"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

רוסיה תנצח בהתערבות?

מתחת לרדאר של המערב, פוטין מעמיק את מעורבותו במלחמת האזרחים בסוריה • הדיווחים על כוחות רוסיים שזורמים אל המדינה רק מתרבים, ואפילו מוסקבה מודה שיש בהם אמת • מה זה אומר מבחינת ישראל: טייסים רוסים במיגים בצבא סוריה וכוחות רוסיים שיתפרסו על הגבול בגולן?

,עודכן
פוטין // צילומים: AIR NOVOSTI, רויטרס, מתוך "הדיילי מייל" // פוטין

במוסקבה נפוצה לאחרונה בדיחה חדשה, שטמון בה שמץ אמת רציני ומטריד במיוחד. היא הולכת כך: חייל רוסי צעיר, המשרת בחזית, מתקשר הביתה כדי להרגיע את אמו. "אמא יקרה", הוא אומר לה, "אל תדאגי. אני לא בדונייצק - אני בדמשק".

בחסות צרת הפליטים שעלתה בשבועות האחרונים לכותרות, בחר נשיא רוסיה ולדימיר פוטין להעצים את נוכחותו בסוריה. אין זו הפעם הראשונה שהוא מעדיף לשחות נגד הזרם. אפשר אפילו לומר שזה התחביב שלו. בשעה שאלפי פליטים בתחנת הרכבת של בודפשט העידו רבות על הזוועות המתחוללות בסוריה של אסד (ושל דאעש), נערך פוטין להעמיק את מעורבותו בה כדי לשמר את משטר הנשיא הסורי.

השטן ומוסקבה

המידע על מה שמתרחש במדינה מבוסס במידה רבה על דו"חות ומקורות מודיעין. זה נכון בעיקר בכל הקשור בחיזוק הנוכחות הרוסית. ה"דיילי טלגרף" הבריטי היה הראשון לדווח על כך שרוסיה מתכוונת לבנות מחנה צבאי נוסף בסוריה. כשמדברים על בניית בסיס, מתכוונים כמובן גם להגעת חיילים נוספים. וזה, כדאי להזכיר, קורה כשאירופה שוקלת להעצים את מעורבותה בסוריה בשל משבר הפליטים. פתאום כולם מגלים עניין בסוריה ורוצים להפגין בה נוכחות. המזרח התיכון חזר להיות האזור שבו הגדולים מתגוששים - עוד הישג שנשיא ארה"ב ברק אובאמה יכול להתגאות בו. לא בטוח שעל זה חלם שמעון פרס כשדיבר על מזרח תיכון חדש.

במערב מודאגים. האירופאים החלו לדון בקול רם על הצורך לפעול נגד דאעש בסוריה, אך בד בבד אמר פוטין ב־4 בספטמבר כי ארצו תתייצב לצד משטר אסד. שלשום הודתה מוסקבה בפעם הראשונה כי מומחים צבאיים מטעמה פועלים על אדמת סוריה. לפחות הקרמלין מדבר בכנות.

"רוסיה תספק תמיכה לוגיסטית חשובה לצבא הסורי ואף תאמן את חייליו", אמר הנשיא הרוסי לסוכנות הידיעות "ריאה נובוסטי", והוסיף כי הרעיון הוא "ליצור קואליציה בינלאומית נגד הטרור והאידיאולוגיה הקיצונית". מן הסתם, הוא אינו שבע רצון מהקואליציה הבינלאומית הנוכחית, זו שהקים אובאמה, אשר אינה מצליחה להכריע את דאעש. כהרגלו, הוא גם אוהב להוות אלטרנטיבה לאמריקנים. מאז החל להרגיש שהעולם כולו נגדו, בעיקר אחרי המלחמה באוקראינה, הוא כמעט נהנה לקלקל לאחרים.

ה"דיילי מייל" הבריטי פירסם צילומים ראשונים המוכיחים כי חיילים רוסים נוספים כבר מוצבים על אדמת סוריה, במטרה לסייע לאסד. לפי העיתון, הכוחות הללו נמצאים במדינה מאז חודש אפריל, ונוכחותם נועדה לא רק לחזק את הנשיא הסורי אלא גם להתגרות במערב.

העולם תוהה כיצד המשטר בדמשק טרם נפל בתום ארבע שנות מלחמה ושימוש בנשק כימי נגד בני עמו; בינתיים, פוטין מרשה לעצמו להגן על אסד מתחת לרדאר של המערב.

וושינגטון לא היתה יכולה לעמוד מנגד, לפחות לא במובן ההצהרתי. מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי שוחח בסוף השבוע עם מקבילו הרוסי סרגיי לברוב כדי ללבן עימו את העניין ואף הביע בפניו דאגה מההתערבות הרוסית בסוריה. קרי, דיווח ה"ניו יורק טיימס" בהרחבה, הסביר ללברוב כי היוזמה של מוסקבה עלולה לגרום "להסלמה נוספת בלחימה, לאובדן של חיי חפים מפשע, להגברת גלי הפליטים וגם לעימות עם הקואליציה המנהלת את המלחמה בדאעש בתוך סוריה עצמה".

אלא שוושינגטון ומוסקבה החליטו כי ההזדמנות המתאימה להמשך השיחה הזו תהיה בכינוס העצרת הכללית של האו"ם בניו יורק בסוף החודש. מה בוער?

השיחה בין קרי ללברוב רק מוכיחה לנו כמה מסובך הפך המצב במזרח התיכון. מאז 2009, האמריקנים והרוסים שיתפו פעולה במטרה להגיע להסכם גרעין עם איראן, וב־14 ביולי בווינה, קרי ולברוב השיגו יחדיו את היעד הזה. לא חלפו כמה שבועות, ושתי המעצמות נכנסו לעימות באזורנו.

וושינגטון עוינת את אסד ומנהלת מערכה (אווירית ומוגבלת מאוד) נגד דאעש.

לעומתה, מוסקבה ועימה טהרן מתייצבות לימין אסד. לאיראנים אין בעיה שיתחלף בשליט בובה אחר, כפי שתיפקד אל־מאלכי בעיראק, אך רוסיה מעדיפה שהוא ולא אחר יישב בארמון בדמשק. בד בבד, צצים דיווחים שלפיהם מוסקבה בונה בנמל לטקיה יחידות מגורים חדשות, שבהן יוכלו להשתכן אלף יועצים רוסים. נודע גם כי הרוסים קיבלו אישורים מיוון ומאיראן להשתמש במרחב האווירי שלהן כדי לבצע טיסות לסוריה. שתי המדינות עשו לפוטין חיים קלים: אלמלא הסכמתן, היה עליו לפנות לטורקים החברים בברית נאט"ו, או לטוס מעל עיראק ולהסתכן בעימות עם מטוסי הקואליציה הבינלאומית נגד דאעש. בולגריה, לשם השוואה, דחתה השבוע בקשה של כלי טיס רוסי להיכנס למרחב האווירי שלה. הסיבה: בבירה סופיה נשמעו ספקות כבדים בנוגע לטיב המטען שנשא. הדיווחים מציינים עוד כי הרוסים אף הקימו מגדל פיקוח חדש בלטקיה. אין ספק, משם יוכלו "לפקח" היטב על הנעשה בסביבה, כמו בימים הטובים. ביום שלישי, יש לציין, ארה"ב זיהתה תנועה של מטוס מטען רוסי מעל העיר, התפתחות שבוושינגטון כינו "מדאיגה ביותר".

אם הפרסומים המדוברים אכן נכונים, לישראל יש סיבה טובה לחשוש: ייתכן שמשמעות הדבר היא שבקרוב נמצא את עצמנו שוקלים מה לעשות מול טייסים רוסים במיגים צבועים בצבעי סוריה, ושנראה כוחות צבא רוסיים על הגבול ברמת הגולן.

אגב, בהנחה שהדיווחים על התחזקות הרוסים בסוריה אכן מדויקים, הדבר עומד בסתירה לאסטרטגיה האמריקנית. המלך הסעודי סלמאן, שביקר בוושינגטון בשבוע שעבר, הסכים לקבל את ערבויות הביטחון הנובעות מהסכם הגרעין עם איראן - אבל רק תמורת ראשו של שנוא נפשו אסד. לא בטוח כמה רחוק תהיה מוכנה ללכת רוסיה כדי לדאוג שמהראש הזה לא תיפול שערה, אבל ברור לכולם כי לא תוותר בקלות על בעל בריתה העיקרי, ואולי היחיד, באזור.

משמאל למעלה בכיוון השעון: מיג 29, מלח רוסי בטרטוס, ,שני חיילים רוסים שצולמו לאחרונה על אדמת סוריה // צילומים: AIR NOVOSTI, רויטרס, מתוך "הדיילי מייל"

קריאות עידוד ברוסית

אף שנדחקה הצידה בגלל סוגיית הפליטים, אין ספק שההתעצמות הרוסית בסוריה היתה הסיפור הגדול של השבוע. ברשתות החברתיות ברוסיה היה אפשר למצוא צילומים של חיילים רוסים על אדמת המדינה, וכן תיעוד של מיליציות פרו־אסד שקוראות ברוסית "קדימה, עוד פעם".

התקשורת באירופה חיפשה השבוע הוכחות להגעת כוחות חדשים לסוריה. חיפשה ומצאה: הרשת הסגירה את המצטרפים החדשים. העיתון הצרפתי "לה פיגארו", למשל, מספר על החייל מקסים מג'יניקוב, שהגיע לסוריה ב־22 באוגוסט והצטלם ליד כרזה שבה נראים אסד ופוטין לוחצים ידיים בחיוך. מתחת לצילום הופיעה הסיסמה: "עידן האומץ ובני האדם האמיתיים".

אמנם בנאומו ב־4 בספטמבר אמר פוטין עצמו כי עדיין מוקדם לדבר על התערבות בסוריה לצורך הלחימה בדאעש, אך ביקש להדגיש כי זה שנים ארוכות שמוסקבה מספקת למשטר אסד נשק וציוד צבאי.

הרצון הרוסי להתערב בסוריה רק מסבך את מלחמת האזרחים הבלתי נגמרת, שגבתה עד היום 250 אלף קורבנות והפכה 4 מיליון איש לפליטים. האמריקנים כבר פנו ליוונים בבקשה לסגור את המרחב האווירי שלהם בפני מטוסים רוסיים, המביאים אספקה צבאית לאסד; ואילו צרפת ביצעה השבוע טיסות סיור ראשונות מעל סוריה.

כולם זוכרים כיצד הצרפתים היו אלה שלחצו על האמריקנים, ללא הצלחה, לתקוף את אסד באוגוסט 2013 אחרי שהשתמש בנשק כימי נגד בני עמו. כל זה מבשר כי המעצמות השותפות להסכם הגרעין עם איראן נמצאות על סף עימות. הרפובליקה האיסלאמית, יש להניח, מתבוננת מהצד וצוחקת.

אחרי אוקראינה, כאמור, הצבא הרוסי כעת עם הפנים לסוריה. הבדיחה שהוזכרה קודם לכן לגבי החייל שמתקשר לאמו מבהירה: אין מה לחשוש. הלוא לרוסים כבר יש נוכחות בסוריה - בטרטוס, עיר הנמל השנייה בגודלה בסוריה אחרי לטקיה.

הבסיס הימי בטרטוס הוא העוגן הרוסי בים התיכון מאז ההסכם בין בריה"מ לסוריה משנת 1971. הוא חשוב לרוסים מבחינה אסטרטגית, בדיוק כמו שהבסיס בסבסטופול שבאי קרים היה חשוב להם - וראינו כמה רחוק הם היו מוכנים ללכת אז.

קואליציות מתנגשות

המציאות העולמית מטלטלת את המזרח התיכון החדש, שלמען האמת נראה ישן משהו. שימו לב לשובה של בריה"מ - סליחה, רוסיה - לאזור. פתאום הרוסים מוצאים עצמם שוב בקואליציה עם מצרים ועם הסורים. גם הקואליציה הרוסית־איראנית בעניין סוריה לא אמורה לחיות בכפיפה אחת עם הקואליציה של הרוסים עם המערב בנושא הגרעין האיראני. מפלאי אזורנו.

דבר אחד בטוח: הקשר הרוסי־סורי קיים עוד מתקופת המלחמה הקרה, וכיום אסד תלוי יותר מתמיד בפוטין. במובנים מסוימים, מדובר בתלות דו־כיוונית. לרוסיה של פוטין לא חסרים אינטרסים בסוריה, ובהם שימור הציר דמשק־טהרן. מוסקבה מבקשת לבצר את הקשר הזה, בעיקר מכיוון שהיא יודעת כמה חשוב לסעודיה ולישראל - כל אחת מסיבותיה - לשבור אותו, בעידוד ובסיוע ארה"ב.

פוטין מבין שהמשבר הסורי כבר הפך מזמן למשבר בינלאומי שמדינות רבות מעורבות בו. כוחות מיוחדים של ארה"ב משתתפים במלחמה בדאעש; יחידות עילית איראניות פועלות אף הן נגד הארגון - אך גם נגד ארגונים הנלחמים באסד, בעל ברית של טהרן; הטורקים נכנסו גם הם לקלחת, ועל כל זה יש להוסיף גם את 62 מדינות הקואליציה.

אין מה לומר, הרוסים נהנים להיות בצד שכל העולם נגדו. ולמקרה שמישהו לא הסיק זאת מהמלחמה באוקראינה, לא חשוב להם מה יגידו.

על דבר אחד צריך לשבח את הרוסים: הם מדברים ברור יותר מעמיתיהם במערב. האחרונים טוענים שהם מבקשים להפיל את אסד, אך פועלים נגד דאעש, אויבו המר של המשטר הסורי. הרוסים, מצידם, מצהירים שבכוונתם לפעול נגד דאעש - אך לשמר את שלטוןאסד.

ובבית הלבן, שעדיין לא הספיק לחגוג את הסכם הגרעין ואת המורשת המתהווה של אובאמה, לחוצים מאוד. זוכרים את אתחול היחסים בין וושינגטון למוסקבה ב־2009? הוא לא סתם כשל, אלא הפך לקרב של ממש. מסיבה זו בדיוק, האמריקנים מאוד לא מרוצים מהמעורבות הרוסית הפעילה בשכונה שלנו. נוצרת אצלם תחושה שהרוסים מקדימים אותם בכל הזירות: בקוטב בצפוני, באזור הבלטי ועכשיו גם במזרח התיכון.

אח, אובאמה המסכן. מדהים באיזו קלות פוטין הורס לו את החגיגה האיראנית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר