע בתוכניתה החברתית החשובה, "סדר יום", צעירה ששמה גלית פיין ושמעה ממנה סיפור שקומם כמה קוראים. כך גם אותי ואת עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת.
תמציתו: פיין נמנית עם קבוצה של כמה עשרות אזרחים, שהחלטת היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לסגור את תיק השוטר שצולם לפני כמה חודשים מכה את הצעיר האתיופי דמאס פיקדה, הוציאה אותה מהכלים.
מה שהדהים אותה ואת האחרים יותר מכל הוא הנימוק לסגירה - אין עניין לציבור - והם החליטו להציב מדי יום משמרת מחאה מול ביתו של וינשטיין. משמרת שלא התנהלה באלימות ולא מנתה 50 אנשים, מספר שמעבר לו דרוש רישיון להפגנה.
הכל התנהל על פי החוק, כאשר מדי יום מגיעים למקום שוטרים, מזכירים לפיין ולחבריה את כללי האסור והמותר ופונים לדרכם.
עד שביום ו', כשמשמרת המחאה מנתה שתי צעירות בלבד וחבר שהצטרף אליהן, הגיעו למקום שוטרים והודיעו להם שהם מעוכבים לחקירה. התירוץ: התקהלות בלתי חוקית של שלושה אנשים...
ואכן, סעיף 51 לחוק העונשין קובע: "התקהלות אסורה היא של שלושה אנשים לפחות שנקהלו לשם ביצוע עבירה או שהתקהלו למטרה משותפת ואפילו כשרה, ומתנהגים באופן הנותן לאנשים שבסביבה יסוד סביר לחשוש שהמתקהלים יעשו מעשה שיפר את השלום, או שבעצם ההתקהלות יעוררו אנשים אחרים, ללא צורך וללא עילה מספקת להפר את השלום".
ואנונו. היה מנהל אגף החקירות // צילום: רוני שיצר
אמא רוסיה? זה הרושם לפחות והוא התחזק אצלי כששמעתי בראיון הרדיו את פיין מספרת כי ביקשה להבין מהשוטרים על מה ולמה הופכים אותה ואת חבריה לחשודים ונענתה: "זו הוראה מגבוה".
מי בדיוק נתן את ההוראה, שאל עוזי דיין את דוברת משטרת תל אביב, וקיבל תשובה מדובר משטרת ישראל: "אירועי המחאה הרבים שהתקיימו בשבועיים האחרונים בלב שכונת מגורים גרמו להפרעה ולרעש. על כן הוחלט לעכב את המשתתפים, להזהירם ולהרחיקם".
דמוקרטיה במיטבה.
מכיוון שהשאלה מי נתן את ההוראה לא נענתה - פנה דיין בשאלה גם אל ויינשטיין עצמו. תשובת היועץ היתה ברורה.
"עניין זה", כתב לו מנהל אגף הדוברות במשרד המשפטים, עו"ד משה כהן, "לא היה בידיעת היועץ ובלא מעורבות כלשהי מטעמו. עוד קודם לכן הזמין היועץ את נציגי המחאה לתוך ביתו ושוחח עימם. בשבוע שעבר אף נועד איתם לפגישה מסודרת במשרדו בירושלים".
תראו מי שמדבר
נחשו מי איחל לנו להיות "מדינה מתוקנת" במאמר מיוחד שכתב לקראת השנה החדשה:
1. ניצב בדימוס משה מזרחי, הסרגל לשעבר של המשטרה, שלא נבחר לכנסת לפני ארבעה חודשים.
2. חשב האוצר לשעבר, ירון זליכה, שנלחם באומץ ברקב ובשחיתות השלטונית.
השופט רוזן. שומר על רף גבוה // צילום: יהושע יוסף
3. מבקר המדינה לשעבר, לינדנשטראוס, שדו"חות ביקורת שלו גרמו לרעידת אדמה.
4. גלעד שרון, בנו של אריאל שרון המנוח.
תודו, לא הימרתם על שרון הבן. פסחתם עליו. הייתם משוכנעים שהאיחולים למדינה מתוקנת תפורים למידות שלושת האחרים.
טעיתם: האיש החתום על המאמר הזה, שפורסם לפני שבוע ב"ידיעות אחרונות", הוא שרון.
כן, אותו שרון שעל פי חשד המשטרה שימש צינור להעברת כספים שחורים וכספי שוחד לאביו; אותו ציניקן ששמר שנים על זכות השתיקה במשטרה, שהיה מעורב בפרשת חברות הקש, ושקיבל מדודי אפל 600 אלף דולר בשביל לשוטט באינטרנט; אותו נחקר מחוות השקמים שהתנהג כאחרון העבריינים - מוטרד פתאום מגלי הפשיעה?
מה מאחל לנו שרון בין היתר במסגרת אותו מאמר? "שתהיה לנו מדינה מתוקנת"; ש"החוק במדינה יגיע לנגב"; ש"תהיה לנו משטרה חזקה שתטפל בגניבות של יבולים חקלאיים ובפריצות לבתים"; והשיא - שהמדינה תעניק "טיפול מסיבי לכלכלה השחורה".
טיפול מסיבי לכלכלה השחורה? המאמר הזה התפרסם בעיתון שעוסק כבר 15 שנה בחיבוק הכלכלה השחורה, בטיפוח השחיתות השלטונית, ברדיפת מתריעים בשער, בהשמצת שומרי סף שבכוחם האחרון עומדים על משמר המינהל התקין. בעיתון שמדינה מתוקנת לא ממש מעניינת אותו.
לא אתפלא אם במסגרת איחולי העיתון לשנה הבאה הוא יפרסם בקרוב מאמר נוסף ובו תפילה למיגור השוחד בשירות הציבורי. רק שהפעם יהיה חתום על המאמר איש מופת אחר: אריה דרעי.
שי לחג בנצרת עילית
ערב יום הכיפורים קיבל המורשע בשוחד בנצרת עילית, שמעון גפסו, מתנה יקרה מממלא מקומו הצעיר, 30, נתנאל טויטו: האחרון פיטר את הסרגל של העירייה, המנכ"ל הנוכחי, ערן בר רבי.
טויטו עשה זאת מעכשיו לעכשיו בידיעה שהאיש כיהן עד לפני כשנה בהצלחה רבה כמבקר הפנימי; נלחם בשחיתות ובסיאוב של גפסו; העלה כמנכ"ל את העירייה על פסים של התייעלות; הרגיע את המערכת ויצר בה שקט תעשייתי.
ממלא המקום חסר הניסיון וחסר הרגשות עשה זאת בימים שבהם סועד המנכ"ל את אשתו שלקתה במחלה קשה.
הנימוקים לפיטורים הבהולים בידי מי שקיבל את התפקיד לפני כארבעה חודשים בלבד - על פי מכתבו לעוזי דיין: בר רבי נכשל בתפקידו כמנכ"ל... הוא אינו כשיר לתפקידים ניהוליים... הוא הפגין יחסי אנוש בלתי אפשריים... התגלו מחלוקות מקצועיות... ועוד נימוקים מביכים.
בידי מי הפקיד באטימותו מניף הגרזן את תפקיד המנכ"ל, נכון לעכשיו? בידי ראש המינהל העירוני, לאה ספיר. בידי מי שמבקר המדינה ירה לעברה חיצי ביקורות כבר לפני כמה שנים בגין החלטות שהתקבלו שלא כדין ועלו למשלם המסים כסף רב.
שעת חינוך לדוגמנית
טוב, אנחנו במזל טוב אחרי כל הרעש והצלצולים והקדימונים וההו־הא של אחת ששמה בר רפאלי; אנחנו רגע אחרי שרפאלי נכנסה לחופה - הגיע הזמן לסכם את החרפה: חבל שמישהו או מישהי לא שפכו בעוד מועד דלי מים קרים על ראש הנפוחה; חבל שלא ניערו אותה חזק־חזק; חבל שלא הסבירו לה שהיא בסך הכל עוד דוגמנית בישראל – שום דבר מעבר לזה.
אחרי שפיכת המים הקרים, היתה צריכה המבוגרת האחראית להבהיר לרפאלי עם כפית קטנה, בתקווה שאולי סוף־סוף תבין, שהיא אזרחית מהשורה, שאמנם יודעת לעשות הרבה כסף, אבל שעם כסף לא קונים את השמיים, אפילו לא במדינת עולם שלישי כמו ישראל. שאפשר להתחתן בישראל, לחגוג ולשמוח גם בלי מצלמות מעופפות.
בר רפאלי // צילום: אי.אף.פי
חבל שהשכל הישר, הצניעות והענווה לא ניצחו את הזוהר ואת הטיפשות. חבל שאיש לא אמר לחצופה הצעירה שעדיין לא נולדה דוגמנית שלכבודה סגרו את השמיים ביום החתונה שלה. שאין חיה כזאת.
מילה לשר התחבורה ישראל כץ: האם יואל פלדשו, מנהל רשות התעופה האזרחית, הוא אכן האיש שהסכים לסגור את השמיים לכבוד הפרינססה? הוא זה שנתן את ההוראה? איך קרה שעד שלא התערבת בנושא, כאילו אין לך עיסוקים חשובים יותר, לא בוטלה ההנחיה האווילית?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו