ביום הזיכרון האחרון, בשעות אחר הצהריים, קיבלו הכתבים לענייני חרדים מסרון שבישר: "הערב ב-20:00 ומחר ב-10:00 הפגנת הצפירה של נטורי קרתא בכיכר השבת". את התוצאה של המסרון הזה אפשר היה לראות בסרטון שהועלה לאחר מכן באתרים החרדיים, שבו נראים המפגינים רצים במעגלים בכיכר, מול המצלמות ואף ממליצים לצלמים על זווית טובה יותר לצילום.
צעידה בשעת הצפירה ביום הזיכרון היא אחת הפרובוקציות הקבועות של הקיצונים בשכונה, אך מה שבעבר הסתכם בהתעלמות מרגשות החילונים, הפך בשנים האחרונות להצגה יזומה. ביום הזיכרון השנה השתתפו בהפגנה כ-150 חרדים, שמלבד צעידה בזמן הצפירה, גם הבעירו פחי אשפה, הניפו שלטים בגנות המדינה ושרפו את דגל ישראל. בזכות ההודעה לתקשורת התייצבו במקום לא רק כתבים וצלמים, אלא גם שוטרים סמויים.
הפרובוקציה הגלויה הזאת רק מדגישה את השינוי שעוברת מאה שערים בחודשים האחרונים. תושבי השכונה, שנחשבים לחרדים שמרנים, הפכו באחרונה לשבויים בידי קבוצה קטנה ואלימה במיוחד המכונה "הסיקריקים", המתגאה בקנאותה ובאלימות שהיא מפעילה נגד המדינה וסמליה. תושבי השכונה, אמנם, אף פעם לא הסתירו את דעותיהם האנטי-ציוניות, אך הסיקריקים לקחו את הקיצוניות צעד אחד רחוק מדי, ולצערם של רבים בציבור החרדי הם גוררים אחריהם עוד רבים. בין הפלגים החרדיים שמאכלסים את השכונה יש מתח אדיר, עד כדי אלימות פיסית קשה. המצב בשכונה כה חמור עד שלעיתים אפילו כוחות המשטרה ומד"א נמנעים מלהיכנס אליה, שלא לדבר על אזרחים תמימים שעוקפים את השכונה גם בימי חול.
מי שמחפש את הסיבות לפחד ולאימה יכול למצוא אותן בדברים שאומר יואליש קרויס, המכונה "קמב"ץ העדה החרדית", המודה כי האווירה בשכונה הפכה לקיצונית יותר. קרויס לא מגדיר עצמו כסיקריקי, אך מזדהה עם עמדותיהם. "העולם נהיה חילוני יותר ולכן החרדים נראים חרדים יותר", הוא קובע, "לחבר'ה הצעירים יש פחות ראש, הם למדו שהדרך היחידה להשיג דברים זה רק בכוח, הם רואים שלא סופרים אותך אלא אם אתה נוהג בכוח". שריפת דגלים, לדבריו, לא נעשית מתוך רדיפה אחר פרסום, אלא מתוך אידיאולוגיה: "לא קוראים לתקשורת כדי לעשות פרסומת בשבילם. אדם שעושה את זה ברבים חושב שהוא עושה מצווה בזה שהוא מפרסם לכולם שאנחנו נגד המדינה. מי שעושה את זה מאמין בזה. זו המציאות".
"כלפי חילונים אין חילול השם"
מקבץ האירועים הפליליים שנעשו בעת האחרונה בשכונה, שאף פעם היתה לא שקטה במיוחד, יכול להכיל יומן מבצעים של עיר שלמה. בתחילת חודש אפריל נזרקו אבנים לעבר קבוצת חיילים שסיירה במקום; יום לאחר מכן נרגם אוטובוס של אגד שהסיע מתפללים לכותל המערבי, כיוון שהגברים והנשים לא ישבו בנפרד; ויומיים לאחר מכן, באירוע מקומם במיוחד, נעצרו חמישה חרדים, בהם קטין, שחיללו אנדרטת זיכרון לנרצחי פיגוע קו 18 בירושלים. השבוע אף נכחו חרדים מנטורי קרתא בהפגנת הימין בשכונת סילואן במזרח ירושלים, יידו אבנים, והניפו שלטים בגנות מדינת ישראל.
אבל זה לא הכל: בפברואר השנה חטפו מספר קיצונים חרדים גופה של צעירה כבת 20 שנמצאה מתה באחד מבתי השכונה, מחשש שתועבר לניתוח פתולוגי, דבר שנחשב אסור על פי ההלכה; בחודשים האחרונים נרגמו באבנים כמה ניידות משטרה שנכנסו לשכונה; ולאחרונה אף יצאו במחאה גדולה נגד חנות גלידה חדשה שנפתחה בה, מחשש שזו תביא עליהם פריצות.
במשטרה כמובן כבר מכירים את הקבוצה הקיצונית ולא פעם נתקלו גם במקרים של מה שמכונה בעגה המשטרתית "כיפה אדומה" - מארב מתוכנן ללובשי המדים. לפני שלושה שבועות הוזעקה ניידת חבלה לטפל בחפץ חשוד וכשהגיעה למקום נרגמה באבנים. במקרה אחר הגיע לשכונה טכנאי זיהוי על מנת ללקט טביעות אצבע מאירוע פריצה וצמיגי מכוניתו נחתכו בזדון. "יש הידברות עם ראשי המגזר ויש שיתוף פעולה שלא תמיד תואם את הציפיות שלנו", מסרו בכירים במשטרה בתגובה, "השיא מבחינתנו היה בהפגנות האלימות בחניון קרתא וההפגנות נגד מעצר 'האם המרעיבה'. האלימות הגיעה לשיאים. כששוטר מגיע וילדים בני 12 יורקים עליו, צועקים לעברו 'נאצי' ונמלטים לתוך הקהל, זה עלבון גרוע יותר ממכות".
במשטרה כבר גיבשו נוהל ייחודי נגד השכונה, שהופכת לאזור שמעל לחוק הישראלי: "במקרים של הבערות פחים וחסימת כבישים אנחנו פשוט סוגרים את הרחוב ואת שכונת מאה שערים ולא נכנסים פנימה. זה גם חוסך עימותים וגם משמש כאמצעי לחץ על המבוגרים והתושבים השפויים יותר לצאת נגד פורעי החוק, ובאמת רואים הרבה מאוד חרדים מבוגרים שמגנים את כל האלימות הזאת".
מבחינתו של קמב"ץ העדה החרדית, קרויס, אירועי האלימות ההולכים וגוברים נועדו לשמור על צביונה של השכונה: "אין לנו ברירה אלא להילחם על השכונה. היה פה רחוב ליד, שהלך כולו, הידרדר לגמרי. נכנסו עוד ועוד אנשים שלא ברמה הרוחנית המתאימה. אנחנו רוצים לשמור על השכונה שלנו. פשוט זורקים אותנו מהבתים. אנחנו רוצים שכולם ייצאו מפה, שיהיה לנו איפה לחיות. אסור לנו להפגין בשכונה שלנו? אנחנו גרים פה ואין לנו זכויות-".
קרויס כלל אינו מסתיר את עמדתו בקשר לאלימות נגד לובשי המדים. "אני מלמד את הבן שלי שמי שחייל הוא כופר", הוא מסביר, "ובנוסף לזה, בהפגנות האחרונות נגד מעצר ה'אם המרעיבה' וחניון קרתא, מי שמרביץ לנו ברשעות זה המג"בניקים. לי לא משנה אם זה מג"בניק או חייל, אנחנו לא בודקים פלאפלים, אנחנו יודעים שחייל הוא אויב". לקרויס, כמו לחבריו המתרבים והולכים בשכונה, כלל לא חשוב מה יחשבו עליהם בעולם החילוני: "מה שאני עושה מעצבן את החילונים? חילוני מתעצבן שאני הולך עם פאות, אבל זה בכלל לא משנה, את החילוני לא סופרים. זה הטעות, יש כיום חרדים שסופרים את החילונים".
אפילו החרדים טוענים שאתם גורמים לחילול השם.
"כלפי חילונים אין חילול השם. זה כמו שכלפי גוי שלא שומר מצוות אין חילול השם".
"הקצנה מטורפת"
למרות מעשי האלימות המתוקשרים, הסימן המובהק להקצנה שעוברת השכונה נרשם בערב חג הפסח, כשמאה שערים נמלאה מודעות ענק צבועות בשחור ועליהן שתי מילים בודדות מעוצבות - "הציונות שוקעת". גם התושבים, שרגילים לראות פשקווילים שכותרות הענק שלהם זועקות "פסק הלכה", "אזהרה חמורה" או "מחאה נמרצת" הופתעו מהפשקוויל בעל האופי האידיאולוגי. "זו זעקה אחרת, זה לא בא להודיע על משהו או להתריע, זה הלך הרוחות כאן", סיפר אחד התושבים.
לדברים מצטרף מני גרא-שוורץ, מרשת התקשורת החרדית "הקול החרדי", המסקר את השכונה שנים רבות, על כל האירועים וההפגנות המתחוללים בה. "אין ספק שבשנים האחרונות עברה השכונה הקצנה מטורפת", הוא אומר, "יש בעיה של ריבוי קבוצות קיצוניות וכל אחד צריך להראות שהוא המוביל. כדי להוביל שם צריך להיות גדול בתורה וכדי להיות כזה צריך להיות מחמיר יותר. כדי להחמיר צריך להילחם ולהדוף גם את הקידמה וגם את הציונות ולהיות קיצוני יותר. ככל שאתה קיצוני יותר ומיליטנטי כך אתה 'נחשב יותר' והתחרות ביניהם רק גוברת.
"אם לפני חמש שנים היו מפגינים פעם בשנה ביום העצמאות, שאז, כביכול, היתה סיבה למחאה ביום אחד מיוחד שהוא סמל הציונות, היום מפגינים הרבה יותר. ריבוי התקשורת והכותרות הגביר להם את התיאבון וצריך לזכור שיש לכך גם מניע כלכלי - הם נשענים על תרומות מחסידי סאטמר בחו"ל וכל אחד רוצה להראות שהוא יותר קיצוני ופעיל, כדי שפעם בשנה, כשהוא נוסע ל'שנור' המסורתי, יראו מה הוא עשה ויתגמלו".
בסיור קצר בשכונה נראה כי השלטים המוכרים, המבקשים מהעוברים בשכונה לשמור על צניעות ולהתחשב ברגשות התושבים, נדחקו החוצה, ואת מקומם תופסים שלטים נגד הציונות. בסמטאות תלויים שלטים המודיעים כי "אין מעבר לציונים", תמרורים מאולתרים בצורת "אין כניסה לציונים", ולצידם שלל מודעות ופשקווילים שמנאצים את מוסדות המדינה.
תושבי השכונה מסכימים כי ישנה הקצנה, שמתבטאת בשליטתם של הסיקריקים על הלך הרוחות, אבל הם חלוקים בדעותיהם בנוגע למספר האנשים המשתייכים לקבוצה הקיצונית. "יש אולי עשרה כאלה, אבל הם פעילים מאוד, כמעט כל יום יש להם משהו וכשהם עושים משהו תמיד
נמצאים סקרנים במקום וכלי תקשורת ונראה כאילו מדובר בקבוצה גדולה", טוען נ' תושב השכונה. קרויס מצידו טוען ש"זה לא עשרה אנשים. מי שאומר כך מדבר שטויות. יש בערך 80 אלף משפחות בעדה החרדית, מתוכן 70 אחוזים סיקריקים. יש חרדים שמתביישים בזה, אבל כיום כולם קיצונים כאן".
"עושים טרור לרבנים"
הסיקריקים הוא כינוי מהתלמוד לקבוצה קטנה אלימה וקיצונית שהתבלטה בתקופת המרד הגדול של היהודים ברומאים. מי שהדביק את הכינוי לקיצונים של מאה שערים הוא ישראל קלצקין, תושב האזור, בן 39 ואב לחמישה, שספג לפני שנים אחדות מנחת זרועם. מאז הפך הכינוי לנפוץ ביותר ואפילו במשטרה משתמשים בו.
קלצקין "נחשד" בשיתוף פעולה עם "הצ-יו-י-נ-ים", כפי שהם מכונים בעגה החרדית. "במשך עשר שנים היה לי בית דפוס מאוד מוכר ומצליח בשכונה והכל התנהל על מי מנוחות", הוא מספר, "אלא שאז הפכתי לזכיין של העירייה וזה לא מצא חן בעיניהם שאני משתף פעולה עם גורמים מטעם המדינה. הם טענו שה'ציונים' 'ישלטו' על המודעות, ושאני פוגע בחרדים והתחילו במלחמה נגדי. בהתחלה, הפיצו פשקווילים וחוברות נגדי וכשראו שזה לא עובד התחילו באלימות - זרקו עלי אבנים, ניפצו לי שמשות ברכב, אטמו לי מנעולים בעסק וניסו לשרוף אותו. בהמשך גם הלכו למשרדי ממשלה והלשינו עלי בטענות שווא, לא בחלו בשום אמצעים".
קלצקין ניסה להילחם והמשיך בפעילות למרות הכל, גם אחרי שהוכה ואושפז. אבל הוא נאלץ להיכנע בעקבות הסנקציות שהטילו החרדים על המפרסמים. "כל מפרסם שעבד איתי, הם היו עושים לו את המוות, תולשים את המודעות שלו ומאיימים עליו, המפרסמים נשברו ועזבו אותי עד שקרסתי". קלצקין מסכם בכעס: "איראן זה כאן. הם פשוט הפכו את השכונה לאיראן. זה נהיה יותר גרוע מיום ליום. זו קבוצה קטנה שמטילה אימה על כל השכונה ועושה נזק בלתי יתואר ליהדות החרדית".
אף על פי שמדובר בחבורה קיצונית, נשמעות שוב ושוב טענות על כך שאפילו ידם של הרבנים, המנהיגים הבלתי מעורערים באזור, קצרה מלהושיע. "הם עושים לרבנים טרור", אומר קלצקין, "במקרה שלי, רבנים חתמו לטובתי והופעל עליהם לחץ עצום לחזור בהם. נשלחו אליהם משלחות שונות, טלפונים כל היום. הם מוציאים נגד הרבנים פשקווילים ומחכים להם בפינות רחוב וקוראים לעברם 'שייגעץ' וקריאות גנאי. הרבנים בעצמם מפחדים מהם".
ההסבר של קרויס להקצנה מלווה בביקורת חריפה דווקא נגד המגזר החרדי, שלדבריו מיישר קו עם החילונים. "פעם אופנוע של מד"א היה נרגם פה? חד משמעית לא. אבל היום יש במד"א חרדים, שזה כבר בעייתי כי אסור לעבוד במד"א, בגלל שזה חלק מהמדינה וגם ארגון שלא עומד במגבלות הצניעות. המתנדבים החרדים גם תוקפים אותנו, למשל במקרה של הגופה שרצינו להגן עליה, בא אחד המתנדבים, שהיה חרדי, והוא זה שתקף אותנו. ברגע שהם יוצאים לעולם הם הופכים יותר חילוניים ושוכחים מאיפה הגיעו.
"גם במקרה של שריפת הדגל ישר עלו כל מיני חרדים לרדיו והסבירו שאני הקיצוני. למה אני קיצוני? הבעיה מתחילה בזה שהתחילו להתייפייף לחילונים. בשנים האחרונות עושים חלוקה של חרדים, שיש יותר קיצונים ופחות, וזה הבעיה, אם אדם מגדיר עצמו כחרדי, הוא יודע שאסור לעמוד בצפירה. דווקא בגלל המתייפייפים צריך להראות שיש עדיין חרדים אמיתיים".
קרויס מספר כי דווקא הקידמה, שממנה פוחדים הקיצונים, היא שמסייעת לגבש את ההפגנות: "פעם כשצריך היה לארגן הפגנות היו שמים מודעות ואנשים היו באים. היום יותר קל לאסוף אנשים. יש את המירס הכשר ויש בו אשכול שמשאיר הודעה קולית ביחד ל-300 חבר'ה. אם אחד עולה ואומר שברחוב מלכי ישראל יש חשש לנתיחת גופה, תוך דקות יגיעו לשם עשרות אנשים. פה כל יום פורים. כמעט כל יום יש משהו אחר. אפילו יעבור אוטובוס עם תמונה לא של אישה, של גבר עם שיער ארוך, גם את זה יחסמו, ראינו שיש מדרון חלקלק שאם נותנים לזה לעבור, אחר כך עוברים לדברים חמורים יותר".
"מפחיד אותי לעבור שם"
כבר עשרות שנים מסתובבות במאה שערים קבוצות תיירים מהארץ ומחו"ל, שנפעמות ממראה העיירה היהודית שקפאה על שמריה. גם הירושלמים החילונים נוהגים לבקר בשכונה, מי בדרכו למקום אחר ומי להנאתו. אלא שבתקופה האחרונה הופכת השכונה יותר ויותר למובלעת המסוגרת בתוך עצמה. "יש שם אווירה שברור שאני לא שייכת ולא רצויה. אווירה של אלימות. מפחיד אותי לעבור שם", אומרת טל דרור (26), סטודנטית באוניברסיטה העברית, "לפני מספר חודשים עליתי על אוטובוס קו 19 שמגיע לאוניברסיטה דרך שכונת מאה שערים. ישבתי בסוף האוטובוס עם גופייה ועליה של דק, בהמשך התקדמתי לעבר הנהג וכשהגעתי לקדמת האוטובוס הרגשתי יריקה על הכתף. הסתובבתי וראיתי שאדם חרדי מבוגר ירק עלי וסביבו היו כמה חרדים. צעקתי עליו שיירד מיד מהאוטובוס ובתחנה הבאה הנהג באמת הוריד אותם, לא לפני שבמקום התפתח ריב קולני עם צעקות, צרחות ואיומים. צעקו לי שאני 'תועבה' ושאני הבאתי על עצמי את האלימות הזאת בכך שהסתובבתי שם לבושה חשוף".
טל מספרת שנפגעה מאוד מהתקרית: "זה השפיע עלי הרבה זמן. לא רציתי לנסוע באוטובוסים. שקלתי אם בכלל להישאר בעיר או לעבור למקום שבו לא אתקל בדברים האלה".
בעמותות החילוניות עוקבים אחרי הדברים כבר זמן מה. לעו"ד אורי רגב מעמותת חדו"ש (חופש דת ושוויון) יש רעיון מקורי לטיפול בשכונה: "אם המשטרה ועיריית ירושלים החליטו להרים ידיים, וחוץ מאשר הצגות מזדמנות הם אינם מעוניינים או מסוגלים להשליט את החוק על שכונה ירושלמית זו, יש לשקול לפטור את עצמנו מעונשו של ציבור קיצוני זה. או שהמדינה תכפה את חוקיה ואת הסדר הציבורי במאה שערים או שתורחב האוטונומיה הדתית של מאה שערים גם לתחומים נוספים. אז תותיר המדינה לתושבי השכונה לדאוג לעצמם ועל חשבונם לשירותים עירוניים ואחרים".
עיריית ירושלים סירבה להגיב לכתבה.
* * *
העיתון החרדי "המודיע" ביקר בחריפות את הפגנת יום הזיכרון: "שריפת דגלים היא מעשה חמאס וחיזבאללה"
האלימות של הקבוצות הקיצוניות במאה שערים לא נעלמת גם מעיני הזרמים המרכזיים ביהדות החרדית ובשבוע שעבר אף זכו הקיצונים לביקורת חסרת תקדים במונחים פנים חרדיים. בביקורת שפורסמה בעיתון החרדי "המודיע", לאחר אירועי יום הזיכרון לחללי צה"ל, כונו הקיצונים "חמאס וחיזבאללה". במאמר המיוחד שתואם עם הרבנים והתייחס לדברים החמורים שאמר השדרן גבי גזית, שכינה את החרדים "תולעים", נטען כי "הבעיה היא לא עם אותו שדר עלוב", אלא עם אנשים "בעלי חזות חרדית שעושים הכל כדי לסייע למסיתים להכפיש את הציבור החרדי".
עוד נכתב כי "אין שום סיבה ושום הצדקה בעולם להתגרות דווקא בכלל הציבור החילוני באמצעות הליכה הפגנתית בעת הצפירה... איננו אמורים להתגרות במי שאינם אמונים על אורחתנו ומקבלים את הדווקא הזה כזלזול ופגיעה, חלילה, בחללים שיקרים ללב כולנו ונוגעים לציפור הנפש. אין שום סיבה ושום הצדקה לערוך מפגנים של שריפת דגלים מעשי חמאס וחיזבאללה בכל יום. איננו אמורים לקבל השקפת עולם מאיש ורק התורה הקדושה היא אשר ממנה נשאב אורחות חיים, אבל אקט פראי ומעוות של שריפת דגל אינו נותן ביטוי להשקפה כלשהי אלא רק לחוסר אחריות ואינו מביא דבר זולת ליבוי שנאה ויצרים. חשוב לנו כציבור להביא מסר זה לידיעת הציבור החילוני בכללותו. הציבור החרדי אינו מתגרה דווקא והוא שולל מכל וכל את המעשים הללו. אין אף רב, דיין או מורה הוראה מכל חוג ומכל עדה שהעניק לכך הסכמה. ההפך המוחלט הוא הנכון, אוסרים זאת בתכלית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו