מה קרה לילד שצייר

אלונה פרנקל

סופרת ומאיירת 

אלונה פרנקל (78), ילידת קרקוב שבפולין, גדלה בגטו לבוב. במחבוא איירה סיפורי אגדות שכתב אביה מפיה, וההומור והאופטימיות שיאפיינו את ספריה הבוגרים ניכרים כבר באיורים בתוליים אלה. ב־1949 עלתה עם הוריה ארצה, ובגיל 13 למדה ציור בחברת מבוגרים בסטודיו של הצייר אהרון אבני. היא איירה עשרות ספרי ילדים, וב־1975 הוציאה לאור את ספרה הראשון לפעוטות, "סיר הסירים", שזכה להצלחה מסחררת. מאז פירסמה יותר מ־35 ספרים לפעוטות, שהביאו לה מקום של כבוד בקרב ילדי ישראל.

בגיל 43: איורים לספר "ספר על גמדים, פטריות ומה עוד". אקריליק על בד, 1980

 

דודו גרשטיין

צייר, מאייר, פסל, מורה ומבקר אמנות

דוד גרשטיין (71) למד עם אחיו התאום, יונתן, אמנות אצל בתיה עוזיאל, וכבר בגיל צעיר גילה כישורי רישום וירטואוזיים. כנער הצטיין בציור דמויות, בבניית קומפוזיציות ובשילובי צבעים. בהשפעת ציורי התנ"ך של גוסטב דורה נמשך לזירות התרחשות רבות פרטים ומשתתפים: רוכבי אופניים, עוברי אורח בשדרה החמישית, מתרחצים בים ועוד.  גרשטיין הפך ברבות השנים לצייר פיגורטיבי וירטואוז מוכר ואהוב בארץ ובחו"ל. הוא פיתח סגנון ייחודי של ציור רב־שכבתי, ועבודותיו נושאות אופי הומוריסטי מעולם הקומיקס והקריקטורה. פסלי החוצות שלו, המוצבים בכיכרות ובמקומות ציבוריים, מצטיינים בצבעוניות ובאופטימיות. כמי שהיה תלמיד של גורו ה"הכינותי מראש", קשה להאשים אותו.

בגיל 12: ללא כותרת, גואש על נייר 

בגיל 71: "חמור בנוף". אקריליק על בד, 2015

 

דודו גבע,  2005-1950

אמן, מאייר ומחבר ספרי קומיקס, קריקטוריסט והומוריסט

הרבה לפני הברווז, צייר דודו גבע בגן הילדים. ובכסף הכיס שקיבל קנה מגזינים מצוירים מחו"ל וצבר אוסף עצום של חוברות "MAD". בגיל 13 זכה בתחרות כרזות בנושא תאונות דרכים, ובהמשך אייר ב"הארץ שלנו" ובשבועון "במחנה". בשנות השבעים יצר קטעי אנימציה לערוץ 1, כולל קטעי קישור לאירוויזיון הראשון שנערך בירושלים. ב־1984 נמנה עם מייסדי העיתון "חדשות" ופירסם איור יומי בשם "שירת הברווז" - דמות שהפכה למזוהה איתו ביותר. עד למותו בגיל 54 עסק באופן מאומץ ביצירת קומיקס אלטרנטיבי ומחתרתי. גבע נהג לבחון בסאטירה נוקבת את הפרות הקדושות של התרבות הישראלית, דבר שעורר עליו לא פעם חימה, ואף גרר נגדו תביעות לדין. הוא לא נרתע: על פי עדותו, הוא סלד מאנשי שררה וממצליחנים והזדהה עם ה"לוזרים". כמו הברווז. 

בגיל 11: "דון קיחוטה". גירים צבעוניים על נייר (אוסף אורן סלעי)

בבגרותו: הברווז של גבע. אקריליק על עץ (אוסף המשכן לאמנויות עין הוד)

 

דוד שריר

צייר ומעצב תפאורות ותלבושות לאופרה ולתיאטרון, מבקר אמנות ואוצר תערוכות

הרכבות שראה דוד שריר בן ה־4 מחלון משרדו של אביו, הסמוך לתחנת הרכבת של תל אביב, איכלסו רבים מציורי ילדותו. במקביל הוא נמשך לסצנות תיאטרליות תנ"כיות ממגילת אסתר ומחיי דוד המלך. הוריו, שקלטו את אהבתו וכישרונו, דאגו לספק לו עפרונות צבעוניים מאיכות משובחת ושפע של נייר.  שריר (77) למד בפירנצה, בפאריס וברומא, והחליט להתמיד בציור מופשט. עם חזרתו לארץ הוזמן לעצב תלבושות ותפאורות ללהקות מחול ולתיאטרונים המרכזיים בארץ. ב־1966 עיצב תפאורה מרהיבה להצגה "אסתר המלכה" מאת נתן אלתרמן, ובה ביטא את אהבתו מילדות למיניאטורות פרסיות והודיות ולציורים ביזנטיים. עם השנים יצר ציורי קיר מונומנטליים בתל אביב ובאילת, ועבודותיו לתיאטרון הוצגו בכל רחבי העולם. 

בגיל 5: "ארוחת בוקר, אוכלים ומסרקים את השיער מול המראה". עפרונות צבעוניים על נייר

בגיל 53: "אנתולוגיה יפואית", 1996-1991. שמן על בד 

 

בצלאל (ליליק) שץ,  1978-1912

פסל וצייר 

בצלאל שץ, בנו של מייסד האקדמיה בצלאל בירושלים, בוריס שץ, הציג את תערוכתו הראשונה בחגיגת בר המצווה שלו, וכבר בגיל 14 סיים את לימודיו בבצלאל. הוא המשיך ללמוד בפאריס, שם נחשף לאמנות בת זמנו, וחי שנים בארה"ב. שץ היה ממקימי קבוצת "יעד" לאמנות שימושית, ועם הקמת כפר האמנים עין הוד עבר להשתקע בו. 

בצעירותו היה שץ נאמן לציור הריאליסטי האקדמי, ועם השנים פנה לציור מופשט ולאמנות שימושית מעוטרת. הוא יצר במגוון רחב של טכניקות: רישום, ציור, הדפס, תבליט, קרמיקה ועוד. מילדותו התאמן בציורי דיוקנאות, ודרכם אפשר לראות איך עבר מתפיסה של ילד ליכולת ההתבוננות של אמן מבוגר.  

בגיל 10: "המן רודף אחרי מרדכי". עיפרון וצבעי מים על נייר (אוסף בית שץ, ירושלים)

בגיל 28: "דיוקן עצמי בטורבן לבן". צבעי שמן על קרטון, 1940 (אוסף בית שץ, ירושלים)  

 

דן ריזינגר

מעצב, צייר ומורה לעיצוב 

דן ריזינגר (81) נולד וגדל בקאניז'ה, יוגוסלביה לשעבר, נצר למשפחת בעלי מלאכה שעיצבו ועיטרו מבני ציבור ברחבי האימפריה האוסטרו־הונגרית. אביו נהג לצייר ציורי נוף להנאתו. במלחמת העולם השנייה נהרג אביו, וריזינגר ואמו הוסתרו אצל משפחות סרביות אמיצות. ב־1949 עלו לישראל, ודן התפרנס כצבָּע. ריזינגר היה מוקף צבעים מגיל צעיר. בגיל 16 למד באקדמיה בצלאל בירושלים, לאחר שהרשים בציוריו את המנהל, מרדכי ארדון. בבצלאל למד חיתוכי עץ, פיסול ועיצוב כרזות. כבר בציורי הילדות שלו ניכרה משיכתו לצבעי היסוד, אדום, כחול וצהוב, שילוו את יצירתו לאורך חייו, ולצורות ההנדסיות של סמלים. קרוב לשישים שנה עיצב ריזינגר מאות סמלים ובנה את התדמית החזותית של חברות ומוסדות ישראליים רבים, כטמבור, דלק, המכבייה, ארקיע, אל על, ישקר, מוזיאון תל אביב ותיאטרון הבימה. כמו כן עיצב את אותות העוז, הגבורה והמופת של צה"ל. כרזותיו מצטיינות בצבעוניות עזה, בצורות גיאומטריות ובאמירה ישירה. לאורך השנים זכה בפרסי עיצוב והציג בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל. ב־1998 היה למעצב הראשון שזכה בפרס ישראל לעיצוב.

בגיל 7: ציור בצבעי עיפרון על נייר

בגיל 35: כרזת "שחרר את עמי", 1969

 

יוסל ברגנר

צייר, מאייר, מצייר תפאורות ומעצב תלבושות לתיאטרון 

יוסל ברגנר (94) נולד בווינה, אוסטריה, למשפחת אמנים. למרות הייחוס, לא הרשה לו אביו ללמוד בתיכון לאמנויות, וברגנר נשלח לבית ספר טכני למתכות, שם השתלם במכונאות. ב־1937 היגר עם משפחתו לאוסטרליה, שם למד באקדמיה לאמנות של הגלריה הלאומית במלבורן. ב־1950 עלה ארצה עם רעייתו אודרי, ומ־1957 הם מתגוררים בתל אביב. כבר בציוריו מגיל 7 ניכרת הנטייה של ברגנר לספר סיפורים, ובולטת חיבתו לחפצים, שבשלה לציוריו הבוגרים עמוסי הדמויות החלומיות והחפצים המואנשים. לדבריו, "כילד לא היו לי הרבה צעצועים. הכלים בבית היו הצעצועים שלי [...]. מהם הגעתי לפומפיות. יש בהן הרבה עיניים. חשוב לי שיהיו בציורים שלי עיניים". באוסטרליה זכה ברגנר להכרה, ועד היום הוא נחשב שם לצייר מקומי. הוא צייר תפאורות ועיצב תלבושות להצגות של ניסים אלוני, ואייר כ־150 ספרים. ב־1980 זכה בפרס ישראל, ובשנות השמונים המאוחרות הציג סידרת ציורים המבוססת כולה על ציורי הילדות שלו. 

בגיל 6: "יום הולדת". עיפרון על נייר 

בגיל 86: "נשף צעצועים". שמן על בד, 2007 (אוסף גלריית דן, תל אביב) 

 

רפי לביא, 2007-1937 

אמן, צייר, צלם, מורה לאמנות, מבקר מוסיקה קלאסית ומבקר אמנות 

רפי לביא נולד וגדל ברמת גן למשפחת בעלי רשת בתי הקפה עטרה. הוריו לא התייחסו ברצינות לציוריו, ולביא למד חלילית ופסנתר, אך פציעה בידו בעת השירות הצבאי קטעה את מסלולו המוסיקלי, והוא התמסר לציור ולהוראת האמנות. אחרי הצבא למד במדרשה לאמנות בבית ברל, ולימים היה למנהלה. לביא החל לצייר מאוחר יחסית, אך כבר בציורי הילדות שלו ניכר העניין בקומפוזיציה ובתנועות מכחול סוערות, שבבגרותו הבשילו לשרבוטים ספונטניים שהיו למאפיין בולט ביצירתו. לאורך 35 שנה חנך דורות של אמנים, ייסד את קבוצת "עשר פלוס" והציג אינספור תערוכות במוזיאונים הנחשבים ביותר.

בגיל 13: צבעי מים על נייר (אוסף בנו כלב)

בגיל 20: דיו על נייר, 1957 (אוסף בנו כלב)

 

התערוכה "ציורי ילדות של אמנים ישראלים" מוצגת במוזיאון לאמנות ישראלית ברמת גן, עד 10 בדצמבר.
אוצרת: מיכל ברושי נחמני. כניסה: 20 ש' למבוגרים; 15 ש' לחיילים ולילדים; חינם לאזרחים ותיקים

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו