אחרי ההסכם: דף חדש?

בעוד שבוע יחגוג האו"ם 70 שנה להיווסדו. הארגון, שקם אחרי מלחמת העולם השנייה כדי למנוע שואה נוספת, לבלום סבל ולצדד בצדק, יתכנס החודש לעצרת הכללית השנתית שלו. הכינוס יתקיים כשהבעיה הבוערת ביותר על סדר היום העולמי היא בעיית הפליטים המוסלמים שמגיעים לאירופה. 

סביר להניח שבנושא הזה יעסקו כולם, כולל אורח הכבוד השנה: האפיפיור האהוד פרנסיסקוס, שצפוי לדבר על החמלה האנושית ולנסות לחדור ללבבות המאזינים. איש לא ידבר על כך ש־194 הנציגים שבאולם מצביעים באופן אוטומטי, לפי רוב שמכור מראש. 

גם השנה ירחיק ראש הממשלה בנימין נתניהו עד למטה האו"ם בניו יורק וינאם בעצרת. הנואם שמשך את תשומת לב התקשורת העולמית כשהוא נעזר בשרטוטים ובכרזות, נשאר היחיד שניצב נגד ההסכם שנחתם מול איראן. 

השנה, מבחינת העולם, הסיפור האיראני הסתיים. ההסכם נרשם כהישג של ברק אובאמה, שחרף ההתנגדות בקונגרס, גייס את המיעוט הנדרש לחסימה. הצהרת ישראל כי ההסכם מסוכן בכך שהוא מעניק לאיראן לגיטימציה לפתח נשק גרעיני בעוד 15 שנה, גם אם לא יפרו אותו קודם, נופלת על אוזניים ערלות. 

בארה"ב יש רוב נגד ההסכם, הן בקונגרס והן בעם, לפי כל הסקרים. נתניהו מדגיש את דחיית ההסכם בארה"ב ומגדיר אותה התנגדות מוסרית חשובה. נתניהו רואה את ההתנגדות להסכם בארה"ב כחשובה מכמה טעמים: בד בבד עם הסנקציות נגד איראן, העובדה שהאמריקנים לא תומכים בהסכם תוביל לכך שחברות אמריקניות לא ירוצו להשקיע שם.

 בנוסף, נתניהו רואה את הבעיות הרבות של ההסכם ובראשן בעיית הפיקוח. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית תתקשה לפעול בכלים הקיימים בידיה. תמיד הממשל הבא יוכל לפתוח את ההסכם, לקבוע הפרות ולעמוד עם היד על הדופק מול איראן. 

ההסכם מתייחס להרחקת איראן כביכול מנשק גרעיני, אך מחייב את ההסברה הישראלית להזכיר כי איראן היא ממלכת רשע עולמית: תומכי טרור פעילים ב־30 בירות בעולם, עם דריסת רגל ומעורבות בוטה במזרח התיכון בזירות עימות קשות שבהן עיראק, סוריה, לבנון ותימן. 

ראש הממשלה מצביע על כך שהיחסים בין העם האמריקני לישראל זוכים לתמיכה הגבוהה זה 30 שנה; תמיכה שבולטת עוד יותר לנוכח עומק חילוקי הדעות הבוטים מול הבית הלבן. 

עם זאת, נראה שגם לממשל האמריקני, שייכנס בקרוב לתרדמת של שנת בחירות, וגם לנתניהו ולממשלתו, יש אינטרס לפתוח דף חדש. הצדדים מקפידים בימים האחרונים לצעוד לכיוון שיקום היחסים השוטפים אחרי העימות בסוגיה האיראנית. 

נתניהו כבר הוזמן לבית הלבן לפגישה עם אובאמה בתחילת נובמבר. מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי יפגוש בראש הממשלה כבר בביקורו הקרוב באו"ם, בחול המועד סוכות. שיתוף הפעולה הקבוע וההדוק בין זרועות הביטחון נמשך. 

נתניהו מאמין שבארה"ב עדיין התמיכה בישראל היא דו־מפלגתית, ולראיה הדברים של הילארי קלינטון, שרצה לנשיאות מטעם הדמוקרטים והצהירה כי הדבר הראשון במדיניות החוץ שתעשה, אם תיבחר, הוא להזמין את נתניהו לפגישה. 

 

לעצור את אספקת הנשק

נקודה משמעותית שעולה בשיח עם האמריקנים קשורה לדאגות בישראל מההתנהלות הרוסית בסוריה ובאיראן. ביום שני ייצא נתניהו לרוסיה כדי לדון עם ולדימיר פוטין בפריסת הכוחות הרוסיים בסוריה. 

נתניהו יציג את האיומים על ישראל כתוצאה מהזרימה המוגברת של אמצעי לחימה מתקדמים לזירה הסורית, ומזליגת נשק קטלני לחיזבאללה ולארגוני טרור אחרים. 

בערב ראש השנה שב נתניהו מביקור בבריטניה - המדינה שמיהרה לחדש את השגרירות שלה בטהרן, ואחת מחמש המעצמות שחתמו על ההסכם עם איראן. מדינה שהציבור המוסלמי בה הולך וגדל ואשר ראש מפלגת הלייבור שלה, ג'רמי קורבין, שנבחר השבוע, הוא ידיד חמאס. 

נתניהו נועד עם ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, שנחשב אוהד את ישראל, אך כבר במילים החמות מול המצלמות, בדאונינג 10, קמרון הזכיר שהוא מודאג מהקיפאון במו"מ עם אבו מאזן. קמרון הסביר לנתניהו שההסכם עם איראן שייך לעבר. שאירופה טרודה מהאיסלאם הקיצוני של דאעש ומגל הפליטים מסוריה ומצפון אפריקה. ממך, הסביר לו קמרון, אנחנו מצפים לטפל בנושא הפלשתיני. 

נתניהו מצידו הבהיר כי הוא מצפה מהאירופאים "לא להיות כלואים בפוליטיקה של האתמול" (זאת שרואה בהתנחלויות אם כל החולאים במזרח התיכון), אלא לראות בישראל "שותפה מדהימה למאבקי המחר". מהמלחמה באיסלאם הקיצוני - שאיראן היא חלק ממנו - ועד לפיתוח של טכנולוגיה וסייבר. 

בלונדון, כמו בוושינגטון, לא שוכחים לנתניהו כי לפני הבחירות אמר שבתקופתו לא תקום מדינה פלשתינית, ואת דברי שר הביטחון יעלון, שאמר "לא בדורי". אך מבחינתם, הנושא בוער. רק בשבוע שעבר אישר הארגון לרשות הפלשתינית להניף את דגל פלשתין בכניסה הראשית למטה האו"ם. 

בקהילה הבינלאומית לא מייחסים חשיבות לדבריו של נתניהו כי הוא מוכן לפגוש את אבו מאזן כעת וללא תנאי. בממשלי אירופה וארה"ב רואים בנתניהו האשם לכך שהמו"מ עם הפלשתינים עדיין לא הסתיים, שכן הם מצפים ממנו לסגת מהשטחים, בלי דיונים ארוכים לגבי ההשלכות של הדברים. 

נתניהו דוחה את הדברים והשבוע סיפר כי לא חסך ביקורת על הגישה הזאת בפי מנהיגים שאיתם הוא מדבר: "בשעה שמיליוני בני אדם נודדים מבתיהם ונסים על נפשם בסוריה, עיראק וצפון אפריקה, האם זה מה שיש לקהילה הבינלאומית להתגולל על ישראל?" והוסיף: "דיברתי איתם על הסירוב להתנצל". 

אחר כך הסביר: "למה שישה ראשי ממשלה לא הגיעו להסכם לפניי? כי ערפאת ואבו מאזן לא חצו את הרוביקון. כי אין תשובה לשאלה כיצד אנחנו מבטיחים ביטחון בתל אביב אם אנו מוסרים את השטחים שאחר כך ייפלו בידי חמאס או בידי דאעש? 

"הפלשתינים לא רוצים הכרה בישראל, לא רוצים מדינה מפורזת, לא רוצים לוותר על שיבת הפליטים ולא רוצים להכיר בכך שהסכם יהווה סיום הסכסוך וקץ התביעות", אמר נתניהו והמשיך: "איך אבו מאזן אמר שרק דיברו איתו על הסכם מסגרת לכניסה למשא ומתן? ובכן, אני צריך לחשוב על זה". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו