אתר האינטרנט של השבועון הגרמני "דר שפיגל" דיווח באמצע השבוע כי האיחוד האירופי מתכוון להטיל עיצומים קשים ביותר נגד משטר האייתולות בטהרן, בתגובה להמשך העשרת האורניום במדינה. במסמך הופיע פירוט של הסנקציות המוצעות, למשל פגיעה באספקת מוצרי נפט מזוקקים שאיראן כה תלויה בהם - סנקציה חמורה ויעילה שיכולה לגרום באופן ממשי להגברת אי היציבות במדינה השסועה, או אפילו להרחקת הבנק הלאומי של איראן מקרן המטבע הבינלאומית, כך שהיא לא תצליח לבצע עיסקאות. הדיווח תאם את קריאתו השבוע של ראש הממשלה בנימין נתניהו לסנקציות ולאמברגו מיידי על סקטור האנרגיה באיראן.
במסדרונות השלטון בירושלים התלהבו, מן הסתם, מהחשיפה בכלי התקשורת הגרמני הרציני, שהצטרפה לאיומי ממשל אובאמה החודש, עת הזהיר את איראן מסבב סנקציות חדש (רביעי במספר), בטווח זמן של שבועות ולא חודשים. אבל היתה זו "התלהבות מפוכחת", כפי שהגדיר זאת מקור רשמי בירושלים.
"ההסכמה של חמש חברות מועצת הביטחון הנחוצה להעברת חבילת הסנקציות החדשה נגד איראן רחוקה מלהיות מובטחת", הסביר המקור הרשמי. "כולם מדברים על בייג'ין כעל החוליה החלשה או הבעייתית בסיפור הזה, אבל יש מי שסבור בירושלים כי מוסקבה היא הבעיה המרכזית. הצטרפות של רוסיה תבודד את סין ותקרב אותנו לסנקציות, אבל אנחנו לא שם". על פי אותו מקור, מוסקבה עדיין לא בכיס של המערב בסיפור. רחוק מזה.
המשחק של הרוסים הוא אכן מאוד מוזר. בזמן שוושינגטון, לונדון ופאריס, יחד עם ברלין, השותפה למו"מ שהחל עם איראן בז'נבה באוקטובר, נחושות ברצונן להקשיח טון נגד טהרן, ובזמן שבייג'ין מאמינה אך ורק באופציית הדיפלומטיה כפתרון למשבר, לא ברור מה רוסיה באמת רוצה. אין ספק שאין לרוסים אותו אינטרס כמו המערב. יותר מכך, ממוסקבה איראן נראית הרבה פחות מאיימת. ההיגיון של מדבדב את פוטין הוא מאוד סובייטי: מה שטוב לוושינגטון לא טוב למוסקבה. גם טהרן הבינה את זה, וצוחקת כל הדרך לפצצה.
סנקציות עם ליטוף
ואולי בגלל זה, לאחר סדרה של הצהרות רוסיות מאוד מודאגות מתוכנית הגרעין האיראנית ומהעשרת האורניום לרמה של 20 אחוז, נחתו עלינו לפתע השבוע הצהרות הפוכות: סגן מנהל משרד החוץ הרוסי, אולג רוז'קוב, הבהיר ביום רביעי כי ארצו לא תשתף פעולה עם סנקציות שיפגעו במגזרי האנרגיה והפיננסים של טהרן. במילים פשוטות, הקרמלין מתנגד בתוקף להטלת "סנקציות קשות" על אחמדינג'אד. יום אחד בלבד לאחר חשיפת "דר שפיגל", מיהר הקרמלין להצהיר כי מוסקבה מתנגדת לסנקציות, שינחיתו מהלומה קשה על מגזר הבנקים והנפט של איראן.
למעשה מדובר בווטו רוסי לסנקציות הנרקמות בימים אלה בבירות אירופה המערביות: פגיעה באספקת מוצרי נפט מזוקקים, הטלת הגבלות על מימון פיתוח שדות נפט וגז חדשים במדינה, פגיעה באשראי הסחר שניתן לאיראן וצמצום ערבויות שחברות ביטוח מערביות ייתנו לעיסקאות עם איראן, וכאמור הרחקת הבנק הלאומי של איראן מקרן המטבע העולמית. כל אלה סנקציות הקשורות לסקטור הנפט והפיננסים של איראן. בדיוק מה שאחמדינג'אד לא רוצה.
מוסקבה אולי מעדיפה, כמו איראן, סנקציות בלי שיניים. סגן מזכ"ל מועצת הביטחון הרוסי, ולדימיר נזרוב, דאג כמובן להרגיע יותר את תעשיית הנשק שלו מאשר את איראן, כאשר אמר בשבת כי "אין סיבה לעכב את מכירת טילי הנ"מ לאיראן". אמנם שר החוץ ביקש להדגיש כי "העיסקה לא תצא אל הפועל בקרוב", אבל מערכת האס-300, שיכולה לשבש את היכולת להפעיל אופציה צבאית נגד מתקני הגרעין באיראן, עדיין מיועדת על פי חוזה חתום לאיראן.
סין מתבצרת
רוסיה, כאמור, בעייתית בסיפור האיראני. אבל שבוע לאחר מסעו של ראש הממשלה נתניהו למוסקבה, הופנה המאמץ הישראלי לעבר החומה הסינית שנוצרה נגד הסנקציות. סגן ראש הממשלה בוגי יעלון מעדיף, מן הסתם, שהעולם יעשה עבורנו את העבודה בסוגיית הגרעין האיראני, אבל זה לא מנע ממנו לצאת בראש משלחת ישראלית לבייג'ין כדי לשכנע את הסינים מדוע איראן, שותפה כלכלית חשובה של סין, היא כה מסוכנת ומאיימת.
באתר האינטרנט של העיתון הסיני "יומון העם" הסבירו השבוע באופן די משועשע כיצד משלחת רמת דרג ישראלית הגיעה לסין כדי לשכנע את השלטון לתמוך בסנקציות נגד איראן. עוד לפני נחיתת המשלחת הישראלית, כבר דאגו כלי התקשורת להעביר מסר כמעט בפתח הדיווח: "המומחים הסינים טוענים כי הביקור לא ישפיע על עמדת סין בסוגיה". גם העובדה שנגיד הבנק הישראלי, סטנלי פישר, חבר במשלחת, לא ריגשה במיוחד את הסינים: "פישר הוא אדם הזוכה לכבוד בסין. הוא עבד מול סין בעבר, כשהיה בבנק העולמי ובקרן המטבע העולמית". צמרת הממשל אמנם תיפגש עם פישר, כמו גם עמיתיו בבנק המרכזי של סין, כך שיש לקוות כי בנושאים האחרים, חוץ מאיראן, תירשם הצלחה.
שאר כלי התקשורת הסיניים דווקא ביקשו השבוע להדגיש את ההבדל בין ארצם לבין רוסיה: "מבין חמש חברות מועצת הביטחון של האו"ם בעלות זכות לווטו, סין ורוסיה התגלו כמתנגדות לסנקציות חדשות נגד איראן. אבל רוסיה החלה להישמע בזמן האחרון יותר ויותר ביקורתית כלפי טהרן. למרות הלחצים של מדינות המערב שבייג'ין תנהג באותה דרך, סין דבקה בעמדתה, זו של דיאלוג עם טהרן", נכתב באחד העיתונים. הפרסום תאם את קריאתה של דוברת משרד החוץ הסיני החודש, מה זאוקסו, שקראה ל"מאמץ דיפלומטי גדול יותר" כדי לפתור את המשבר.
אם זה לא הספיק, הרי שהסינים, שאוהבים להעביר עוד מימי מאו מסרים באמצעות העם, ציטטו בעיתוניהם את יה היילין, מרצה ליחסים בינלאומיים באקדמיה הסינית למדעי החברה, שסבור כי "המשלחת הישראלית לא תצליח לשנות את עמדתה של סין". היילין ביקש להדגיש כי "מעולם בהיסטוריה שלה לא הכתיבה או יזמה סין סנקציות על שום מדינה". הסנקציות נגד צפון קוריאה הן דוגמה להתקפלות סינית של הרגע האחרון.
הדברים שאמר השבוע הפרופסור הסיני בהחלט יכולים לעורר דאגה ולחזק את אלה בירושלים הסבורים שבסופו של דבר לא יתרחש סבב סנקציות חדש נגד איראן. "סוגיית הגרעין האיראנית היא גם עניין של כבוד לאומי", הוסיף המרצה היילין. "איראן מעולם לא הצהירה כי היא שואפת להשיג נשק גרעיני, ולקהילייה הבינלאומית אין כל הוכחה לכך. גם אם התנהגותה של איראן מצליחה להרגיז אנשים רבים, זו עדיין לא סיבה להטלת סנקציות". הפרופסור הסיני אף סבור כי אם בייג'ין תסכים להחרפת הסנקציות, הרי שראשית, וושינגטון לא תעריך זאת, ושנית, איראן ומדינות ידידותיות נוספות של סין יחשבו כי "בייג'ין איבדה את עקרונותיה". יותר מכך, הוא הוסיף: "מבחינת סין, להסכים לסבב סנקציות חדשות נגד איראן זה כמו לירות לעצמה ברגל".
סנקציות פרטיות-
אז מה היה לנו בשבוע האחרון? דובר הבית הלבן רוברט גיבס הצהיר כי "הסבלנות שלנו כלפי איראן אוזלת". מזכירת המדינה, הילארי קלינטון, הוסיפה בהופעה בפני הקונגרס האמריקני כי אי נכונותה של איראן לקבל את ההצעות של ממשל אובאמה - להסכים להצעת המעצמות ולהעשיר אורניום מחוץ לשטחה, ולהוכיח כי תוכנית הגרעין שלה היא למטרות שלום - תאלץ את ארה"ב ובעלות בריתה ללחוץ על איראן באמצעות סנקציות חדשות.
במסעה במפרץ, בקטאר ובסעודיה, הבינה קלינטון כי למרות שהמשטרים הערביים חוששים מטהרן, הרחוב המוסלמי מתנגד למתקפה ואפילו לסנקציות חדשות נגד המשטר השיעי. סעודיה אפילו הצהירה כי אינה מוכנה לשחק עם הנפט שלה כדי להשפיע על עמדת סין המשוועת לנפט. כל נפט.
אפרופו סעודיה, קלינטון שמעה בריאד מפי הנסיך סעוד אל-פייסל כי הוא אינו מתלהב מהתקפה על איראן, כיוון שדבר זה רק יחזק את הקיצונים שם. הסעודים גם תומכים יותר בהחלטה מיידית מאשר בסנקציות. שר החוץ הסעודי, אל-פייסל, המליץ לוושינגטון לקבל את הצעת טורקיה, שהציעה את עצמה כמי שיכולה לשמש מתווכת בין איראן למעצמות. ראש ממשלת טורקיה, ארדואן, רוצה להיות זה שאחראי להחלפת האורניום בין איראן למעצמות. אולי כדי לרצות את מארחיה, הבהירה קלינטון בראיון לרשת "אל-ערבייה" כי "ארה"ב אינה מתכננת כל פעולה צבאית נגד איראן ופרויקט הגרעין שלה".
אז האם יהיו סנקציות בסופו של דבר? בירושלים יש מי שכבר מזמן לא מאמין. "אני מתקשה להאמין שמוסקבה ובייג'ין יצטרפו למעגל הסנקציות החדש. למערב לא תהיה ברירה אלא לפעול עצמאית נגד איראן. הסנקציות יהיו, אבל לא במסגרת האו"ם או מועצת הביטחון, אלא במסגרת בילטראלית. יהיו אלה סנקציות פרטיות של המערב נגד איראן", אומר מקור רשמי שם.
האם סנקציות שכאלו הן פחות אפקטיביות? לא בטוח. "הנה, נגד צפון קוריאה אישרה מועצת הביטחון סנקציות שלא השפיעו על פרויקט הגרעין שלה, סנקציות שאליהן הצטרפו רוסיה וסין", מזכיר המקור מירושלים. "המקרה של צפון קוריאה מבהיר עד כמה סנקציות דרך מועצת הביטחון אינן מבטיחות דבר".
ובכל זאת, כשוושינגטון רוצה משהו היא בדרך כלל עושה או משיגה אותו. ממשל אובאמה החליט על סנקציות ומדובר בשעת מבחן מבחינתו. ממשל בוש, רק לשם תזכורת, ניסה בחודש מארס 2003 להעביר החלטה במועצת הביטחון של האו"ם כדי לקבל אור ירוק לפלישה לעיראק. ההתנגדות של מוסקבה ופאריס אילצה אז את האמריקנים לעקוף את מועצת הביטחון. האם זה מה שהולך להיות גם הפעם-
סבירות גבוהה שכן, אלא אם כמו במקרה של צפון קוריאה ביוני 2009, יסכימו הרוסים והסינים לאשר סנקציות קשות ואפילו "חסרות תקדים" נגד מדינה כלשהי. ראוי להזכיר כי הסנקציות על צפון קוריאה הוטלו אז בתגובה לניסוי הגרעיני שקיימה חודש קודם, ואילו עתה סבורים אנשי אקדמיה סינים, שופר של הממשל בבייג'ין, כי אין הוכחה לפיתוח נשק גרעיני על ידי איראן.
מישהו אולי צריך לתרגם לסינית את הדו"ח הראשון של מזכ"ל סבא"א החדש, יוקייה אמנו. זאת, בהנחה שהסינים אינם שקועים בעיון ובלימוד הדו"חות של מוחמד אל-בראדעי המצרי, המזכ"ל לשעבר של הסוכנות לאנרגיה אטומית, שאלמלא ירוץ לנשיאות ארצו, יוכל להשתלב, נכון להיום, במשרד החוץ הסיני.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו