נא לפתוח ספרים

שבוע הבא יצטרפו תלמידי בתי הספר בישראל לעשרות מיליוני ילדים ונערים ברחבי העולם ויחבשו את ספסל הלימודים. כמו בכל שנה, עם תחילת הסתיו, מכל קצוות הגלובוס יארזו צעירים את תיק הגב הנצחי ובו כל מה שצריך, וקצת דברים שלא. מלונדון לניו יורק, מיוהנסבורג לליסבון, מטורונטו דרך קייב ומברלין לבייג׳ין: מחשבון מדעי לשיעור מתמטיקה, מחוגה לשיעור גיאומטריה, חולצה ומכנסיים קצרים לשיעור ספורט, ואולי גם טלפון חכם.

לרשימה הזאת רצוי בהחלט להוסיף מנה שפעם היתה חלק בלתי נפרד מיומו ומלילו של כל תלמיד בית ספר - ספרים. היום שבו המחשב והאייפד מחליפים את המחברת והעיפרון אמנם כבר הגיע, ובעוד אי אלו שנים אולי אפילו לא תהיה כיתה, אבל אפילו אם כל שכבה בתיכון תלמד בחדר וירטואלי בסגנון "מסע בין כוכבים", הספרות עדיין דורשת את הספר הישן והטוב.

יומנה של אנה פרנק

את רשימת הקריאה של לימודי הספרות בישראל רובנו מכירים. בין העטים, העפרונות וקבוצות הווטסאפ ימצאו תלמידי בית הספר בישראל גם בשנת הלימודים תשע״ו את הגפרור מצית הלהבות של חנה סנש, את אליפלט שאין לו אופי ואת טוביה החולב שקשיי היומיום לא מעיבים כהוא זה על חוזק אמונתו.

תוכנית הלימודים בספרות התעדכנה עם השנים, וכיום כוללת גם את "תפוחים מן המדבר" של סביון ליברכט, "מיי פירסט סוני" של ברבש ואת נהג האוטובוס שרצה להיות אלוהים אצל אתגר קרת. כמו כן, יש מבחר של מחזות, סיפורים קצרים ורומנים מתורגמים. אבל בהזדמנות הזו, קצת לפני 1 בספטמבר, מצאנו לנכון לבדוק ממה מורכב התפריט הספרותי של ילדי העולם.

לימודי הספרות בגרמניה בנויים בצורה הדרגתית כדי להשיג את הרמה הנדרשת בקריאה ובניתוח טקסטים. לדברי ד"ר פרנצ'סקה וילקה מהאוניברסיטה החופשית בברלין, "בין יצירות החובה שנדרשים ללמוד ילדי גרמניה במסלול העיוני מצויים בעיקר סופרים שכתבו בגרמנית שפת אמם ומאכלסים את המקומות הגבוהים ברשימת הסופרים המוערכים בעולם אי פעם, ובהם יוהאן וולפגנג גתה, פרידריך שילר, תומאס מאן ומקס פריש".

התפסן בשדה השיפון

עם זאת, במידה של רגישות היסטורית, מפתיע יותר או פחות למצוא לצד הקלאסיקונים הגרמנים גם ספרים שערכם ההיסטורי עולה על ערכם הספרותי, והבולט שבהם הוא אולי יומנה של אנה פרנק.

גם בפורטוגל נחשפים ילדי בית הספר לכמות גבוהה יחסית של משוררים מקומיים ברשימת לימודי החובה. זה מתחיל בקמואש בן המאה ה־16 ומגיע עד למשוררים מודרניים יחסית, דוגמת פרננדו פסואה. לדברי חוקרת הספרות אודליה חיטרון, המתמחה בספרות מודרנית בפורטוגל, הילדים הפורטוגלים משננים שירה "מכיוון שלשירה הפורטוגלית היה חלק חשוב בבניית התודעה הלאומית". לצידם, באתר הרשמי של משרד החינוך הפורטוגלי אפשר לגלות גם יוצרים קלילים יותר, למשל, הנס כריסטיאן אנדרסן ואפילו וודי אלן.

האודיסאה

הגאווה של רוסיה

בארה"ב, כמו תמיד, לכל מדינה יש גיבורים, מורשת ספרותית וטקסטים מכוננים משלה. ובכל זאת יש נכסי צאן ברזל אמריקניים שחוצים את כל הגוונים של האמריקנה. לדברי ניית׳ן טובין, ברשימת ספרי החובה הלאומית של בתי הספר השונים נמצאים "אל תיגע בזמיר" של נל הרפר לי, "גטסבי הגדול" של סקוט פיצג׳רלד, "בעל זבוב" של וויליאם גולדינג ו"חוות החיות" של ג'ורג' אורוול. ביצירות מתורגמות האמריקנים פחות מאמינים, לצד "המלט", "מקבת" ו"אותלו" השייקספיריים שהגיעו מאנגליה, יש בתוכנית רק "האודיסיאה" של הומרוס, ואף יומנה של אנה פרנק.

ואילו בדרום אפריקה תוכנית הלימודים היא תערובת של יצירות תוצרת אפריקה וספרות עולם קלאסית. לדברי סטפני הודס, שעלתה לישראל מיוהנסבורג ושימשה יו״ר התאחדות הסטודנטים היהודית, ההיסטוריה הייחודית של המדינה ושינוי תוכנית הלימודים לאחר תקופת האפרטהייד הובילו לגיוון משמעותי שמביא לידי ביטוי צדדים שונים בתרבות המקומית. כך שלצד סופרים שחורים מניגריה כצ׳ינואה אצ׳בה אפשר למצוא סופרים לבנים ביקורתיים דוגמת ג'. מ. קוטזי, זוכה פרס הנובל, או את׳ול פוגארד מקייפטאון, כמו גם מבחר יצירות מקובלות מרחבי העולם דוגמת "התפסן בשדה השיפון" של ג׳יי. די סלינג׳ר ומבחר מיצירותיו של שייקספיר המצויות ברוב הארצות שבהן האנגלית מתפקדת כשפה רשמית.

אההבה

ומה קורה בצד המזרחי של העולם? רוסיה, בעלת המורשת הספרותית המפותחת, לא מאכזבת ומציבה ברשימת החובה ללימוד עד כיתה ח׳ יצירות שלא היו מביישות תלמידי שנה א׳ בכמה מהפקולטות המובילות לספרות.

טולסטוי, צ׳כוב, גוגול ופושקין, שירה רוסית ושנה שלמה של מיתולוגיה יוונית – כל אלו נמצאים בתפריט הספרותי של הנערים הרוסים. לקינוח זוכים תלמידי החטיבה בבתי הספר הטובים להצצה אל יצירות מתורגמות, שכוללות בעיקר סופרים אנגלים, כגון ג׳ק לונדון, ארתור קונן דויל, פמלה טרברס ואו הנרי.

בדרום קוריאה, על גבול האוקיינוס הפסיפי, לימודי החובה כוללים יצירות שמשקפות את הזיכרון ההיסטורי של המדינה בתקופה הקולוניאלית וכאלה שמתייחסות ליחסים העקובים והמורכבים בין צפון לדרום, שירה קוריאנית עתיקה, ועם זאת יצירות מספרות העולם דוגמת "האסופית". לדברי יורי קיום, סטודנטית לתואר שני במדרשת בן־גוריון בשדה בוקר, "גם בדרום קוריאה יש יצירה שתופסת מקום של כבוד בקאנון הספרותי של מדינות ועמים שלקחו חלק פעיל או סביל במלחמות שבהן נפרצו גבולות לא גיאוגרפיים של סבל וצלם אנוש". זו יצירה אישית, פשוטה ומרגשת, בגוף ראשון. ניחשתם נכונה, יומנה של אנה פרנק.