למנוע את הרצח הבא

ועדה בין-משרדית שהקים משרד הרווחה, קובעת כי בישראל קיים כשל באיתור ילדים במצבי סכנה. הוועדה ממליצה בין השאר על חקיקה שתחייב העברת מידע בין אנשי מקצוע כדי לסייע באיתור ילדים בסיכון.

דו"ח הוועדה קובע כי הגופים בישראל לוקים בחוסר שיתוף פעולה ובהעברת מידע מקדים, שיכול לסייע בזיהוי ילדים במצבי סכנה ולמנוע טרגדיות של רצח בתוך המשפחה.

הוועדה הוקמה בעקבות הנתון המחריד כי בשש השנים האחרונות היו לא פחות מ-36 מקרי רצח והריגה של ילדים בתוך המשפחה. ברוב המקרים הילדים היו בני פחות מ-4, ורובם נרצחו על ידי אחד ההורים או שניהם. בוועדה השתתפו משרדי הרווחה, החינוך, הבריאות, התעסוקה והמסחר, המשרד לקליטת עלייה והמשרד לביטחון הפנים.

לפי הדו"ח, חלק ניכר מהחסמים המרכזיים הם שמירה על חיסיון וסודיות, היעדר הסכמה בין אנשי מקצוע שונים, קושי בהעברת מידע בין השירותים השונים, והיעדר מיומנויות בזיהוי ובאיתור מצבים העשויים להעיד על סכנה. נמצא גם כי בישראל אין הגדרה אחידה בין המשרדים למושג ילדים בסכנה, וכי אנשי המקצוע לא בקיאים בקריטריונים לזיהוי ילדים כאלה.

בנוסף נטען כי קיימים קשיים מנהליים ופוליטיים, "הכוללים חוסר ודאות כלכלית ומחסור במשאבים, דרכי תקצוב שונות של ארגונים והיעדר תשתית טכנולוגית ועזרים מסייעים לתקשורת בין השירותים השונים, המקשים כולם על הנכונות והיכולת לשתף פעולה".

הוועדה ממליצה על מודל ברור שיאפשר איתור ומתן מענה לילדים בסכנה, הכולל חקיקה המחייבת העברת מידע בין אנשי מקצוע, הפעלת מערך בין-משרדי לגיבוש הסכמות ונהלים ביחס למאפיינים שמעידים על היות הילדים בסכנה והדרכים לאתרם. עוד ממליצה הוועדה על הפעלת רשת בין-מקצועית שמיועדת לאיתור ולהגנה על ילדים בכל יישוב, ואשר במסגרתה יפעל מוקד להעברת מידע על ילדים העלולים להימצא בסכנה, ועל הקמת בסיס מידע יישובי למעקב אחריהם.

"המלצות הוועדה מבטאות תפיסה חדשה בהתייחסות לילדים במצבי סכנה", אמר מנכ"ל משרד הרווחה, נחום איצקוביץ'.

"הילדים אינם מוגנים"

שר הרווחה, יצחק הרצוג, אמר כי מותם המזעזע של רוז פיזם, אלון בוריסוב, מיכאל קרוצ'קוב ונועה גולדרינג, שנרצחו על ידי הוריהם, נצרב בתודעה הלאומית כתופעה המחייבת מתן פתרונות: "ההגנה על ילדים היא אחריות ומחויבות של כולנו, אך לצערי ילדים רבים בישראל אינם מוגנים ונופלים בין הכיסאות בשל היעדר הגדרה משותפת של סיכון וסכנה, היעדר מיומנויות בקרב אנשי המקצוע לזיהוי מצבי סיכון, והיעדר חקיקה המחייבת העברת מידע בין אנשי המקצוע והמנגנונים השונים".

הרצוג סבור כי "בלימת המגמה המחרידה מחייבת שינוי במדיניות המערכת כולה, והתוויית רשת ביטחון שתמנע, ככל הניתן, את הרצח הבא".