ועכשיו המבקר הפנימי
היועץ המשפטי של בר־אילן, עו"ד דרור פרנקל, שניצל את מעמדו להשגת טובות הנאה - לא לבד: המבקר הפנימי, רענן דומוביץ, נגוע בבעיה דומה • יוסף וסרמן ממשיך להילחם בדמוקרטיה • כה אמר שמעון גפסו במשפטו השני • גלעד ארדן א', גלעד ארדן ב' • וגם: יונה יהב
יום הכיפורים בפתח ורשימת האנשים בשירות הציבורי בעבר ובהווה, שאמורים לעשות חשבון נפש עם עצמם, בגלוי ובנסתר, שוב ארוכה. שמות כמה מהבולטים בה, הנגועים במעשים חמורים פליליים, לכאורה, או בחשדות לפלילים, או בשחיתות שלטונית - ראו כאן אור לפני שבוע.
ראו ואני מתחייב לאכול את הכובע אם מישהו מהם יקום, יכה פתאום על חטא ויאמר טעיתי, מעלתי באמון שניתן בי, אני מתנצל על מעשיי. יקום ויבקש סליחה מהקורבנות שלו - קרי מהציבור שבו הוא פגע באופן ישיר או עקיף; יקום ויתחייב קטגורית: אחרי ריצוי עונשי, לא אנסה לחזור לשירות הציבורי או להתמודד בבחירות. לא אהפוך לחלק ממורשת דרעי.
זה לא יקרה כנראה, ודאי לא בתיק העבריין הסדרתי יאשיהו פינטו, שחצרו התנכלה לחושף מעלליו, תנ"צ ברכה המנוח; ודאי לא בתיקי משפחות הפשע ובתיקי חוליגנים יהודים וערבים שמבחינתם רוח הקודש שלחה אותם להצית את אש השנאה.
חלק מהשמות, כמו זה של עו"ד רונאל פישר, מחולל מעשי הפשע בפרשיות רפ"ק בדימוס ערן מלכה ובפרשיות אחרות; כמו זה של פרקליטת מחוז ת"א לשעבר, עו"ד רות דוד, שעו"ד פישר תפור למידותיה; כמו זה של הרב הראשי לשעבר, יונה מצגר, שלא נולד כנראה הפרקליט שבכוחו לחלץ אותו מהבור שאליו נפל - נשמטו מהרשימה ואני מודה לקוראים שהעירו לנו על כך.
אני מודה להם גם על הפניית תשומת הלב שלנו לסיפורים בעלי היבט ציבורי חשוב - שלא קיבלו עדיין פרסום מקוצר היריעה; לפרשיות במגרשי תפירת מכרזים, להחלטות תמוהות בגופים ציבוריים שונים המובילות שוב למסקנה אחת: כשהזנב מסריח צריך לחפש גם את הראש. קשה לעיתים קרובות להפריד ביניהם.
תכירו את שומרי הסף
במסגרת תזכורות של קוראים, שנדמה להם ששכחנו מישהו מהרעים ערב יום כיפור, הנה צפירת הרגעה קטנה בעניין היועץ המשפטי של אוניברסיטת בר־אילן, עו"ד דרור פרנקל.
לא נרדמנו בשמירה בעניינו. לא זנחנו את בעיות היושרה של האחרון, שראו כאן אור לפני חמישה שבועות; לא שכחנו את סיפור הכספים הרבים שזרמו לכיסו במשך שנים שלא כדין; לא עצמנו עיניים כאשר הוכח לנו שראשי האוניברסיטה העניקו לו, וממשיכים להעניק, הגנה עיוורת בידיעה שסרח ציבורית.
להפך: העמקנו, שאלנו שאלות, ביקשנו להבין מאין שואב היועץ המשפטי את כוחו ובעיקר לאן נעלם המבקר הפנימי, שומר הסף הראשי של האוניברסיטה, רענן דומוביץ.
חיפשנו ומצאנו את התשובה: המבקר הפנימי נחסם בנושא של פרנקל בידי גורמים פנימיים בכירים. פרנקל מצליח כנראה להלך אימים על אותם בכירים והם מונעים מהמבקר לקיים בדיקת עומק אמיתית בלשכתו, לרבות בנושאים כספיים, שכירת יועצים חיצוניים ועוד.
ניסיון של מבקר האוניברסיטה לקיים בדיקה כזו לפני כמה חודשים - סוכל בתירוץ הבא: עו"ד פרנקל מאוד עסוק... אין לו פנאי להשיב על שאלות הביקורת...
סיבה שנייה, עיקרית בשלב הזה, להצלחת היועץ המשפטי לשרוד בתפקידו: המבקר הפנימי אינו צדיק ממנו. גם הוא, שומר הסף הראשי, נגוע בשחיתות ציבורית. גם משכורתו נופחה במשך שנים ובסכום גבוה במיוחד: קרוב ל־17 אלף שקלים בחודש. האיש שאמור היה לנקות את האורווה יחד עם פרנקל; האיש שאמור היה להפסיק את השוד המתמשך הזה - נדרש בחודשים האחרונים, על פי גרסאות של יודעי סוד, להחזיר לקופה כחצי מיליון שקלים.
בנסיבות האלה הוא יכול להמשיך לכתוב דו"חות על אחרים? הוא יכול לבוא בטרוניה לעובד זה או אחר? הוא סמכות מוסרית לקביעת נורמות במוסד שעוסק גם בחינוך לערכים?
הוא לא. הוא בבעיה. הוא בדרך ללא מוצא. הוא צריך לתת יד לפרנקל וללכת איתו יחד הביתה.
עוזי דיין הציג שאלות לדובר האוניברסיטה בעניין המשכורת של המבקר והדרישה שיחזיר כחצי מיליון שקלים - ונענה: "דו"ח הממונה על השכר הוא ממאי השנה והמבקר ביקש להפחית את שכרו כבר ביולי. כך נעשה. על גובה ההשבה מתקיימת הידברות עם הממונה על השכר".
גורם באוצר: "הוא יחזיר סכומים נכבדים. הוא וכך גם פרנקל. אין כוונה לחלק להם מתנות. בקרוב תדעו כמה כל אחד מהם חויב להחזיר".
וסרמן נלחם בדמוקרטיה
ערב יום כיפור מותר היה לקוות שמזכ"ל הסתדרות המורים, יוסף וסרמן, יחזור בו ממלחמתו החולנית בדמוקרטיה. שיחליף סוף־סוף את הדיסק הנורא הזה.
שהוא יבקש למשל סליחה מהנשיאה המודחת של בית הדין הפנימי, השופטת בדימוס שרה פריש, שהעזה להורות לו פעמיים להעמיד לרשות יו"ר סיעת "נחל" הפנימית, גילה קליין, את רשימת שמות חברי הסתדרות המורים ופרטי ההתקשרות עימם הכוללים מספר טלפון, כתובת ודואר אלקטרוני. אלמנטרי, אלמנטרי.
שהוא יבקש סליחה מגילה קליין, בגין ההתעללות ארוכת השנים בה; שהוא יביע צער על כך שמנע ומונע ממנה לפעול למען המורים; שהוא יביע חרטה על מניעת תקציבים סבירים לפעילות סיעתה ועל כך שיצר מצב שבו היא מנהלת מאבק משפטי להצלת הדמוקרטיה באפס אמצעים, מול סוללה של פרקליטים ששכרם משולם, כמובן, מקופת המורים.
האישה האמיצה הזאת מנהלת את הקרב הזה בכוחותיה האחרונים וממתינה להכרעה של השופטת המחוזית בת"א, צילה צפת, שבפניה מונחת הבקשה להורות לווסרמן לקיים את פסק הדין של השופטת פריש.
צפת הקצתה להסתדרות המורים עשרה ימים למתן תשובה וזו, כלומר וסרמן באמצעות הפרקליטים החיצוניים, כבר הציף את כבודה במאות עמודי תשובה. השיטה להטביע שופטים בניירת, אינה חדשה.
נכון לסוף השבוע, פניו של הדיקטטור אינם לבקשת סליחה ומחילה - להפך: להמשך ריסוק הדמוקרטיה בארגונו. פניו למשיכת זמן, להתשת גילה קליין, להיערכות לבחירות הפנימיות שאמורות להתקיים בפברואר הקרוב, אולי להעברת החלטה על דחיית הבחירות בשנה.
הכל בא בחשבון. רק דבר אחד לא: חשבון נפש אמיתי עם עצמו. מי שכל מאווייו הם לשרוד, לשלוט במנגנון, להנציח את כיסאו - אינו מסוגל להגיע למקום הזה.
עוד תקדים של גפסו?
ראש העירייה המורשע של נצרת עילית, שמעון גפסו, כבר רשם בעזרת פרקליטתו עו"ד פנינת ינאי, תקדים משפטי: הרשעה בשוחד בלי קלון ובלי ישיבה בכלא. המצאה שלא בא זכרה בעולם המשפט בישראל, וכנראה גם לא במדינה נאורה אחרת.
אני מנחש, כמו מתי גולן ב"גלובס", וכמו עיתונאים אחרים, שהבדיחה הזאת לא תחזיק מעמד בבית המשפט העליון, בעת שיישמע בקרוב ערעור המדינה על החלטת השופט המחוזי בחיפה, עודד גרשון. החרפה הזאת תימחק.
גפסו /// צילוום: מישל דוט קום
אלא שבינתיים עומד להסתיים משפטו הפלילי השני של גפסו (הוא מואשם בהבטחת שוחד בחירות לשני פעילים שלו), וגם בו, אפשר להתרשם, מנסה האחרון לייצר תקדים: מותר למתמודד בבחירות להבטיח עבודה בעירייה לפעילים במחנה שלו, טען בבית המשפט, אם וכאשר הוא ינצח בבחירות.
בעדותו בפני השופטת המחוזית בחיפה דיאנה סלע, אישר גפסו, בתשובה לשאלות התובע, עו"ד רז ולטר, כי אכן הבטיח עבודה בעירייה לאחד מפעיליו וכי "זה בגדר הבטחה לגיטימית". הוא אמר זאת אחרי ששני עדים סיפרו במשטרה ובבית המשפט שקיבלו ממנו הבטחה כזאת ואחרי שהתברר שבאחד המקרים גם הוקלט.
התובע: זה לגיטימי שאדם יעזור למי שעזרו לו, נכון?
גפסו: "נכון... זה לגיטימי שראש עיר עוזר לכל התושבים וגם למי שעזרו לו... כן, אנשים שעזרו לו, זו לא בושה לעזור להם..."
כשגפסו טען בעדותו כי להבטחות העבודה בעירייה שהעביר לפעילים שלו הוא הוסיף משפט הסתייגות בנוסח "אם יהיה תקן", הזכיר לו התובע דברים שאמר לעד התביעה: "אני אדאג לך, אתה תקבל עבודה בשכר גבוה יותר ממה שאתה מצפה".
גפסו אישר את הדברים: "לא אמרתי לו ובדיעבד זו היתה טעות. אני מודה שעשיתי טעות".
בקטע אחר בחקירה הנגדית היפנה התובע את גפסו להבטחת בחירות לעד התביעה: אתה אמרת לו שאם אתה תיבחר אתה תדאג להעסיק אותו בעירייה?
גפסו: "כן, אני לא מתכחש לזה".
אתה אומר שעשית זאת משום שידעת שמצבו הכלכלי קשה?
"זה בחור שרוצה לעבוד, הוא לא פרזיט".
האם גם בגלל שהוא עבד בשבילך בבחירות?
"כן, גם בגלל שהוא עבד בשבילי בבחירות..."
משפט שוחד הבחירות הזה הסתיים, הצדדים עומדים להשלים בתוך שבועות את הגשת סיכומיהם ולאחר מכן יינתן פסק הדין. את גפסו מייצג בתיק הזה, נוסף על פנינת ינאי, גם עו"ד יעקב וינרוט.
טובת הנאה לשופטים?
השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, צבר כמה נקודות זכות בתפקידיו הקודמים - בין היתר כשכיהן כשר התקשורת, כשהופקד על הכנת הרפורמה בערוצי השידור הציבורי, כשניסה לנתק את התאגיד החדש מהפוליטיקאים. הוא ניסה להבטיח את עצמאות רשות השידור החדשה - הוא התנהל כמי שחשוב לו להגן על הדמוקרטיה.
השבוע עשה ארדן תפנית של 180 מעלות והוכיח לנו שוב, בסיפור המלחמה במיידי האבנים, שיש גם גלעד ארדן אחר: שטחי, חסר אחריות, אחד שאינו רואה מטר קדימה. שר שיורה אמירות מהבטן בלי מחשבה ובלי להבין מהי דמוקרטיה.
ארדן ביקש להציף בעיה אמיתית, אבל הפתרון שהציע לא היה חקיקת עונשי מינימום בתיקי מורשעים ביידוי אבנים (כמקובל במלחמה בעבירות שהפכו למכת מדינה). היתה לו הבלחה של ממש בנושא הזה: המדינה תעניק בונוסים לשופטים מחמירים בגזרי הדין. ממש כך.
לדעת ארדן זה צריך להיות אחד הפרמטרים של הוועדה למינוי שופטים, כאשר היא דנה בבקשה לקדם שופט כלשהו לערכאה גבוהה יותר: המחמירים יקבלו בעיטה למעלה, המקילים יוכנסו לתאי הקפאה. שיטת המקל והגזר.
שמעתי ולא האמנתי: האיש שמופקד על המלחמה בפשע שמע פעם על עצמאות בתי המשפט ועל עצמאות השופטים במדינה דמוקרטית?
הוא שמע על כך שאסור להעניק מתת לשופטים ואסור להטות משפט בדרך כזו או אחרת? הוא שמע על כך ששופטים חייבים להיות בלתי תלויים לחלוטין כאשר חומת ברזל מפרידה בינם לבין פוליטיקאים?
אני בטוח שהוא שמע. לכן התדהמה מדבריו היתה גדולה כל כך. לכן נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, אישה מאופקת ושקולה בדרך כלל, לא התאפקה הפעם ובערב החג נזעקה להעמיד את ארדן במקומו.
כבודה פירסמה הודעה מיוחדת שבה היא מסבירה לשר לביטחון הפנים שישראל היא "מדינה יהודית דמוקרטית", ודבריו והצעתו "מתאימים למדינות שלא היינו רוצים להידמות להן".
במילים אחרות: לא נהפוך למדינת עולם שלישי. אצלנו אסור להבטיח טובות הנאה לשופטים. "שופטי ישראל ימשיכו לעשות את מלאכתם נאמנה", הבהירה הנשיאה, "ולא יגורו מפני איש".
פרשת יונה יהב
זוכרים את החלטת ראש עיריית חיפה, עו"ד יונה יהב, להציב בראש החברה העירונית יפה נוף, המקבילה של נתיבי איילון בגוש דן, עבריין לשעבר ששמו אריה פרידנזון? זוכרים את התחמקותו בישיבת מועצת העירייה מלמסור מידע ופרטים על כוכב הלכת החדש שלו שהסתבך בשעתו בפלילים בהיותו יו"ר חברה ציבורית גדולה?
אתם זוכרים, וגם אם לא - נזכיר לכם כאן עובדות פשוטות: יהב לא דיווח לחברי המועצה על הרשעת פרידנזון במעשי מירמה, כאילו מדובר במידע שולי, לא רלוונטי למי שבידיו מופקדים תקציבי עתק של הציבור. יהב בחר להסתיר זאת ברוב חוצפה מהנוכחים.
קראתי את הפרוטוקול - שום מילה לא נאמרה בישיבה על ההרשעה, שום מילה על דחיית ערעור הרמאי בידי שלושה שופטים מחוזיים, שום מילה על כך שפרידנזון הורשע בין היתר בשימוש במסמך מזויף ובית המשפט לא האמין לגרסתו - שום מילה על העונש: שישה חודשי מאסר שהומרו לעבודות שירות.
החבר יהב התעלם משאלות של חבר מועצה בעניין הרקורד המפוקפק של המועמד, פתר את הבעיה באמצעות הבטחה שהנושא ייבחן בידי ועדה במשרד הפנים בראשות שופט בדימוס, ערך מעין מחטף ואישר את המינוי בקולות חיילי הקואליציה. הנה עוד רשות שבה נבחרי ציבור מועלים בתפקידם ללא בושה.
מיכל שבת ביקשה לברר מי בדיוק חברים בוועדה שאמורה לבחון את המינוי השערורייתי הזה, שכל אדם שפוי היה פוסל אותו על הסף, ומי השופט שעומד בראש אותה ועדה, כטענת יהב. התשובה שקיבלה ממשרד הפנים: לא עומד בראש הוועדה שופט אלא פרקליטה ששמה גלי בהרב־מיארה. לצידה יושב נציג ציבור תורן ולצד שניים אלה מנכ"ל העירייה, "האצבע" של יהב.
בדיחה? ככה זה לפחות נראה. אבל דוברת משרד הפנים מיהרה להרגיע את שבת: עדיין לא התקבלה החלטה. רוצה לומר: המינוי עדיין לא אושר.
המשך יבוא.
פינטו ובר באדיבות כבודם
שבוע חלף מאז עסקנו כאן ב"שנת מבחן הצדק", והנה רמזים מדאיגים שאולי השנה הזאת מתחילה, כמו שחששנו, ברגל שמאל. שאולי אולי עידן התמימות ואובדן הרגישות הציבורית מתחילים להכות שורשים גם בקודש הקודשים.
רמז ראשון הגיע מירושלים לקראת סגירת העמודים האלה: בית המשפט העליון, נאמר לכתבי בתי המשפט, האריך לפני שבוע בחודש את תקופת שהותו של הרב פינטו בניו יורק, שם הוא נמצא מסיבות רפואיות. השופט התורן הורה לו לשוב לארץ עד 7 באוקטובר.
ארכה אחרונה למורשע בשוחד? אני לא בטוח.
פינטו
שעה אחרי הדיווח הזה טילפנה עדנה אדטו, כתבת בתי המשפט של "ישראל היום", ובפיה החלטה נוספת של כבודם: צבי בר, שהורשע בקבלת 2 מיליון שקלים שוחד ונידון לחמש שנים וחצי, לא ייכנס בינתיים לכלא. גם לו ניתנה דחייה. גם בו מאוד מתחשבים.
דחייה אחרונה? אני שוב לא בטוח.
