לחווה מונד נמאס שמנסים להחליט בשבילה כמה היא דתייה, נמאס ששואלים אותה אם תמשיך לשמור שבת, ובמיוחד נמאס שמחטטים אצלה אם תקפיד לאכול כשר ולא ללבוש מיני.
אז נוכל לדבר בשבת-
"שבת? אני בקריאת מגילה".
אז בראשון?
"אני בסעודת פורים. זה מה זה בלאגן אצלנו בבית. אנשים יוצאים, נכנסים, משלוחי מנות. יודעת מה? בשבת, כשאחזור מבית הכנסת, אני אתקשר אלייך".
הדיאלוג הזה, ביני לבין מי שנקראת "הדוגמנית הדתייה הראשונה ובעצם היחידה בעולם", ממחיש את הקוטביות שבה מנותב סיפור חייה של חווה מונד בשש השנים האחרונות. מצד אחד - דוגמנית בינלאומית שחיה בלונדון ומנפקת קמפיינים עתירי ממון ופרסטיז'; מצד שני - שמירת כשרות, קיום מצוות ושבתות וחגים שבהם היא שובתת מכל מלאכתה.
את מונד אני פוגשת על סט הצילומים. יום שישי, והיא עוד צריכה לנהוג לצפת, לבית הוריה, ולהספיק להגיע לפני כניסת השבת. החיוך של מונד מפוגג באחת את כל הקלישאות המוקדמות על "עוד כוכבת והמניירות המאוסות שלה", שאיתן הגעתי לראיון. עם הצוות המקצועי סביבה אין לה בעיה: הוא מכיר כל זווית צילום שלה, כל שערה וכל ריס וציפורן. מונד, 26, יודעת בדיוק אצל מי היא רוצה להצטלם, מי תאפר ותלביש אותה ומי יעצב את שיער הברבי שלה. היא יודעת, כי היא דרשה את השתתפותם מראש. הרי נמאס לה להתנצל. אם תשאלו אותה, העובדה שהיא מעדיפה היום חצאיות מיני, למורת רוחה של אמה, לא מעידה דבר על מידת דתיותה.
הסקאוטרית ניגשה ברחוב
הוריה של חווה הדסה מונד הם ילידי ברייטון, עיר החוף הדרומית באנגליה, אבל דווקא בארץ הם נפגשו, התאהבו, נישאו והחליטו להקים משפחה בצפת המקודשת. עוד קודם לכן החלה אמה פמלה, שהיתה תלמידתו של הרב ברג הידוע בקרב כוכבני הוליווד, תהליך חזרה בתשובה, וחווה נולדה לתוך משפחה דתית בדיוק ב"שבת בראשית", שבה מוזכרת חווה אמנו - ומכאן שמה.
אני זזה בכיסא שלי בחוסר נוחות, מנסה לשחזר כמה פעמים אמרתי הבוקר לקטנה הפרטית שלי שהיא יפה, כשמונד התחילה לספר: "רק בסוף התיכון התחלתי להבין בעצם איך אני נראית. מעולם לא שמעתי את אמא שלי אומרת 'איזו יפה את'. אף פעם, עד היום, היא לא כינתה אותי כך. הייתי בתה המוכשרת, הטובה והמקסימה, אבל ליופי לא היה שום ערך בבית שלנו".
רק כשהיתה בת 16, בעת ביקור משפחתי אצל דודתה בלונדון, ניגשה אל מונד באמצע הרחוב סקאוטרית (אחראית על זיהוי כישרונות) של סוכנות הדוגמנות הידועה Select (שעם דוגמניותיה נמנות לילי דונלדסון ואגנס דיאן, שתיהן מהשורה הראשונה בתעשייה) והציעה לה להיות דוגמנית. הסקאוטרית קלטה את הפוטנציאל שגלום בתווי הפנים המסותתים והחטובים של מונד, בשיער הגולש שלה, בנתוני גופה ובשומה הסינדי קרופורדית שמעל שפתיה. אלא שמונד, שיופיה בלט דווקא במקום מרוחק כל כך מנוף ילדותה השמרני, נבהלה תחילה מההצעה.
היא סירבה בנימוס והשיבה לסוכנת שלא, תודה, מה פתאום. היא תלמידת אולפנה מישראל, יעיפו אותה מהמוסד אם תעז לדגמן, ובכלל - אין מצב שההורים יסכימו. כשחזרה לישראל היא לא סיפרה להוריה על המפגש שבדיעבד שינה את חייה. "בשביל מה לספר? זה היה מיותר. היה לי ברור שהם יגידו לא. ההורים חינכו אותנו לדבר על הכל, אבל לא הייתי מסוגלת לדבר על זה".
בסוכנות הדוגמנות לא התייאשו והמשיכו לשמור על קשר טלפוני עם הדודה מלונדון. במקביל הם שיגרו מכתבים לנערה היפה מצפת. אחד המכתבים התגלגל לידי הוריה, וכשקראו אותו הבינו שבלונדון צופים לבתם עתיד גדול כדוגמנית.
"נכנסתי אל חווה לחדר, כי הבנתי שיש על ליבה דבר שהיא לא מספרת לנו", משחזרת פמלה את שיחת הווידוי הראשונה. "הבהרתי לחווה שהיא חייבת ראשית לסיים ללמוד ולעשות שירות לאומי, ורק אחר כך - אלוהים גדול. היא מיד הסכימה. בלי לכעוס או למרוד כמו בת מתבגרת. סיכמנו שאחרי השירות הלאומי יש על מה לדבר, ובזה נגמר העניין".
שלוש שנים חלפו ובסוכנות הלונדונית הגדולה המשיכו לחכות ליפה מצפת. אחרי שמונד סיימה שנת שירות לאומי, שבמהלכה עזרה בגני ילדים וסייעה בהכנת שיעורי בית לילדים עולי אתיופיה, ידעה אמה שהגיע הזמן לקיים את הבטחתה לבתה. הסוכנות הסבלנית הטיסה את שתיהן ללונדון, מימנה להן שהות במלון ועשתה הכל כדי להבהיר לאם שהצעת העבודה רצינית ושלבת לבית מונד צפוי עתיד מזהיר.
"ישבנו בסוכנות בפגישה, ואמא שלי הקשיבה ואמרה: 'אוקיי, אבל אתם צריכים לדעת שהילדה לא יכולה לעבוד בשישי ושבת ובחגים'. הם הינהנו בהסכמה. היא ממש הוציאה מהתיק לוח שנה וסימנה להם את כל חגי ישראל, והם הקשיבו והסכימו לכל מילה. אחר כך אמא שלי אמרה 'היא יכולה לאכול רק אוכל כשר'. הם ענו שהם ידאגו לי לאוכל כשר. ואז אמא הפילה עליהם את התנאי האחרון: 'בלי הלבשה תחתונה ובלי בגדי ים'. התשובה שלהם היתה -'אז בלי'".
מיד למחרת התחילה חווה להתייצב לאודישנים, ואת הצילומים הראשונים עשתה למגזין "ווג" האנגלי. ארבע שנים חיכו לה בסוכנות, הסכימו לכל תנאי שהציבה, ובגיל 20 השיקה מונד קריירה בינלאומית שגיבשה לה אפילו ערך בוויקיפדיה וגרמה לעדת מעריצים להקים אתר אינטרנט שמוקדש כולו לדוגמנית הישראלית. בסוכנות הדביקו לה את הכינוי המקצועי "Havi", כי Hava נשמע כמו תחילת הברכה "Have A Nice Day" בהגייה הבריטית. בניגוד למקבילותיה הישראליות שהצליחו גם הן בחו"ל, מונד התחילה את התהליך הפוך. קודם הצליחה שם ואחר כך התגלתה גם פה.
תוך כדי ראיון אני צופה במונד עומדת מול המצלמה, צפייה שמהווה חלק ממקצועי כעורכת מדור אופנה. הרבה יפות ראיתי בחיי המקצועיים, הרבה יפות עוד אראה, אבל במונד יש ערך מוסף שקשה לשים עליו את האצבע. "זאת הילת הקודש שיש ודאי מעליה", מבהיר מאוחר יותר קולגה שנמצא עמוק בתוך לימודי הקבלה. "חווה היא כזו טהורה, וכל הסחי של המקצוע כאילו לא דבק בה".
היופי שלה אכן מפעים, ומקצועיותה מול המצלמה מאששת את ההכרה שהדוגמנות היא הייעוד שלה בחיים בשנים הקרובות.
במשך כל השנים שחיכית, פתחת מגזיני אופנה? התעדכנת בטרנדים? הסתכלת על דוגמניות-
"איפה בדיוק יכולתי לראות מגזינים? בצפת? תביני, זה לא שחלמתי מגיל אפס להיות דוגמנית. זה פשוט לא היה אישיו מבחינתי עד שהתחלתי לעבוד. אם הייתי קוראת מגזינים, הייתי מונעת מעצמי את הפדיחה שהיתה לי עם ג'ורג'יו ארמני".
פדיחה?
"באחד מערבי הגאלה הגדולים שנועדו לאיסוף תרומות בחסות המלכה, ניגש אלי תוך כדי החזרות גבר כסוף שיער ושזוף והתחיל להחמיא לי באיטלקית וללטף לי את השיער. עשיתי מיד אחורה פנה, כשאני נבוכה ואפילו מבוהלת. ואז ניגש אלי העוזר שלו ואמר לי באנגלית: 'לא זיהית אותו? זה ג'ורג'יו ארמני!'. אז אולי אם הייתי טורחת לפתוח מגזינים הייתי יודעת מי זה".
אין מצב לטופלס בשער
התקרית המביכה עם ארמני לא מנעה ממונד לקבל כעבור זמן קצר את הקמפיין העולמי והנחשב של ארמני ג'ינס. מאז היא הספיקה לככב בקמפיינים של פנטיין, מוטורולה, פרנץ' קונקשן ומותגים בריטיים ידועים כמו לורה אשלי ונעלי קלארק. כשהיא מספרת על תצוגות מסלול של סטלה מקרטני אני נדרכת. בכל זאת, מדובר באחת ממעצבות האופנה הבולטות של העת האחרונה.
"לא, לא עשיתי עם מקרטני את 'שבוע האופנה' בלונדון", מבהירה מונד, "אין מצב שאני עושה שבועות אופנה. שבוע האופנה של הקיץ נופל תמיד על ראש השנה או יום הכיפורים, ושבוע האופנה של החורף נופל על פסח. אז אני לא עושה שבועות אופנה, למרות שזה הפסד של כסף ואפשרויות קידום. אלה ההגבלות שאני שמה לעצמי כשומרת מצוות ומבחינתי זה בסדר. למה להסתכל על חצי הכוס הריקה-".
מונד הספיקה לדגמן בספרד, בצרפת, בשווייץ, בגרמניה, בתאילנד, בהונג קונג ובמיאמי, והמטרה שלה אחרי פסח הקרוב היא ניו יורק. לאחרונה חתמה עם סוכנות הדוגמנות הידועה "וילהלמינה", ועכשיו הגיע הזמן לנסות את מזלה בנגיסה משמעותית בתפוח הגדול.
יחסית לדוגמניות שמגיעות לאודישנים את כבר לא נחשבת לצעירה.
"זה נכון. גם אני לא כזו רזה, אני מידה 38 מלא. לאודישנים באות בנות מורעבות במידה 0, וכואב לי הלב לראות אותן. אני לא יכולה להיראות ככה, בעיקר בגלל המסעדות של ארני".
ארני הוא ארני גוזלן, איש עסקים שבבעלותו מסעדות כשרות ובעלה של מונד זה שנתיים. הזוג, שמתגורר ברובע היהודי "הנדון" שבלונדון, הכיר ונישא בישראל אחרי תקופה של מגורים משותפים.
מגורים משותפים לפני נישואים? אוי וויי.
"אני מזכירה לך שאני לא חרדית, אחרת אין מצב שהייתי מדגמנת. קוראים לי דתייה לאומית, מכנים אותי דתייה לייט, אבל הגדרות זה לא בשבילי. בחרתי במקצוע המדהים הזה, שמאפשר לי לראות עולם ולהתפתח".
וגם להרוויח המון כסף.
"זה גם חשוב. לעשות כסף ולעמוד בזכות עצמי, אבל בלי לזנוח את הערכים שלי. זה לא כזה מסובך להפנים".
וזה גם לא כזה מסובך לעבוד בתנאים המגבילים של מונד. בטיסות שלא מספקות אוכל כשר היא אוכלת ירקות, טונה ואורז, ובימי צילומים תמיד יש לה בתיק אספקה של אוכל שהיא אוהבת כמו פריכיות וחטיפי אנרגיה כשרים. "בעצם הצוות שאיתו אני עובדת לא אמור להרגיש שאני דתייה, עד שמגיעים לארוחת הצהריים".
מונד מספרת על אודישנים למגזין הגברים הנחשב "GQ". מלכתחילה היה נראה לה תמוה ששלחו אותה לשם, וכשהגיעה הבינה שמדובר בצילומים לשער ושהיא אמורה להיות עירומה בפלג גופה העליון, מה שנקרא בעגה המקצועית טופלס. מונד הנבוכה הסבירה לצלם שתודה, אבל לא תודה. כשנימקה מדוע - הוא שיבח אותה ואמר שהוא מאוד מעריך את העניין ושזו הפעם הראשונה שהוא שומע נימוק כזה. מונד מצאה את עצמה מחוץ לשער המדובר. היא גם מצאה עצמה מתייפחת על אחד הסטים כשסירבה ללבוש בגד שהזכיר הלבשה תחתונה. "הסטייליסט צווח עלי 'מה את חושבת שאת עושה? את נורמלית? תהרסי לעצמך את כל הקריירה!'. קצת נבהלתי, אבל חוץ מהתקרית הזו כולם באמת אחלה".
מונד הגיעה לארץ לרגל צילומי קולקציית הקיץ של אופנת דיסקרט, שהיא הפרזנטורית שלה זו העונה השלישית.
מה עם משפחה משלך? ילדים-
"כשארגיש שאני מוכנה לילדים אני אחזור לגדל אותם בארץ. אני מחוברת למנטליות, לאוכל, לאקלים, למסורת פה. את ילדיי אני אשלח לבית ספר דתי, כי אני רוצה שהם יגדלו כמוני".
הבנתי שהיה לך חלום ישן להיות עורכת דין.
"את החלום הזה זנחתי, אבל כל מה שקשור לאפייה ובישול קוסם לי. טוענים שאני מוכשרת בזה".