מלאכתו של הביוגרף אינה כוללת רק ליקוט סיזיפי של מסמכים ועדויות. משימתו העיקרית היא מציאת הצומת המרכזי שבו ניצבים, בעת ובעונה אחת, מושא כתיבתו והוא עצמו, הכותב.
אברהם יהושע השל נולד כמעט 50 שנה לאחר שמנחם מנדל מורגנשטרן (הידוע כ"הרבי מקוצק") הלך לעולמו; ובכל זאת דומה שהשניים ניחנו באותה חירות מחשבתית שהפכה אותם לייחודיים בנוף היהודי בן זמנם. שניהם ניצבו באותו הצומת; הם נולדו לתוך הזרם המרכזי של חסידות פולין - מנדל לבית מדרשו של החוזה מלובלין והשל, בן המאה ה־20, כצאצא לבעל שם־טוב - אלא ששניהם פרשו: הרבי מקוצק לאדמו"רות עצמאית שתכליתה הגות רדיקלית שאינה בוטחת בטקסט, והשל אל השכלה מערבית ואל עיסוק מוגבר בפלורליזם, באתיקה ובאקטיביזם חברתי באמריקה.
לכן אין זה פלא שהספר יוצא הדופן בהגותו של הרב השל, עוסק ברבי מקוצק. זהו חיבור אישי, שהשל כתב במקור בשנים האחרונות לחייו ביידיש "קוצקאית", ומסתמך על שמועות וסיפורים שעברו במהלך הדורות (הרבי מקוצק שרף את כל כתביו - עובדה שהובילה לסקרנות מיתולוגית סביב הגותו). השל הופך "אותיות פורחות באוויר" לתמונה של חצר חסידית אוונגרדית, נועזת וחסרת פשרות.
ההגות הקוצקאית רחוקה מהסטריאוטיפ המנחם והיידישקאי של ימינו כלפי החסידות; היא הלך רוח מפוכח, ביקורתי, לעיתים אפל. "הרבי מקוצק מזעזע את חסידיו ופוקח את עיניהם לראות שאלוהים נעדר מחייהם", כותב עורך המהדורה העברית דרור בונדי בפתח דבר מרתק. חצר קוצק מחפשת באובססיביות גישה ל"חיי אמת": החיצוניות היא גנאי, חסידים המתנדנדים בתפילתם נלעגים; החיקויים, האדיקות והשינון - הנפוצים בקרב שומרי מצוות - מעוררי סלידה. "מי שמתפלל היום בגלל שהתפלל אתמול - רשע גמור טוב ממנו", אמר ר' מנדל.
תורת קוצק מציעה גישה דקונסטרוקטיבית למימרה "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה". היא מאמינה בכישלון המעגלי של הפרט היהודי. השמחה בחג שמחת תורה, לפי קוצק, "נובעת מן המודעות לכך שסיימנו את קריאת ספר התורה ועדיין לא התחלנו דבר". צדיק גמור, לפי שיטה זו, אינו אלא "צדיק מוגמר", והרי "היהודי מצוי תמיד בדרך ולעולם אינו יכול להגיע לתכליתה".
המפגש הקירקגורי שמציע הרבי מקוצק בין אתיקה לדת, ובין קולקטיב ליחיד, היפנט את השל. אולם כהומניסט דגול הוא אינו מתחקה רק אחר המרדף הקשוח אחר אמת. השל מותיר, ממש כפי שמציעה תמונת האילוסטרציה על כריכת הספר, גם חרך אפשרי של חסד; שכן "היחיד, אפילו כשהוא מנותק מבני אדם אחרים, לעולם אינו יחיד לבדו". זהו אינו עוד ספר ל"ארון הספרים היהודי", אלא חיבור קיומי אוניברסלי שלועג למגבלות הזמן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו