כל אמן שבאמתחתו יצירה אחת שקיבלה סופרלטיבים מדרגת גאונות ומעלה, שזיכתה אותו באינספור פרסים ותארים והביאה לסף דלתו גלי הערצה עולמיים, חושש מהיום שבו היצירות הבאות שלו לא יתקבלו כך. דיוויד סימון, המוח מאחורי "הסמויה", ברא את מקנולטי ואת סטרינגר בל, את בולטימור ואת השיכונים, את הקרנות ואת השמיים ואת הארץ ואת כל מה שביניהם - מבחינה טלוויזיונית, כמובן. אחריו המבול. לאחר מות "הסמויה" הוצמד שמו גם לדרמות פחות מוצלחות. ככה זה בחיים. היו שם "Generation Kill" ו"טרמיי" ורק עכשיו הגיעה "דרוש גיבור", מיני דרמה בת שישה פרקים, המתארת משבר חברתי־פוליטי אמיתי, אשר התרחש ביונקרס, ניו יורק ב־1987. צפייה בשני הפרקים הראשונים מבהירה כי מספר הסיפורים האגדי סימון שב לספר סיפור אמריקני פשוט וכואב, בדרך שרק הוא יודע לספר, תוך שהוא מרתק ומכשף אליו את הצופים עם דמויות חזקות, פסקול אלגנטי ועיצוב סביבה קרוב למושלם. ברוך שובך, גיבור.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
רוחה של "הסמויה" מרחפת מעל פני "דרוש גיבור", ויש סצנות שנדמה כי פשוט לא נכנסו אז לסידרה האם, ועכשיו זכו לקבל בשר וחיים בסידרה הבת. אז יונקרס היא לא בוליטמור, אבל גם היא משלבת בין אוכלוסייה אפרו־אמריקנית ענייה לבין אוכלוסייה לבנה מבוססת וגאה, וגם בתוכה גואים פשע, גזענות ואלימות. המתחים הישנים מתפרצים במלוא עוזם עם החלטת שופט פדרלי, המחייבת את קברניטי העיר לבנות פרויקטים של דיור ציבורי לבעלי הכנסה נמוכה, בתוך השכונות הלבנות בעיר. במילה אחת, אינטגרציה. במילה אחרת, בלאגן. כמו בתסריטים אחרים של סימון, שום דבר לא הולך בקלות, ואין רגע אחד שבו אפשר להתרווח לאחור על הספה ולהתמלא בתחושת סיפוק. להפך. סימון עושה הכל כדי לעורר ביקורת, דיון, חשיבה מחדש. הוא כמעט מעצבן במודע. "הרבה מאיתנו הגיעו להבנה שאם הם לא רוצים לחיות איתנו, למה שנרצה לגור איתם?" תוהה מנהל האגודה לקידום שחורי עור בבכורה, אחרי עוד דחייה שמשיגה העירייה. אל תצפו למצוא ביצירה של סימון רק דעה אחת או קול אחד, ובטח לא את הקול המובן מאליו.
הגיבור החדש של סימון הוא ניק ואסיסקו - שוטר לשעבר, עו"ד בהשכלתו, המכהן כחבר עירייה זוטר, אשר הופך לראש עיריית יונקרס כבר בבכורה. למעט ההליכה הג'נטלמנית של יריבו הביתה, התאפיין הפרק באמינות רבה. בסצנת הפתיחה של הדרמה, ואסיסקו הוא איש מובס ומיואש, המביט מבית קברות על חייו. במבט לאחור מובא סיפורו הטרגי של ראש העיר הצעיר בארה"ב, שהיה בתחילת הדרך גבר צעיר ואנרגטי, עם שפם עליז וגישה קולית לחיים, והפך לשבר כלי. סימון שוזר את סיפורו של ואסיסקו בסיפורי דמויות משנה, ובהן לבנים ואפרו־אמריקנים, ומעניק לכל אחת מהן עומק ונפח. החיבור ביניהן עוד יגיע, יודע כל צופה שהיה שם קודם, נותן לסימון להוליך אותו לסוף־הנורא־ידוע־מראש.
בסוף "דרוש גיבור" היא דרמה על עוצמה, על מאבקי כוח ועל החדרים שבהם מקבלים הגברים הלבנים את ההחלטות החשובות. היא רלוונטית להווה כי מה שהיה הוא שיהיה, וכי לקבל את האחר והשונה אף פעם לא נהיה קל יותר. אם זמנכם מאפשר לכם התמכרות רק לסידרה אחת באוגוסט, תהא זו "דרוש גיבור". מגיע לה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו