זו היתה אמורה להיות הנבחרת המיוחדת והחזקה שלנו זה שנים. שחקן אן.בי.אי ותיק (עומרי כספי), אחד שעבר שם (גל מקל), שני שחקני יורוליג מנוסים (יוגב אוחיון וגיא פניני) ושני אלופי ישראל טריים (יותם הלפרין וליאור אליהו) שעברו המון בקריירה, כולל ביורוליג. כולם בגיל נכון, כולם מנוסים ורובם המכריע רצים הרבה שנים יחד.
שני כינוסים מוקדמים היו לנבחרת עם התקשורת לפני פתיחת האימונים, האחד באיגוד הכדורסל והאחר בחתימת הסכם האימוץ עם תנובה. שם שמענו ציטוטים ברוח הזו: "הרבה שחקנים מגיעים בפיק של הקריירה שלהם, רף הציפיות מאיתנו עלה, אנחנו מתכוונים לעשות הקיץ הישג שיזכרו להרבה זמן", אמר מקל, וכספי הוסיף: "הגיע הזמן שלנו. זה תור הזהב של הכדורסל הישראלי".
נדמה שההזדמנות הגדולה פוספסה עוד לפני פתיחת האליפות מחר. בדרך גילינו שהתמונה נראית אחרת, ומרמת ציפיות גבוהה מאוד כל מה שמבקשים מהנבחרת הזו הוא לעבור את השלב הראשון, לראשונה מאז 2007. המאזן של ישראל בשלוש האליפויות האחרונות עומד על 10:3 די עגום.
אז מה השתבש בדרך? הפציעות של יותם הלפרין וגיא פניני שיבשו את ההכנות בצורה קשה. אחר כך הגיעה סוגיית אוחיון, שהתחיל את ההכנות באמצע. עמדת הסנטר הפכה לבעיה קשה מתמיד: לדיאור פישר לוקח זמן להתניע, יניב גרין מגיע אחרי פציעה קשה ורוברט רות'בארט ואלכס צ'וברביץ' גילו שהנבחרת זו לא הליגה. שחקני קו שני או צעירים נאלצו לעבור לקידמת הבמה והתהליך לא פשוט. מאזן משחקי ההכנה (7:1) מעיד על כך.
כשהעסק מתחבר לאט, לא פלא שבהערכות לקראת אליפות אירופה שעורכים ביבשת, הנבחרת אפילו לא עוברת שלב. מגזין פתיחת העונה המושקע של אתר הליגה הספרדית דירג את ישראל במקום ה־18 בלבד. לא נעים.
דבר אחד טוב קרה. רמת הציפיות ירדה והלחץ על הנבחרת פחת מאוד. ישראל עברה מנבחרת שצריכה לקיים הבטחות לנבחרת שצריכה להפתיע. או במילותיו של המאמן ארז אדלשטיין, ערב היציאה לצרפת שלשום: "בוא נעשה דבר שאף אחד לא מאמין שאנחנו יכולים לעשות".
ספרד תמעד ב"בית המוות"?
זו תהיה אליפות עם שני חידושים משמעותיים. הראשון הוא הפיצול: מכיוון שאוקראינה אולצה לוותר על האירוח, הוחלט לקיים את ארבעת הבתים המוקדמים בארבע ארצות שונות (צרפת, גרמניה, קרואטיה ולטביה), דבר שמבטיח ריבוי קהל. שלבי הנוקאאוט (שמינית הגמר והלאה) ייערכו בעיר ליל בצרפת, שם הוסב איצטדיון כדורגל לאולם כדורסל בן 27 אלף מקומות.
השינוי השני הוא המעבר לשלב נוקאאוט בן 16 קבוצות מייד עם סיום משחקי השלב הראשון במקום שלב בתים שני בן 12 קבוצות. מי שתפסיד בשמינית הגמר תסיים את חלקה באליפות. מי שתעפיל לרבע, לכל הפחות תישאר גם למשחקי הדירוג מאחר שהנבחרות שיסיימו במקומות 7-3 ישחקו בטורניר הקדם־אולימפי.
על הנייר זה אמור להיות הטורניר של המארחת והאלופה המכהנת צרפת, סוג של מסיבה לדור הזהב של טוני פארקר. לשם כך היא מופיעה בהרכבה החזק ביותר, למעט ג'ואקים נואה (אלכסיס אג'ינסה נפצע ברגע האחרון). יהיה קשה לקחת לצרפתים את התואר גם בגלל ההרכב החזק, גם בגלל הביתיות וגם בגלל שהיריבה הגדולה, ספרד, מגיעה בהרכב חסר. סרחיו סקאריולו חזר לאמן את הנבחרת אחרי הכישלון באליפות העולם, אבל היא תגיע ללא העומק המפורסם שלה (ללא חואן קרלוס נאבארו, ריקי רוביו ומארק גאסול הפצועים).
ואם לא זכייה ספרדית, לפחות נראה גמר קלאסי מול צרפת? ממש לא בטוח. ספרד נמצאת ב"בית מוות" עם סרביה (צלע שלישית שמועמדת לפחות לגמר), טורקיה, גרמניה ואיטליה. מעידה שלה בשלב המוקדם עלולה להביא במקרה קיצוני למפגש עם צרפת כבר בשלב שמינית הגמר. הבדל גדול קיים בין מדליית הכסף, שמבטיחה עלייה ישירה לטורניר האולימפי, לבין הארד (טורניר קדם־אולימפי).
הבית האימתני והלא מאוזן הזה ישאיר בחוץ כבר בסיבוב הראשון נבחרת גדולה: גרמניה עם דירק נוביצקי, שמארחת אותו בברלין; איטליה תופיע בהרכב מלא עם כל שחקני האן.בי.אי שלה ודניאל האקט; וטורקיה, שלוקחת כל מה שזז באליפויות הצעירים ובדרך להפוך לאימפריה. כל נבחרת שתעבור מועמדת להגיע לצמרת הגבוהה. העניין הוא שאחת תודח כבר בשלב הבתים ואחת כנראה על ידי צרפת בשלבי הנוקאאוט.
פאו גאסול. האח שכן הגיע // צילום: אי.אף.פי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו