מאור, מאבטח ספינות לשעבר על אוניית מסחר ישראלית, מכיר היטב את בעיית הפיראטים ואת השטח הימי שבו תקפו את אוניית צים בשבוע שעבר. "מדובר באיזור ששורץ בשודדי ים, אתה מתכונן להיתקל איתם ובגלל זה השמירה על הספינה ערנית, הנשקים בידיים מוכנים לעימות ובשלב מסוים אתה כבר לא פוחד כי אתה מצפה לזה", הוא מספר.
כשספינות הסחר הישראליות רוצות לצאת מזרחה יש להן שתי אפשרויות: או להקיף את העולם או לצאת דרך ים סוף. הבחירה ברורה, אלא שיש מחיר לא קל: הספינות נאלצות לעבור ליד סודאן, להמשיך ליד אתיופיה, לחלוף על פני מפרץ עדן הסמוך לתימן ולקינוח הן טועמות מחופי סומליה. נכון, אמנם ישראל היא מדינה קטנה ומוקפת אויבים, ואמנם כל המדינות שהוזכרו פה הן רפובליקות איסלאמיות קיצוניות, אבל במקרה הנוכחי אין המדובר בטרור נגד יהודים, אלא בשיטת עבודה נגד כל ספינה מערבית. דבר אחד משותף לכל המדינות האלה - עוני רב שאינו מטופל על ידי שלטון מרכזי. בתחומן, המציאות אלימה. החזק והאכזרי מנצח.
מיהם אותם פיראטים שמטרידים את המסחר הימי בעולם בשנים האחרונות? רובם דייגים לשעבר שנקלעו לבעיות כלכליות ופנו לפיראטיות, או אנשים ששמעו שמדובר בעסק משתלם הרבה יותר מכל עבודת כפיים אחרת שמציעה עבורם מדינתם הענייה. "כל אוניות הסחר מהמזרח הרחוק עוברת דרך אותו נתיב - תעלת סואץ", מספר ערן חכים, ששירת בתפקיד קרבי בחיל הים ושחבריו פנו לאבטחה ימית. "עד לפני כמה שנים השתלטות על אוניית סוחר לא היתה עניין רציני או מסובך מדי: כמה סודאנים על קלצ'ניקוב ואוניות גומי הספיקו ללא בעיות. הסחורה על הסיפון שווה הרבה מאוד מיליונים, כך שחברות הספנות והביטוח פשוט מעדיפות לשלם כופר תמורתה".
"הים זה המקום הכי נוח להשתלט על רכוש", מסביר ע', איש מתחום אבטחת הספינות, "לפי חוקי הים, אם אונייה קוראת לעזרה ומישהו מגיע להציל אותה - כל מה שהוא הציל זה רכושו". אז איך מתגוננים? "אוניית המסע ואוניית הסוחר פיתחו בעקבות הפיראטים הגנות שלא היו פעם. חוסמים את הפתחים, שמים סורגים, בקבוקי תבערה ואפילו גדרות חשמליות, כי הפיראטים גם מטפסים על האונייה".
מפליגים, לא מדברים
בשבוע שעבר נערכו שני קרבות ירי בין מאבטחי צים לפיראטים באזור מפרץ עדן. הפיראטים ניסו לחטוף את האונייה "אפריקה סטאר", שעשתה דרכה ממומבסה שבקניה לנמל אשדוד. התקיפה בוצעה כשהאונייה חלפה ליד ג'יבוטי, 500 ק"מ מהחוף. המאבטחים סיכלו את ניסיון החטיפה, ולמרות שהסיפור תפס כותרות בתקשורת, טענו בצים כי מדובר באירועים שגרתיים ותכופים שחוות ספינות מהמערב באזור המועד במזרח אפריקה בואכה ים סוף.
כמה ימים לפני אותו מקרה, אונייה טורקית שעשתה את הדרך ההפוכה - מנמל אשדוד לתאילנד דרך האוקיינוס ההודי, ספגה שוד "מוצלח", כשדשנים של "כימיקלים לישראל" נשדדו. לישראל לא היה קשר ישיר לאירוע, כיוון שהציוד כבר נמכר לטורקים ויצא, כאמור, באונייה לא ישראלית.
הידע והניסיון של הלוחמים הישראלים באבטחה ובלחימה בטרור - כמי ששירתו ביחידות קרביות בצה"ל - מהווים נכס עבור צים. בחברה מסרבים למסור פרטים, אולם נודע כי עשרות בוגרי יחידות עילית כבר משרתים על ספינות. יש לזכור שבגלל הסכנות הגדולות שאורבות מכיוון הפיראטים (קיימת גם אפשרות לא בלתי סבירה של היקלעות למדינת אויב), הצוותים על אוניות צים בנתיבים המסוכנים הם זרים. הנציגות הישראלית היחידה, אך התמידית, על הסיפון, היא בגזרת המאבטחים. עם רקורד צבאי של לוחמי שייטת או לוחמים מיומנים אחרים, משתמשים המאבטחים גם בכלי נשק מיוחדים לענף הימאות. בולט בהקשר זה אקדח מיוחד שיורה פצצה פירוטכנית שדומה לפצצת תאורה וגורמת לנזקים גדולים. אקדח שכזה יכול לגרום חור גדול בספינת הפיראטים.
חמישה-שישה חוטפים
בצים לא אוהבים לדבר על תופעת הפיראטים, וגם בקרב המאבטחים שהיו על הספינות או לוחמי שייטת בהווה, שמפליגים באזור ומכירים אותו היטב, קשה למצוא מישהו שיסכים לדבר על הנושא הרגיש. יש לכך כמה סיבות, אך הבולטת ביותר היא הדרישה הביטחונית שלא לחשוף את אופי הלחימה בשודדי הים, ולא לעשות יחסי ציבור בעייתיים לחברה. כולם מעוניינים לשדר עסקים כרגיל.
ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהמגמה, שבולטת באחת המדינות הנחשלות והעניות בעולם, שאף סובלת מכאוס שלטוני - סומליה. "סומליה פורחת בתחום הפיראטים בשנים האחרונות", מספר מאבטח ספינות שבחר להישאר בעילום שם, "אין לשודדים הסומלים פחד כי אין להם מה להפסיד. הם גם ככה באים ממדינות חסרות כל, יש להם גם תרבות אלימה וקיצונית, יותר מכל המדינות האיסלאמיות".
איך מתבצעות התקיפות על אוניות הסחר-
"מדובר בדרך כלל בכנופיות קטנות של חמישה-שישה אנשים, שמגיעים בסירות גומי קטנות ומהירות יחסית. החוטפים לא מהססים להשתמש בנשק שלהם כבר מטווח רחוק", מספר המאבטח. עם זאת, הוא מגלה כי החוטפים "אינם מתאבדים. אם הם רואים שהם מובסים בקרב הם מעדיפים לסגת ולחכות להזדמנות הבאה, לאונייה הבאה שתגיע. הם צודקים בכך, כי זה עסק שמשתלם להם, ומנצל את הנתיב הימי של המדינות שמהן באו הפיראטים. מספיק שוד אחד מוצלח של אונייה כדי להכניס לפיראטים כמה מיליוני דולרים".
דוד לחיאני, שמתעסק בענף השיט, מכיר כמה סיפורים על מקרי שוד שאירעו באזור המועד לפורענות, ולאו דווקא לאוניות מסחר אלא גם לימאים עצמאיים. "לפני כמה שנים יצא סקיפר אמריקני לשיט באוקיינוס ההודי ונחטף על ידי פיראטים", מספר לחיאני. "יש אתר אינטרנט מיוחד שמדווח און-ליין על פשיטות של פיראטים ומתאר באיזו נקודת ציון מתרחשת התקיפה. אותו סקיפר שלח בקשת עזרה דחופה, ומשחתת אמריקנית שעגנה בתעלת סואץ הזניקה מטוס קרב שתקף את השודדים, וחילץ את הסקיפר מהסכנה.
"גם חבר שלי, יעקב לוי, שהקיף את העולם לבדו ללא אנשי צוות על גבי ספינת מפרש 46 רגל דו-תרנית מברזל נפגע מהפיראטים", ממשיך לחיאני. "לוי עשה את הדרך חזרה מאוסטרליה לישראל, ובמפרץ עדן הותקף על ידי שתי סירות עץ שניסו לחסום את דרכו בים הפתוח. מבלי לחשוב יותר מדי הוא התנגש במכוון בספינות האלה, ותוך כדי שהוא שולט בהגאים שלף אקדח זיקוקים שנמצא בערכת החירום. כתוצאה מהירי וההתנגשות נפער חור בספינות השודדים, שכמעט הוטבעו. לוי המשיך את דרכו לכיוון הים האדום".
אין זכר לקפטן הוק
יש מילים שבלועזית נשמעות הרבה יותר טוב. כך גם בים: ההבדל בין פיראט לשודד ים הוא עצום, בעיקר בתודעה. כששומעים את המילה פיראט מתמלאים בסימפתיה וערגה לדמויות מיתולוגיות ואמיצות - פרנסיס דרייק, גרייס אומיילי, ז'אן לאפיט או קפטן הוק. שודד ים, לעומתו, גורר קונוטציה שלילית, של עבריין חסר רחמים. המציאות, אגב, דומה יותר למקרה השני. שודדי הים המודרניים מגיעים בלי דגל עם גולגולת ואין להם רטייה על העין. אבל הם מסוכנים.
תור הזהב של שודדי הים היה לפני כ-500 שנה, כשכנופיות מאורגנות ומיומנות קנו להן שם באוקיינוסים השונים. הפיראטים ההם הגיעו מאימפריות ימיות כמו בריטניה, ספרד והולנד. הם שטו בכל רחבי הגלובוס ולא רק קרוב לחופי מדינתם. בשל היריבות העולמית הגדולה בין האימפריות הקולוניאליסטיות, שודדי ים בריטים נחשבו גיבורים אם הצליחו לשדוד אוניות ספרדיות או צרפתיות. מילג הנריקז, למשל, היה שודד סדרתי של ספינות בריטיות בתחילת המאה ה-17, והצלחתו הקנתה לו תואר אבירות וכבוד רב מממלכת ספרד.
הנופך הרומנטי הזה לא קיים במציאות האפריקנית של ימינו. בהווה כולם מגנים את התופעה, שהפכה לצרה מספר אחת של יורדי הים. מאז 2005 תועדו רשמית 145 ניסיונות שוד של ספינות בסומליה בלבד. מקרים רבים אחרים לא תועדו. מאז תחילת השנה כבר נרשמו כ-15 מקרים. האו"ם קיבל לפני שנה וחצי החלטה לנקוט סנקציות נגד סומליה בגלל התופעה ההולכת ומתרחבת. אבל אפשר להבין את המוטיבציה של השודדים כשמגלים את נתוני התל"ג במדינותיהם. בסומליה ובסודאן מדובר בפחות מ-700 דולר לשנה לנפש, ובתימן - 300 דולר בלבד.
קלצ'ניקוב על הסיפון
רוב מדינות הסחר הימי מתריעות בפני הסוחרים על הסכנות באזור האוקיינוס ההודי וממליצות ואף מחייבות נוהלי ביטחון ברורים. במפות הבריטיות האזור מודפס באותיות מודגשות: "כל המתקרב לאזור האוקיינוס ההודי, מזרח אפריקה ומפרץ עדן צפוי לתקיפת שודדי ים", נכתב שם.
הלל ירקוני, רב חובל בדימוס בצים, הפליג באזור סומליה לפני עשר שנים. "שמרנו היטב על הספינה, שנשאה את דגל ישראל, כי ידענו שבכל רגע יכול לצוץ שודד ים", הוא נזכר. "יש באוניות ישראליות נשק שמספיק כדי להשיב אש ולהתגונן במקרה הצורך. המאבטחים הם אנשי צבא עם רובי קלצ'ניקוב".
חשוב להדגיש שסומליה היא לא המקום היחיד שבו פועלים פיראטים, אבל ללא ספק מדובר בכר המרכזי והפורה לפיראטיות בשנים האחרונות. פיראטים רבים יש גם במזרח הרחוק - סביב הודו, מלזיה, סרי לנקה, סין ועוד מדיניות עניות.
בין שלל עיסוקיו ומעלותיו, הסופר אבשלום קווה היה בעברו גם חובל בצי הסוחר. קווה פרסם לפני ארבע שנים את קובץ הסיפורים "הים הזקוף: סיפורי ספינות ומלחים". הספר אמנם לא מתעסק בסומליה, אבל מתאר אורח חיים ימי מנקודת מבט אישית. "אני זוכר שבמשך שנים פיראטים שרצו במצרי מלאקה ליד סינגפור, תקפו אוניות ושדדו שלל רב", מספר קווה, "ואותו עניין מתרחש גם באזורים נוספים, למשל במערב אפריקה. צריך לזכור שמקרי שוד רבים לא מתפרסמים בכלל. התופעה בסומליה הוחרפה בזמן האחרון, אבל היתה קיימת גם לפני כן על אש יותר קטנה".
למשמע המילה "ים", חיוך רחב מתפרש על שפתיו של קווה. בקול נוסטלגי הוא מספר: "אני מתגעגע לים ולאוניות. פגישה עם פיראט מעלה ניחוח של סיפורים מאנגליה ומספרד, אבל המציאות לא כזו נעימה. יש גם מקרים יוצאי דופן. הפלגתי בזמנו באונייה קטנה בשם 'גפן'. המנוע התקלקל ונגררנו על ידי שתי אוניות מלחמה לחופי אלג'יריה. זה קרה בשנת 1971, כשיחסי ישראל ואלג'יריה היו מאוד מתוחים. האוניות הקיפו אותנו אבל המלחים באו לעזרתנו ואמרו שיעזרו לנו כדי שלא נעלה על שרטון. אנשי ים זה עם מיוחד, כי יש שיתוף פעולה בין קולגות ממדינות אויבות. בזמן המלחמה הקרה אני וחבריי היינו מיודדים עם מלחים מרוסיה ואחר כך גם מלבנון".
קווה מבין כי המציאות הנוכחית מדאיגה יותר מבעבר, אבל מסרב להיכנע לרומנטיות. "אתה יודע מה הכי מצחיק אותי בסיפורים האלה היום על הפיראטים בסומליה-", הוא שואל-עונה לסיום, "שפעם האקדח של רב החובל היה היה האקדח היחיד על הסיפון".