בחזרה ל"גטו"

יהושע סובול לא לקח חלק בחזרות להפקה המחודשת של המחזה שלו "גטו" - אולי המחזה הישראלי המוכר בעולם - ולכן כשהגיע בסוף השבוע לראות קטעים מתוך ההצגה המתגבשת, הוא התרגש נורא.

"גטו" נכתב ובוים על ידי המחזאי הישראלי ב-1983 ומאז זכה להצלחה בינלאומית אדירה. הוא הוצג ב-66 תיאטראות ברחבי העולם, תורגם ליותר מ-20 שפות, זכה בפרסים בינלאומיים יוקרתיים ואף נכנס לרשימת "המחזות המודרניים הטובים ביותר במחזאות העולמית". כעת הוא זוכה לגרסה מחודשת כחול-לבן.

את הגרסה הנוכחית, שתעלה ב-8 במארס בתיאטרון הקאמרי, יביים עומרי ניצן, וישתתפו בה בין היתר אניה בוקשטיין, רמי ברוך, אלי גורנשטיין, עזרא דגן, נתן דטנר ואיתי טיראן. "הפעם האחרונה שבה המחזה עלה בארץ היתה ב-1998 בתיאטרון חיפה, כשאני ביימתי אותו", מספר סובול, "זו היתה הפקה הרבה יותר צנועה. עכשיו, אחרי שראיתי את זו הנוכחית, אני חייב להודות שמה שראיתי הוא רב עוצמה".

אף שהמחזה מגולל את קורותיו המופלאים של תיאטרון שפעל בתנאים אל-אנושיים בגטו וילנה
(בשנים 1944-1942) וחושף את המאבק היומיומי העיקש של היהודים בו - לא מדובר במחזה שואה קלאסי. ההצגה הצבעונית, הרצופה שירים וריקודים, מספרת על חבורת אנשים הנאחזת בחיים וביצירה דווקא בשעה של מצוקה קשה ואיום קיומי. עבור סובול ההצגה הזאת היא, בראש ובראשונה, הצגה על התרבות היהודית ותעצומות הנפש.

"ביימתי את המחזה הזה חמש פעמים", מספר סובול. "בארה"ב פעמיים, בגרמניה, באוסטריה ובישראל. בכל הפקה נותנים פירוש קצת שונה. גם הפעם ישבתי עם עומרי ניצן וגיבשנו נוסח סופי של המחזה. עשיתי כמה שינוים טקסטואליים, לא דברים משמעותיים מאוד, אבל ריעננתי את הטקסט פה ושם".

מה סוד ההצלחה של המחזה, לדעתך?

"אני חושב ש'גטו' מאפשר לבמאים ולשחקנים להפגין את כל יכולתם. זה בעצם מחזה על תיאטרון ועל מה שתיאטרון יכול לעשות במצבים בלתי אפשריים. אני מאמין שתיאטרון הוא האמנות הכי בסיסית שיש, כי לא דרוש לזה כלום, רק בני אדם".