"זה כיף להצחיק ולרגש ביחד"

לפני שנה היא היתה אלמונית לחלוטין, אבל אז סרט ישראלי אחד של ניר ברגמן ("יונה" שבו גילמה את דמותה של המשוררת המנוחה יונה וולך), תוכנית בידור אחת בפריים טיים של ערוץ 2 ("הכל הולך" של רשת בהנחיית דביר בנדק) וזוגיות מתוקשרת עם השחקן יוסי מרשק הפכו את נעמי לבוב (29) לפרצוף מוכר מאוד.

עכשיו לבוב משחקת בהצגה חדשה, "פציעות קטנות", שעולה הערב בהאנגר של תיאטרון גשר. זהו עיבוד ישראלי למחזה שכתב הסופר והמחזאי האמריקני רג'יב ג'וזף על דאג וקיילין, שני חברי ילדות, שנפגשים תמיד לאחר שמישהו מהם נפצע או פוגע בעצמו, לפעמים בטעות, לפעמים בכוונה.

המחזה מתאר את המפגשים שלהם במהלך 30 שנה, מאז היו ילדים בני 8 ועד שהפכו למבוגרים בני 38, והקשר שלהם נע בין האפלטוני לרומנטי. את ההצגה מביים ארז דריגס ולצידה של לבוב משחק יובל ינאי.

"אחרי ששיחקתי ב'יונה' ובהצגה 'טרוריזם' בגשר, שהיתה בה סצנה מאוד אלימה, הגיעה ההצגה הזאת ואמרתי לעצמי, 'יו, עוד פעם פציעות? לאן אני נכנסת שוב?' אבל האלימות בהצגה הזאת לא קיימת. היא בדיעבד או בסאבטקסט. אין אקטים אלימים על הבמה".

לדברי לבוב, "אחד הדברים הכי יפים בגשר זו האופציה של ההאנגר. רוב התיאטראות הרפרטואריים בארץ נורא מתחשבים בדעת הקהל ובציבור המנויים, וההאנגר של גשר הוא חממה מדהימה לתיאטרון ניסיוני. זאת זכות לעבוד פה, לנסות ולהעז".

עשית קפיצה עצומה השנה.

"יש לי עוד כל כך הרבה מה ללמוד. אני מרגישה שאני ממש ניצן, עוד לא יודעת כלום, אבל זה מאוד נעים שאני יכולה ללכת ברחוב ולקבל פרגון כמו 'איזה קורעת את' מצד אחד על 'הכל הולך', ומצד שני מישהו שכותב לי שנכנסתי לו ללב ב'יונה'. זה ממש כיף. אני מרגישה שכמה צדדים שלי יוצאים החוצה ומצליחים לגעת באנשים. זו ברכה נורא גדולה".

על הזוגיות עם יוסי מרשק מציקים לך?

"מציקים, אבל צריך לדעת להתמודד גם עם זה (צוחקת). אם זה המחיר שאני צריכה לשלם על יוסי - אני מוכנה לשלם אותו".

מה עוד בתוכניות?

"יש פרויקט בטלוויזיה שעדיין נמצא בחיתולים, ואני מאוד מקווה שייצא. חוץ מזה אני אנחה בסוף ספטמבר אירוע של מוסיקה פילהרמונית לילדים בפסטיבל ימי ילדות בחולון. זה ממש משמח אותי כי זה עוד תחום חדש לעבוד בו, מוסיקה וילדים. אני עושה המון אימפרוביזציה. אני חברה בהרכבים של אימפרו, למשל 'פרוביזורי' או הרכב של חמש בנות שנקרא 'בואנה', בנות קורעות מצחוק. לשאלתו של ארז טל, יש בנות מצחיקות בארץ".

נו, אז מה עם קומדיה בתיאטרון במקום הצגות על אלימות?

"אז זהו, שדווקא פה, בהצגה הזאת, אם היא תעבוד טוב הקהל גם יבכה וגם יצחק".