1,405 ימים צבי שליט לא יודע את נפשו. הוא, שאיבד את בנו יואל במלחמת יום כיפור, שקיבל כמעט לפני ארבע שנים שוב את המשלחת של קצין העיר ונדהם לשמוע שנכדו גלעד נחטף בידי החמאס - צועק עכשיו אולי את צעקתו האחרונה. סרטון החמאס המזעזע שנחשף השבוע, דרך את הסב שוב. הוא אומר שהוא חייב להספיק לראות את נכדו, לגעת ולחבק אותו. "אני לא יכול יותר לחיות ככה. זו זעקה של סבא, למה, למה לא שומעים לי-", הוא שואל בביתו בקריית אתא. "חייבים לשחרר את גלעד עכשיו. עכשיו. אני בטוח שהוא במצב קשה מאוד, שהוא סובל נורא, זה לא נותן לי מנוח. אני פשוט לא מוכן להיות גם סבא שכול", אחר כך הוא מוסיף בשקט: "1,400 ימים. אני סופרת אותם יום יום בלב". הסבתא יעל שליט יושבת במרפסת קטנה בבית הצנוע, סורגת ולא מוציאה כמעט מילה, בדיוק ביום בו עברו 1,400 ימים. צבי אומר שככה בחרה אשתו להתמודד עם המצב הנורא אליו נקלעו. כאם שכולה, היא משאירה הכל בליבה. הוא עצמו לא יכול לשבת בשקט. "אין דקה, אין יום שאני לא מתעסק בזה. זה כאב עצום. אני יודע מה זה שכול, אני חווה אותו כל הזמן וזה דבר קשה מנשוא". צבי שליט כבר חצה את גיל 80 אבל מסרב להסגיר את גילו המדויק. "ממש לא חשוב", הוא אומר. מאז נפילת גלעד בשבי הוא נפגש עם מנהיגים, כותב להם מכתבים, ומצטרף לנועם, בנו, ולאביבה בפעילות הרבה ברחבי הארץ. הוא לא מעוניין להתייחס לסרטון החמאס שהתפרסם השבוע "החמאס לא מעניינים אותי, אלא רק מקבלי ההחלטות בישראל", הוא אומר. לא מתרגש משמועות לדבריו של צבי שליט, הוא לא מספיק לחשוב על היום בו גלעד ישוב הביתה. "כל יום אני חש בחסרונו של גלעד. ארבע שנים כבר. אני לא יכול להפסיק לחשוב מה הוא עובר שם. מה המצב הנפשי שלו, איזה גלעד בכלל יחזור אלינו, מה מצבו הפיזי. איבדתי את בני יואל, האח התאום של נועם, במלחמת יום כיפור. היו לנו כאן ימים אחרים. גם מאוד שמחים. אבל עכשיו אני מרגיש זר בבית שלי. אני לא יכול לחיות עם הידיעה הזאת שהנכד שלי נמק בבור של החמאס. יש לי תחושת עוול גדול וכעס שמקבלי ההחלטות לא משחררים אותו כבר. פעם אחת בלבד היתה לי תקווה גדולה: פורסם שקצינים מצרים נכנסו לעזה לבדוק את המסלול מעזה למצרים, וחשבתי, יופי, הנה זה כבר הגיע לסידורים לוגיסטיים. זה מעשי, זה משהו מציאותי ואמיתי. זה החזיק בדיוק שעתיים. התברר שאין לכך שום יסוד. מאז אני לא מתרגש יותר מהגלים שכביכול מביאים בשורה שעוד רגע גלעד משתחרר. אני כבר לא מאמין לכלום. אני צועק וזועק- תצילו את גלעד. אני רוצה עוד להספיק לראות אותו, להיות איתו". שליט היה חובל בחיל הים, מפקד בכיר במשטרה. בשנת 1953 עבר עם יעל אל הבית ברחוב ויצמן בקריית אתא. שנה לאחר מכן נולדו התאומים יואל ונועם. נועם התגייס לצנחנים, יואל הלך לשריון. "יואל נהרג במלחמת יום כיפור. קצין העיר, מתוך התחשבות, לא הודיע לנו על נפילתו עד חזרתו של נועם בתום המלחמה מסיני. לקחו אותנו אז לנהריה, שם קברו את יואל בצורה זמנית במהלך המלחמה. שם ממש בכיתי. זאת היתה הפעם האחרונה שזה קרה לי. לפני ארבע שנים כמעט, הגיעה אלינו שוב המשלחת הזאת. מיד בדלת, עוד לפני שהספקתי ממש להבין על מה ולמה הגיעו, הם אמרו לי שגלעד נחטף. זה היה יום מאוד מאוד קשה. כבר מהבוקר היתה לי הרגשה רעה כי ידעתי שהוא באיזור. אבל אני לא בוכה; אני נלחם ופועל. אני עושה כל מה שסבא יכול לעשות כדי שהנכד שלו כבר יהיה בבית". מכתבים מצמררים צבי ויעל שליט הם אנשים מאופקים. קולם לא רם, התנהלותם צנועה. בבית מורגש מכל פינה העצב הגדול. על הקיר תמונות במדים של הבן יואל, של גלעד החייל, של נועם ומשפחתו, גם של צבי ושני בניו עוד כשהיו במדים, טרם השכול. מדי פעם מתקשרים בני משפחה לשאול מה קורה. הזוג לא מסתיר את הקושי, אולי גם את הייאוש שאחז בהם. צבי אומר שהם משתדלים לחיות כרגיל, עוקבים אחרי כל מבזק ברדיו ובטלוויזיה, קוראים כל מילה בעיתון הקשורה להתפתחויות סביב נכדם. "מאוד קשה לי עם זה שהקצינים הבכירים של חטיבה 188 לא עוזרים לנו במלחמה על גלעד, שזעקתם לא נשמעת. איפה קצין שריון ראשי? אפילו במכתב שהוא כתב לנו, כמו לשאר המשפחות השכולות, הוא היה מאוד טכני; שום מילה על גלעד, שום התייחסות לחייל שלו שנמצא בשבי", הוא אומר. "היתה לנו תקווה גדולה כשנתניהו נבחר לראשות הממשלה. פרישתו של אולמרט, שהבטיח שהוא יגרום לשחרורו של גלעד לפני שיעזוב ואז נסוג ופרש, היתה עבורנו מאוד קשה. אני רוצה לבקש שוב מראש הממשלה שיציל את גלעד. אני פשוט מפחד שהוא לא ישרוד בשבי". במשך ארבע השנים שליט כתב מכתבים, כאלה שיוצאים מלב של סבא עצוב וכמעט שבור, כמעט לכל מקבלי ההחלטות. הוא כתב לראש הממשלה הקודם אהוד אולמרט, לחגי הדס, האחראי כעת מטעם ישראל למו"מ לשחרורו של נכדו, לקצין שריון ראשי, לראש הממשלה בנימין נתניהו ולגורמים נוספים. המכתבים שנחשפים לראשונה "בישראל השבוע" חדים ומצמררים. הם כתובים בבהירות, ויש בהם, לעיתים, תחינה נואשת. "ענו לי על המכתבים האלו בקצרה", הוא מספר, "אבל זה לא מה שחשוב. לפני שמונה חודשים התפרסמה הקלטת שבה נראה גלעד ושם הוא מדבר בקולו. אני בטוח שהוא חשב שזה לקראת שחרורו. אני חרד מאוד מה קרה איתו מאז. אני מפחד שדווקא העובדה שהוא חשב שאולי הוא עומד להשתחרר, פוגעת בו עכשיו, החלישה אותו, או אולי גרמה לו למצב נפשי וגופני קשה מאוד", אומר הסב. בערב הוא מסדר קצת את הבית, מחזיר תמונות למקום, מעלעל במכתבים, ופונה ליעל. "בואי, בואי נצא קצת", הוא אומר לה. אחר כך הוא מוסיף בקצרה שהם מחכים ליום אחד שמח. יום אחד, בסך הכל. לכבוד ראש הממשלה בנימין נתניהו
* * *
לאחר נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בסוף ינואר 2010 במחנה ההשמדה אושוויץ, מחליט צבי שליט, לדבריו, לכתוב מכתב לראש הממשלה.
"גלעד נכדי כבר נמצא שנים רבות בכלא החמאס בעזה, מבלי שאיש מוסמך חיצוני ראה אותו, שלא להדגיש את כישלונו המביש של הצלב האדום הבינלאומי. את הסבל הנורא, הפיזי והנפשי מתאר בדייקנות אמיתית יגאל סרנה בכתבה (מצורפת).
גלעד שליט הוא בן למשפחה שכולה שרובה הושמד בשואה, גם מצד אבי וגם מצד אימי, וארבעה מבניה נפלו כחיילי צה"ל. החובה להצילו מונחת על כתפיך, והדחיפות קריטית. הסכנה לחייו בכלא החמאס היא יומיומית, בריאותו הפיזית והנפשית נגרעת מדי יום, ואם תאחר את המועד ודאי תצטער על ההחמצה. זכור את פרשת רון ארד והטיפול הכושל בהצלתו של נחשון וקסמן ז"ל, ונפילתו המיותרת של ניר פורז ז"ל.
הצל את גלעד שליט עכשיו, כל עוד הדבר בסמכותך המלאה ובאפשרותך. מנהיגות אמיצה לא תגונה בשום סקטור של הציבור. אנא אפשר לחגי הדס ולמתווך הגרמני לסגור את העסקה. יועצי הרשע מוכנים להקריב את הנכד של הזולת, לא את הנכד שלהם.
בצער ובייאוש, צבי שליט"
* *
לכבוד חגי הדס, הממונה על המשא ומתן לשחרור גלעד שליט
המכתב נכתב ב-11.4.2010
"לאור פגישותיי העקרות בת"א, לאחרונה אני מזהיר ומתריע כי יכולת שרידותו בבור החמאס של נכדי החייל גלעד שליט, חטיבה 188, לאחר 4 שנים מוטלות בספק.
האם אתה היית שורד 4 שנים בתנאים כאלה-
כאב שכול ממלחמת יום כיפור, אני מסרב להיות גם סבא שכול. וזאת, בגלל האטימות ורשעות שמונעת את הצלתו של גלעד. אל תיקח על עצמך אחריות לתוצאות החמורות של המשך הפקרת החייל גלעד שליט וכישלון המשימה שהוטלה עליך, מבלי להסמיך אותך גם לשינוי הגישה.
צבי שליט, סבא של גלעד שליט"
* *
לכבוד קצין שריון ראשי,
תא"ל יגאל סלוביק
המכתב נכתב ב-21.4.2010
ביום הזיכרון האחרון, לפני פחות משבועיים, קיבלו יעל וצבי שליט מכתב מקצין שריון ראשי, תת אלוף יגאל סלוביק.
המכתב נשלח להורים השכולים של חללי השריון. לא היתה בו אף מילה על גלעד שליט. צבי שליט זעם, לדבריו, והתיישב לכתוב מכתב בחזרה לקצין שריון ראשי.
"זעקת משפחת שליט. משפחה שכולה: יום כיפור.
זעקת החייל גלעד שליט, חטיבה 188: החייל גלעד שליט נמק בבור החמאס ארבע שנים. גלעד לא יכול להשמיע את זעקתו - הצילו. כל יום שעובר סיכויי שרידותו נחלשים.
גלעד רצה לשרת בחטיבה 188 כי דודו יואל שליט נפל בגולן בקרבות החטיבה מול הפלישה הסורית. אני מבקש את עזרתך להצלתו מול האטימות והרשעות של מקבלי ההחלטות. אנו יודעים צער שהוא לא פחות משכול!
נא התייחסותך לזוועה ולעוול הנורא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו