הבטן המלאה של ברק

רק כמה עשרות מטרים ודלת פלדה אחת מפרידים בקריה בתל אביב בין לשכת שר הביטחון ללשכת הרמטכ"ל, אבל באמצע שנת 2010 היה קשה לחדור בעד מסך העוינות שאפף את הדרך הקצרה שבין שתי הלשכות. בעוד ישראל ומערכת הביטחון מתמודדות עם הגרעין האיראני, רקטות הסקאד שמשוגרות שוב ושוב מרצועת עזה, איומים מלבנון ומשבר מתפתח עם טורקיה, החלה רוחשת מתחת לפני השטח פרשה חדשה, שתפרוץ החוצה בתוך זמן קצר.

סימנים מוקדמים לכך לא חסרו, ולימים דובר לא אחת על כך שאופיים השונה כל כך של שני האנשים שעמדו בראש המערכת הצבאית, שר הביטחון אהוד ברק והרמטכ"ל גבי אשכנזי, הפך את העימות ביניהם לבלתי נמנע.

גבי אשכנזי, קצין מוערך שצמח בגולני והפך עם השנים לאחד מסמליה המובהקים של החטיבה, היה מינוי של שר הביטחון הקודם עמיר פרץ. אשכנזי, שקיווה לקבל את המינוי שלוש שנים קודם לכן, פשט את המדים בשנת 2004, לאחר שהתבשר שראש הממשלה שרון החליט למנות לתפקיד את האלוף דן חלוץ, מפקד חיל האוויר לשעבר. לאחר ניסיון קצר כאיש עסקים מונה אשכנזי למנכ"ל משרד הביטחון תחת השר פרץ, ובחודש מארס 2007, עם התפטרות הרמטכ"ל חלוץ, חזר לצבא כראש המערכת הצבאית.

רב־אלוף אשכנזי נהנה מיוקרה רבה כרמטכ"ל. צנוע, אמרו עליו, איש של חיילים וצ'פחות. אחד שצמח מהשטח. מגולני. תחת עמיר פרץ, שר ביטחון פגוע לאחר מלחמת לבנון השנייה, הוא נהנה מקרדיט של "מר ביטחון" - האיש שהגיע כדי לשקם את צה"ל לאחר האכזבה הגדולה מתפקוד הצבא במלחמה.

כניסתו של אהוד ברק למשרד הביטחון ביוני 2007, שלושה חודשים לאחר שמונה לרמטכ"ל, שינתה את מאזן הכוחות והצטיירה לאשכנזי כפגיעה קשה במעמדו כ"מר ביטחון". על התואר התחרה עתה מועמד חדש: רמטכ"ל לשעבר, ראש ממשלה לשעבר ושר ביטחון בעבר ובהווה. זה כבר לא עמיר פרץ, שמשקיף על הצבא מבעד למשקפת חסומה, אלא אהוד ברק, דעתן ואיש צבא בכל רמ"ח איבריו, החייל המעוטר ביותר בצה"ל. הבדלי האופי בין שני האישים רק חידדו את הבעיה. רמטכ"ל שרגיש למעמדו הציבורי ורואה כל דבר כניסיון לפגוע בו, מול שר ביטחון, הממונה עליו מטעם הממשלה, שהרגישות לאחרים, כך נראה, אף פעם לא היתה הצד החזק שלו.

עד שלב מסוים היתה מערכת היחסים ביניהם טובה. כמה שבועות לאחר מלחמת לבנון השנייה, כשהיה ברור שהרמטכ"ל דן חלוץ לא יישאר בתפקיד, נפגש ברק, אז עדיין מחוץ למערכת הפוליטית, עם ראש הממשלה אהוד אולמרט, ששאל לדעתו על מינוי הרמטכ"ל הבא. אולמרט התלבט בין רמטכ"ל צעיר לרמטכ"ל מבחוץ, שישקם את הצבא.

"מה אתה אומר על גבי אשכנזי?" שאל.

אהוד ברק תיאר את אשכנזי כחייל טוב, בעל ניסיון רב, אבל מאוד פוליטי בהתנהגותו. חוץ ממנו, מינוי מבחוץ, היה בצבא רק מועמד אפשרי אחד: סגן הרמטכ"ל משה קפלינסקי. אולמרט בחר באשכנזי, וברק אמר לו שבמצב המיוחד שנוצר זה מינוי טוב. אשכנזי, רמטכ"ל של החיילים, מתאים להחזיר את האמון בין הדרג הפיקודי הבכיר לרמטכ"ל.

כשברק חזר למשרד הביטחון ביוני 2007, מייד לאחר ניצחונו בפריימריז של מפלגת העבודה, שמע מבכירי המשרד דעות שונות על הרמטכ"ל, שנכנס לתפקידו כמה חודשים לפני כן. לצד מחמאות שאשכנזי פועל נכון להחזרת אמון הצבא ולשיקומו מטראומת מלחמת לבנון השנייה, היו מי שאמרו לו שאשכנזי מזכיר מאוד את יצחק מרדכי ברגישותו ובנטייתו להיעלב. 

ברק לא אהב את ההשוואה והשיב למבקרים שאשכנזי עדיף על מרדכי. גם בתכונות האופי. "ראיתי בו חייל מקצועי, שמבין היטב את התחום הצבאי. כמי שכיהן כרמטכ"ל תחת ראש ממשלה שהחזיק גם בתיק הביטחון, הייתי ער לרגישות שעשויה להתפתח מצד רמטכ"ל שיש מעליו שר ביטחון סמכותי, שמכיר את הנושא ועשה בעצמו את התפקיד.

"חשבתי שיהיה זה נכון לבנות את מערכת היחסים עם הרמטכ"ל במודל יחסי יו"ר ומנכ"ל, עם גבולות גיזרה על פי החוק. שר הביטחון לא צריך להיות רמטכ"ל־על, ואל לו להתערב בניהול הצבא ובפיקוד השוטף עליו".

בהמשך החמיא ברק לאשכנזי בהזדמנויות שונות על תפקודו. איש לא שמע אותו בפומבי או בארבע עיניים מדבר סרה באשכנזי. "הרגשתי שאני מפרגן לאשכנזי יותר מכפי שרבין פירגן לי", שיחזר.

אחרי כמה חודשים, באחד מחגי השנה החדשה, פגש ברק באירוע חברתי חבר ותיק, העיתונאי דן מרגלית, שביקש לדבר איתו ביחידות. 

"אהוד, לגבי יש בטן מלאה עליך", פתח מרגלית.

"לא יכול להיות", מיהר שר הביטחון להגיב, "לא היה שום רמטכ"ל שאני זוכר, אולי למעט בן־גוריון ודיין, שנהנה מיחס כזה מצד שר ביטחון. לא תמצא בן אדם אחד שדיברתי איתו מילה רעה אחת על גבי".

"תשמע לי, הוא בוער", התעקש העיתונאי, "דבר איתו, תראה מה כואב לו".

למחרת השיחה נסע מרגלית עם נכדיו למשחק של מכבי תל אביב בקריית שמונה. בדרך, בין טבריה לראש פינה, צילצל הטלפון ואהוד ברק היה על הקו: "מאוד מטריד אותי מה שסיפרת לי אתמול. לי אין כל כוונה לפגוע בו. הוא צריך להבין את זה".

מרגלית: "אבל זה מה שגבי מרגיש".

שיחה דומה היתה לברק עם מירי לפיד, המזכירה הבכירה בלשכה. יום אחד היא פנתה אליו וסיפרה לו על תחושה לא טובה של הרמטכ"ל, והציעה שיזמן את גבי לשיחה ולארוחת צהריים. "גבי הוא איש של אנשים", אמרה לו מירי לפיד. "הוא צריך זמן אישי איתך".

אהוד הזמין את גבי לשיחה ושאל אותו אם הדברים נכונים ויש לו בטן מלאה עליו.

אשכנזי אישר, ופירט מקרים שונים בעבודתם המשותפת שבהם נפגע מהיחס כלפיו. הוא דיבר על התעלמות שר הביטחון ממנו בכנס נגדים ועל מקרים אחרים. ברק ניסה להרגיע שלא היתה לו כל כוונה לפגוע בו, ובעתיד יעשה כל שביכולתו להיות יותר קשוב אליו.

ברק האמין שפיזר את העננה שהעיבה על יחסיו עם הרמטכ"ל, אבל בתוך זמן קצר הבין שהמצב לא השתנה. למשל, בדיון מבצעי מסוים העיר אשכנזי: "אין לי הנחיות ממשלה..." וברק מיהר להגיב: "אני שר ביטחון, ולפי הבנת החוק, אני כפוף לממשלה".

אשכנזי וברק. לפני מינוי הרמטכ"ל, תיאר אותו השר כחייל טוב, אבל מאוד פוליטי בהתנהגותו // צילום: דודו גרינשפן

במהלך מבצע "עופרת יצוקה" החמיא ברק לא אחת לרמטכ"ל על דרך ניהול המערכה ועל השקט הנפשי, האיפוק והתבונה המדינית שגילה לנוכח התלהמות ראש הממשלה אהוד אולמרט, שכל העת רצה להעמיק את המבצע ברצועה. אבל מפלס המתח פרץ מחדש סביב מתן הקרדיט על ניהול המלחמה ושאלת מינוי סגן הרמטכ"ל. אשכנזי לא אהב את המחמאות שראש הממשלה ושר הביטחון הרעיפו על אלוף פיקוד הדרום, יואב גלנט, שתמך במהלך המבצע בעמדתו של אולמרט ולחץ להעמיק את החדירה הקרקעית לרצועה. 

אף שעמדתו היתה שונה, התרשם ברק מאיכות הפיקוד של גלנט ומתעוזתו וראה בו מועמד מוביל לתפקיד סגן הרמטכ"ל. אשכנזי, שהעריך שהמלצת ברק פירושה שגלנט הוא המועמד המוביל לתפקיד הרמטכ"ל הבא, התנגד. הוא לא רצה את יואב גלנט כסגנו, ודאי לא כיורשו.

ברק לא היה מוכן לוותר, ואשכנזי התעקש: "אין לי אמון בו. אל תעשה את זה". במקום סגן רמטכ"ל, ניסה אשכנזי לשכנע את ברק למנות את גלנט למפקד זרוע היבשה.

בסוף 2009 הבין ברק לראשונה שברקע ההתנגדות ההחלטית של אשכנזי למינוי גלנט לסגנו עומדת סיבה אחרת: שנה חמישית בתפקיד הרמטכ"ל לגבי אשכנזי. ידיעות שהגיעו אליו חשפו שבלשכת הרמטכ"ל, תחת המטרייה של דובר צה"ל, אבי בניהו, מארגנים מתקפה תקשורתית להפעלת לחץ כדי שכהונת אשכנזי תוארך בשנה נוספת. בסביבתו של אשכנזי שיכנעו אותו שרמטכ"ל ששירת חמש שנים בתפקיד צובר נקודות בדרך לתפקיד הבא לאחר שיפשוט את מדיו - בפוליטיקה. 

בו בזמן החלו אשכנזי ושני מקורביו בלשכת הרמטכ"ל - ראש הלשכה, אל"מ ארז וינר, ודובר צה"ל, תא"ל אבי בניהו - לתעד את מה שנראה להם כניסיונות חוזרים ונשנים לפגוע במעמדו של רמטכ"ל מוערך. החל בדברים קטנים, כמו תצלום מתרגיל צבאי ברמת הגולן, שהופץ לעיתונות על ידי דובר משרד הביטחון, ברק סרי, ובו נראה השר ברק עומד נמרץ לפני קבוצת חיילים וקצינים, כשלידו הרמטכ"ל אשכנזי בעיניים עצומות למחצה, ונראה כמי שנרדם בעמידה; וכלה בהחלטתו של ברק שלא להאריך את כהונת הרמטכ"ל לשנה חמישית, צעד שנראה להם פגיעה קשה ברמטכ"ל.

בעוד שר הביטחון הסביר את ההחלטה הזאת בכך שתקופת הכהונה של כל רמטכ"ל קצובה לארבע שנים, ומאז קום המדינה היה רק מקרה אחד (רפול) שבו הוארכה כהונת הרמטכ"ל לשנה חמישית, בלשכת הרמטכ"ל קראו לזה הדחה. בלשכת הרמטכ"ל אף החלו לאסוף חומרים, שהצביעו לכאורה על התנהגות ציבורית לא ראויה של שר הביטחון, וקצתם אף הועברו לעיתונאים ופורסמו. גם במהלך מבצע "עופרת יצוקה", טענו בסביבתו של אשכנזי, ניסה שר הביטחון לייחס לעצמו את מהלכי המבצע המוצלחים ולגמד את חלקו של הרמטכ"ל.

כדי לתאר את האווירה העכורה ששררה בצמרת מערכת הביטחון, נוסיף לכל אלה את העובדה שבראש שתי הלשכות ניצבו עתה אנשים, שידעו לזהות את פעולות הצד שכנגד ולהשיב מלחמה בעת הצורך כדי להגן על ה"בוס" שלהם - במשרד הביטחון היה זה ראש המטה יוני קורן, שעמד לצידו של ברק גם בעבר, ובסוף 2009 החליף את שלום קיטל; ובלשכת הרמטכ"ל היו אלה וינר ובניהו. בעבר נעשו כמה ניסיונות תיווך כדי להפיג את המתח בין שני האישים בראש הפירמידה. אבל גם ארוחת ערב אינטימית, שבה הוזמנו גבי אשכנזי ורעייתו רונית לדירתם של אהוד ונילי במגדלי אקירוב, לא עצרה את הדם הרע שזרם שם. להפך. ככל שהזמן חלף, נראה ששורשי האיבה רק מעמיקים.

כל אלה נחשפו לציבור בבת אחת ב־6 באוגוסט 2010, ליל שבת, במהדורת החדשות של הערוץ השני.

יוני קורן, ראש המטה של שר הביטחון, היה בעיצומה של ארוחת הערב המשפחתית כשהטלפון צילצל.

"ראית?" שאל אותו שר הביטחון.

"ראיתי מה?"

"בטלוויזיה, בערוץ השני".

קורן עזב מייד את השולחן ומיהר להגביר את עוצמת הקול במכשיר הטלוויזיה בסלון. על המסך הוקרן מסמך - בימים הראשונים הוא כונה "מסמך גלנט", ובהמשך "מסמך הרפז" - ושני הפרשנים הבכירים של הערוץ השני, אמנון אברמוביץ' ורוני דניאל, הציגו אותו כמסמך שנועד לפגוע במעמדם של הרמטכ"ל אשכנזי ושל כמה מהאלופים שהתמודדו באותם ימים על תפקיד הרמטכ"ל הבא, ולקדם מועמד אחד: האלוף יואב גלנט.

על המסמך, שנראה כתוכנית פעולה בשלבים, שבה מוצג גלנט כמי שהוביל את מבצע "עופרת יצוקה" וראוי להתמנות לרמטכ"ל הבא, הופיע לוגו של חברת פרסום, חברה־בת של חברת יחסי הציבור הגדולה של אייל ארד.

מבלי לנקוב בשמות רמזו שני הפרשנים הבכירים של הערוץ, שהביאו יחד את ה"סקופ" הגדול, שמקום הולדתו של המסמך הוא במוחו הפורה של יוני קורן, שהוא גם חברו הטוב של יואב גלנט עוד מהימים ששניהם היו מדריכים בסניף הצופים ברמת גן. גלנט, על פי שני הפרשנים, הוא הנהנה העיקרי מהמסמך, שנועד לגמד את הרמטכ"ל אשכנזי, להציגו כנעלב סדרתי בדומה לשר לשעבר דוד לוי, ובתוך כך גם לפגוע בתדמיתו של סגן הרמטכ"ל, האלוף בני גנץ.

לא קשה לתאר את המהומה הגדולה שפרצה מייד עם הפרסום. בלשכת שר הביטחון התקשו להתעלם מהעיתוי: הפרסום חל יום לאחר ששר הביטחון החל בסבב ראיונות בין חמשת אלופי צה"ל, שאחד מהם ימונה בתחילת 2011 לרמטכ"ל הבא אחרי אשכנזי. הפרסום, הסבירו בלשכה, נועד לפגוע במועמדותו של האלוף גלנט ובשר הביטחון כמי שתומך בו, ועלול לעכב במידה ניכרת את תהליך איתור הרמטכ"ל הבא.

בהמשך הערב, לאחר שהסתיימה מהדורת החדשות, שחלקה הגדול הוקדש למסמך, התקשר שר הביטחון לקורן ושאל אותו אם ידע על המסמך ואם היה מעורב באופן כלשהו בהכנתו. קורן, שכבר למד בחייו פרק או שניים בתרגילים ובספינים למיניהם, מיהר להשיב בשלילה. גם האלוף גלנט מיהר להכחיש כל קשר בינו למסמך, שבשלב הזה עדיין קיבל בתקשורת את השם "מסמך גלנט".

בשבת בערב הגיש אייל ארד תלונה במשטרה על זיוף מסמך שנושא עליו את הלוגו של חברה בבעלותו, וכדור השלג החל להתגלגל במהירות. בישיבת הממשלה ביום ראשון שלאחר פרסום המסמך הוחלט להטיל על היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לחקור את הנושא. "יותר מכל דבר אחר", אמר לו שר הביטחון ברק במהלך הישיבה, "חשוב לי לדעת אם אחד מחמשת האלופים המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל היה מעורב בהכנתו של המסמך".

וינשטיין, לא בדיוק יועץ משפטי אשר שש לעסוק בפרשות מהסוג הזה, הינחה את מפכ"ל המשטרה, דודי כהן, ואת ראש אגף החקירות, ניצב יואב סגלוביץ', לפתוח בחקירה, והורה לשר הביטחון להפסיק לראיין את המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל עד לקבלת התשובה אם מי מהם היה מעורב בהכנת המסמך.

בהמשך אותו הערב התקשר ברק למפכ"ל, רב־ניצב דודי כהן. "העניין הזה חשוב מאוד", הוא אמר לו, "חייבים להגיע לחקר האמת. לך בכוחך זה".

המפכ"ל כהן דיווח ליועץ המשפטי לממשלה על השיחה הקצרה, וזה מיהר להתקשר לשר הביטחון והינחה אותו שלא לדבר עם המפכ"ל בנושא, שכן הדבר יכול להיראות כניסיון להשפיע על החקירה. ברק לא הבין את ההנחיה. רק ביקשתי ממנו להגיע לחקר האמת, הוא ענה ליועץ המשפטי לממשלה, וסיים את השיחה בדברים שאמר למפכ"ל: "לך בכוחך זה".

לעומת זאת, המפכ"ל כהן לא דיווח כלל ליועץ המשפטי לממשלה על שיחות אחרות שהוא ניהל באותה עת עם הרמטכ"ל אשכנזי.

היועמ"ש יהודה וינשטיין // צילום: יהושע יוסף

החקירה תפסה תאוצה. חוקרי המשטרה פנו למחלקת החדשות של הערוץ השני וביקשו לקבל את המסמך. לאחר התייעצות פנימית עם עורכי הדין של הערוץ, הם נענו בשלילה. איש במשטרה עדיין לא ידע שעותק של המסמך נמצא כבר כמה חודשים במגירה בלשכתו של הרמטכ"ל אשכנזי, שלא מיהר לשתף את המשטרה בסוד הגדול.

רק ביום שלישי, חמישה ימים מאז פרסום הכתבה, העביר אשכנזי את המסמך למשטרה. הוא עשה זאת רק לאחר שהתייעץ עם הפרקליט הצבאי הראשי, תא"ל אביחי מנדלבליט.

במקום לדווח מייד על המסמך, הוא עשה דבר אחר. אשתו, רונית אשכנזי, התקשרה לקצין במילואים, סא"ל בועז הרפז, שאיתו היו לה שיחות רבות בחודשים האחרונים, שלא לדבר על קרוב ל־1,000 הודעות במכשירים הסלולריים, וביקשה ממנו להתקשר מטלפון קווי, ולא מהבית שלו, למספר טלפון קווי אחר, למקום שבו יוכל לדבר עם הרמטכ"ל.

הרפז, שבשלב הזה עדיין לא נחשפה מעורבותו בפרשה, ציית. השיחה בין רב־אלוף אשכנזי, שחיכה לשיחה בבית של חברים, לסא"ל הרפז, נמשכה 17 דקות, על פי רישומי חברת בזק. בהמשך, כשאשכנזי נשאל בחקירה על מה דיבר עם הרפז, הוא אמר שביקש ממנו רק לומר את האמת, את כל האמת ורק את האמת...

גם לאחר שסיים את השיחה הזאת, עדיין לא חשב אשכנזי שהגיעה העת להעביר את המסמך שברשותו לידי המשטרה. כאמור, הוא עשה זאת רק לאחר שיחה עם הפרקליט הצבאי הראשי, שכעבור כמה שעות - מנדלבליט יטען אחר כך שראה את עצמו כפרקליטו של הרמטכ"ל - הציע לו להתקשר ליועץ המשפטי לממשלה ולבשר לו שהמסמך שהמשטרה מחפשת נמצא ברשותו.

הפרשה המשיכה לתפוס תאוצה ואיימה להוריד את יוני קורן, ראש מטה שר הביטחון, לבור עמוק. הוא הרגיש בודד, רק בני משפחתו תמכו בו. הטלפונים לא הפסיקו לצלצל לאחר שסומן כמי שאחראי למסמך. בתקשורת כבר לא שאלו מי כתב את המסמך - היו רמזים לכך שלא רק יואב גלנט הוא חברו הטוב של קורן, אלא גם ליאור חורב, שותפו למשרד של אייל ארד - אלא מי מלבד קורן היה שותף לקנוניה.

ברק סרי, דובר משרד הביטחון, הצליח רק בקושי להדוף מתקפות של עיתונאים, ששאלו אם נכון שקורן מתכוון להתפטר לאחר חשיפת המסמך, וניסו לרחרח אם גם ה"בוס" הגדול, שר הביטחון ברק, היה בסוד העניינים.

ביום ראשון בערב נפתחה מהדורת החדשות של הערוץ השני בידיעה שהמשטרה, על פי הוראת ראש הממשלה והיועץ המשפטי לממשלה, החלה לחקור את הפרשה ולנסות לחשוף את היד שמאחורי "מסמך גלנט", שעוד מעט, אם לא יקרה משהו דרסטי, אולי יהפוך ל"מסמך קורן".

לצידה של יונית לוי, הקריינית, ישב אמנון אברמוביץ', חושף המסמך. "אמנון, מה צפוי בחקירת המשטרה?" שאלה יונית.

קורן היה צמוד למסך. הוא לא החמיץ אף מילה, אף תנועה, אף עווית בפנים. "תראי, יונית", ענה אברמוביץ', "חקירה זה חשוב, אבל לא צריך אותה באמת. יואיל פקיד בכיר במשרד הביטחון לקום ולומר: אני כתבתי את המסמך. זו לא עבירה פלילית".

קורן חש שאברמוביץ', עד יום שישי סוג של מכר, ירה באותו הרגע כדור למרכז חזהו. ישר ללב. חיסול ממוקד בשידור חי.

ארז וינר. הפתיע את אנשי המבקר כשגילה שבלשכת הרמטכ"ל הוקלטו כל שיחות הטלפון הקווי // יהושע יוסף

ביום רביעי בבוקר, לאחר שהרמטכ"ל אשכנזי ביקש לדחות את חקירתו במשטרה ב־24 שעות בשל עדות שנדרש לתת בפני ועדת טירקל, שחקרה את אירועי המרמרה, הגיע המפכ"ל דודי כהן עם שני ניצבים, ניצב יואב סגלוביץ' וניצב דודו מנצור, מפקד יחידת להב 433, לבית החייל בירושלים לפגישה קצרה עם אשכנזי. מייד בתחילתה הם הרגיעו אותו שמדובר בעדות בלבד, ולא בחקירה באזהרה. אשכנזי צירף לפגישה גם את ראש לשכתו ארז וינר.

אנשי המשטרה התמקדו מייד בשאלה איך הגיע לידיו המסמך. "קיבלנו את הנייר מבחור אחד", הסביר אשכנזי. "לפני שלושה חודשים העוזר שלי ארז (וינר) העביר לי את המסמך. החלטתי להשאיר את המסמך אצלי אחרי שהתלבטתי מה לעשות איתו. קראתי את המסמך, ולא נפלתי מהכיסא...

"לא הראיתי את המסמך לא לראש הממשלה ולא לשר הביטחון. לא ידעתי מה הערך של המסמך... אחרי ששמעתי שנפתחה חקירה, הרמתי טלפון ביוזמתי ליועץ המשפטי לממשלה. לא אני הדלפתי את המסמך הזה, ולא עשיתי בו שום שימוש".

הבא בתור לאחר הרמטכ"ל היה ראש לשכתו, אל"מ ארז וינר, שהתבקש לספר כיצד הגיע המסמך לידיו של הרמטכ"ל. וינר, שקיבל הבטחה מאשכנזי להתמנות לקצין חינוך ראשי בדרגת תא"ל לאחר שיסיים את תפקידו בלשכה, החל להסתבך כשנשאל שוב ושוב ממי קיבל את המסמך.

הוא לא סיפר על שיחות ארוכות עם "בחור אחד", כפי שאשכנזי קרא לו, ועם "אותו אזרח" כפי שהגדיר אותו, שהוא מתקשה להיזכר בשמו, רק ידע לספר עליו ש"זה מישהו שביקש לעדכן את הרמטכ"ל דרכו על התנהלות לא תקינה שהוא נחשף אליה, של אנשים שמתעסקים בעניין הזה של הרמטכ"ל הבא".

כששני החוקרים התחילו ללחוץ עליו, סיפר וינר שאותו אזרח (בהמשך הוא נזכר שמדובר בסא"ל במילואים) אמר לו שהוא יכול להשיג מסמך שיחזק את דבריו, והוא אכן הביא לו אותו במעטפה. וינר, לדבריו, צילם את המסמך והראה אותו בהמשך לרמטכ"ל, והם התלבטו ביחד אם כדאי להראות אותו לשר הביטחון, ולבסוף החליטו שלא.

בהמשך החקירה התחיל וינר להיזכר בשמו של האיש שנתן לו את המסמך. לאט־לאט הוא נזכר ששמו בועז. "יש לי בעיית זיכרון", הוא הסביר לחוקרים, שניסו לדלות עוד פרטים על האיש. רק אחרי כמה דקות של אימוץ הזיכרון הוא נזכר בפרטים המלאים: סא"ל במילואים בועז הרפז, איש מערך המבצעים המיוחדים.

מובן שווינר לא סיפר לחוקרים האדיבים על עשרות שיחות הטלפון שניהל בחודשים האחרונים עם אותו בחור, שבקושי הצליח לזכור את שמו. וינר גם לא ידע, ככל הנראה, על הקשר הממושך שהתקיים בין אשכנזי לאותו הרפז, ועל כך שאשכנזי היה זה שהיפנה אליו את הרפז. 

ניצב סגלוביץ' עוד הספיק לשאול אותו אם גם דובר צה"ל, תא"ל אבי בניהו, היה בסוד העניינים. וינר הכחיש. לדבריו, הרפז ביקש ממנו לא לשתף את בניהו, כי בניהו מפטפט הרבה...

לפני סיום החקירה הספיק וינר לשתף את החוקרים בהערכותיו שהמסמך הגיע ממישהו בלשכת שר הביטחון ונועד לפגוע בצה"ל וברמטכ"ל אשכנזי.

פאזל המסמך החל ללבוש פנים: היעד הבא לחקירה היה אותו סא"ל מסתורי, האיש שהעביר את המסמך לידיו של ראש לשכת הרמטכ"ל. את הטלפון שלו הם קיבלו מארז וינר. עכשיו היו להם לא רק שם, אלא גם מספר טלפון וכתובת.

המפכ"ל דאז, דודי כהן. ביקורת נוקבת מצד ברק // צילום: יואב ארי דודקביץ

השיחה עם הרפז היתה קצרה והתקיימה ביום רביעי בשעות הצהריים המאוחרות בבית קפה בעיר מודיעין. שני הניצבים שמעו ממנו שהוא מתכונן להמריא באותו לילה לניו יורק לכמה פגישות עסקים.

השניים התמקדו במסמך, וקצין המילואים סיפר על טלפון מסתורי שקיבל יום אחד מאדם, ששאל אותו אם הוא מחפש חומר על יוני קורן, ראש המטה של שר הביטחון. לאחר שהשיב בחיוב, הם נפגשו בבית הקפה "רביבה וסיליה" ברמת השרון, ואותו אדם, שהרפז לא היה יכול לנקוב בשמו, אלא רק לתת תיאור כללי שלו, מסר לו מעטפה ובה המסמך המדובר, אותו מסמך שהועבר בהמשך לידי ארז וינר וממנו לרמטכ"ל.

שני הניצבים שאלו את הרפז על קשריו עם וינר ועם הרמטכ"ל אשכנזי ונפרדו ממנו בלחיצת יד. הרפז נשם לרווחה כשהמפגש הסתיים. כאיש מודיעין מיומן ומומחה לא קטן בתרגילים ובתחמונים, הוא הרגיש שהפעם הצליח לעבור בשלום את החקירה. שני ניצבי המשטרה "קנו" את סיפור הכיסוי.

מאז פרסום המסמך ביום שישי בערב היה בועז הרפז מוטרד. הוא לא התכוון שהמסמך ייצא לאור. הוא בסך הכל רצה להראות לרמטכ"ל אשכנזי שהוא יודע מה קורה בלשכה של ברק. אף פעם לא מזיק לצבור נקודות אצל מפקד הצבא, מה גם שההיכרות ביניהם לא התחילה במסמך, אף שאשכנזי התקשה לזכור את שמו של "אותו בחור".

ביום ראשון שלאחר פרסום המסמך הגיע הרפז לאיש מחשבים שעובד עם מערכת הביטחון וביקש ממנו להחליף את הדיסק הקשיח במחשב שלו, שהיה נגוע בווירוסים, לדבריו. הדיסק הוחלף, והרפז הכניס את המחשב ולידו הדיסק הישן לתא המטען של מכונית הפז'ו שלו. כשיחזור מהנסיעה לארה"ב, אמר לעצמו, יטפל גם בזה. עד אז אולי תדעך הפרשה מאליה.

המפגש עם שני הניצבים לא היה נורא כל כך מבחינתו. ביום רביעי בערב, כשעשה את דרכו לנמל התעופה עם איש עסקים נוסף, שמימן את נסיעתו לארה"ב בתקווה שיסייע לו לזכות שם במכרז ביטחוני, האמין שהמשטרה תעזוב אותו במנוחה.

שיחת הטלפון שקיבל הפתיעה אותו. הדובר הציג את עצמו כקצין משטרה, רב־פקד ברנרד רוזנטל, שביקש ממנו להגיע לפגישה נוספת בנקודת המשטרה בנתב"ג. הרפז הזכיר לו שהוא בדרכו לארה"ב, והקצין הרגיע אותו שמדובר במשהו קצר והוא לא יאחר לטיסה.

רב־פקד רוזנטל היה הרבה פחות נעים ומנומס משני הניצבים, שאיתם נפגש הרפז כמה שעות קודם לכן. זו כבר לא היתה שיחה, אלא חקירה, שבה החל הרפז להתפתל כשרוזנטל עימת אותו עם סתירות בין דברים שאמר עכשיו לבין העדות הקודמת שנתן.

לאחר שעה וחצי הסתיימה הפגישה, והרפז ושותפו לנסיעה הספיקו לעלות לטיסה 001 לניו יורק. גם לאחר שהתיישב במושב הנוח במחלקת העסקים, התקשה הרפז להירגע, וכמעט שלא הצליח להירדם במהלך הטיסה הארוכה. כשהגיע לשיקגו, אחד הדברים הראשונים שעשה היה להתקשר לעו"ד יעקב וינרוט ולשכור את שירותיו.

בעוד סא"ל הרפז עושה את דרכו לארה"ב, החלו חוקרי המשטרה לאסוף חומר על האיש שהצטייר עתה כדמות המפתח בפרשה.

בשבוע שבו שהה הרפז בשיקגו, מנותק מהנעשה בישראל, למעט שיחות טלפון ארוכות עם כמה גורמים, הוא לא היה מודע לתפנית בחקירת המשטרה. אותו איש מחשבים, שבידיו הפקיד טרם הנסיעה את המחשב האישי שלו, העביר את המידע למשטרה, וזו הצליחה לאתר את רכבו הפרטי של הרפז, שחיכה לו בחניון לטווח ארוך בנמל התעופה.

הרכב נפרץ, והדיסק שהוסר מהמחשב נלקח למעבדה משטרתית, שם לא התקשו לפענח את החומר הרב שנמצא בו. זה היה הרגע שבו "מסמך גלנט" הפך ל"מסמך הרפז".

כשהרפז נחת כעבור שבוע בנתב"ג, חיכו לו חוקרי המשטרה ליד תחנת ביקורת הגבולות. הוא נעצר לכמה ימים, נחקר ומסר לחוקרים גירסה חדשה. הפעם לא היה זה איש אלמוני שמסר לו מעטפה במסעדה ברמת השרון. בגירסה החדשה כבר היה מדובר בעובדת במשרדו של אייל ארד, ידידה טובה שלו, שהראתה לו את המסמך ונתנה לו עותק ממנו.

הרפז סיפר לחוקרים על יחסיו עם הרמטכ"ל אשכנזי, על היכרות שטחית עם יוני קורן בתקופה שזה שימש רל"ש הרמטכ"ל ברק, ועל קשריו הטובים עם רונית אשכנזי. בחקירה חשף את אותה שיחת טלפון קווית שניהל עם אשכנזי יומיים לאחר פרסום דבר המסמך בטלוויזיה, שיחה שנמשכה 17 דקות מבית חבר של הרפז לבית חברים של משפחת אשכנזי.

העדות שהרפז מסר הועברה גם לידיעתו של תא"ל מנדלבליט, הפרקליט הצבאי הראשי. חוקרי המשטרה לא היו ערים לעובדה שמנדלבליט שימש, לדבריו, גם פרקליטו של הרמטכ"ל אשכנזי, ושכמה מהעדויות שהרפז מסר, כמו אותה שיחת טלפון ארוכה, היו עלולות להגיע גם לידיעתו של ה"לקוח" שלו.

חוקרי המשטרה לא קנו גם את הגירסה החדשה על תולדות המסמך. היתה להם סיבה טובה לא להאמין לו: הדיסק שבידיהם, שבו נמצאו כמה גרסאות של המסמך המדובר, אחת מהן בלי לוגו של חברת הפרסום, והשנייה עם.

הרפז הבין משאלות החוקרים שגם ארז וינר וגם הרמטכ"ל אשכנזי כבר דיברו, ולא ניסו להסתיר את מעורבותו בפרשה. רק לאחר כמה ימי חקירה הוא הודה שחיבר את המסמך בעצמו. "רציתי להרשים את הרמטכ"ל", הודה בסופו של דבר. "הייתי חייל בצבא של אשכנזי".

בהמשך, כשפרטים חדשים נחשפו על הפרשה, הפכו המילים האלו: "הייתי חייל בצבא של אשכנזי", למשהו מוחשי יותר. הרפז הופעל שוב ושוב לאסוף חומר נגד שר הביטחון ברק ואנשי לשכתו. הוא הופעל, נכתב אחר כך בדו"ח מבקר המדינה על הפרשה, בידי אנשי לשכת הרמטכ"ל, בידיעה חלקית של אשכנזי.

כך, למשל, הצליח להשיג מידע על טיסותיה של נילי פריאל, אשת שר הביטחון, ועל נקודות שצברה ב"אל על", כמו גם על אישורים שיוני קורן קיבל לטוס במחלקת עסקים לארה"ב. המידע הוצא ממחשב במשרד הביטחון, על פי החשד בסיועו של אמיר קין, הממונה על הביטחון במשרד.

בהמשך, אגב, הסתבך קין בפרשה נוספת שקשורה רק בעקיפין לפרשת הרפז, לאחר שהתברר שדיווח לרמטכ"ל אשכנזי על כך שראש הממשלה נתניהו ביקש מהשב"כ לחקור כיצד הגיע לעיתונאי מידע מסווג על פעולה מודיעינית חשובה עוד טרם ביצועה. לאחר שנודע לו שנפתחה חקירת שב"כ, דאג אשכנזי שאנשי לשכתו ימחקו מהלו"ז שלו פגישות עם אותו עיתונאי. הדבר נחשף אחר כך, לאחר שפוענחו ההקלטות שנמצאו בלשכת הרמטכ"ל.

חקירתו של הרפז, ובהמשך גם חקירה נוספת של הרמטכ"ל אשכנזי, שסיפר מיוזמתו על אותה שיחת טלפון קווית, אך טען שכל מה שנאמר בה היה שיש להגיד את האמת בלבד, איפשרו לחוקרים למפות את הדרך שהמסמך המדובר עשה מהמגירה בלשכתו של הרמטכ"ל לערוץ השני.

אשכנזי, שהחזיק, כאמור, את המסמך במשך שלושה חודשים - לפי החשד, הוא קיבל עותק של המסמך ללא לוגו חברת הפרסום כבר בחודש אפריל, וחודש לאחר מכן גם את המסמך הסופי עם לוגו החברה - הראה אותו לכמה אנשים, וביניהם האלוף גדי איזנקוט וסגן הרמטכ"ל בני גנץ. איזנקוט לקח עותק של המסמך, העביר אותו לאל"מ (במיל') גבי סיבוני, חוקר בכיר במרכז למחקרים אסטרטגיים, וזה דאג להעבירו לידי כתבי הערוץ השני.

אבי בניהו. הרפז טען כי דובר צה"ל דאז הוא שהגה את הרעיון לאסוף חומר נגד ברק // צילום: קוקו

שלושה שבועות לאחר פרסום המסמך, ולאחר שכל המעורבים בפרשה נחקרו או מסרו עדות - וביניהם גם יוני קורן, ארז וינר, אבי בניהו, גבי סיבוני ואחרים - היה יכול היועץ המשפטי לממשלה לתת לראש הממשלה ולשר הביטחון תשובות. הראשונה היתה שלא התגלה כל פגם בהתנהלותן של שתי הלשכות, זו של הרמטכ"ל אשכנזי וזו של שר הביטחון ברק, והשנייה - שאף אחד מחמשת האלופים, ששמותיהם הוזכרו כמועמדים לתפקיד הרמטכ"ל, אינו מעורב בהכנת המסמך שזויף בידי סא"ל (במיל') בועז הרפז.

שר הביטחון ברק בירך על חלקה השני של הודעת היועץ, אבל זעם על חלקה הראשון. וינשטיין, הוא טען, לא התבקש כלל לחוות דעה על מעורבות שתי הלשכות בפרשה. ברק תבע מווינשטיין להמשיך לחקור. לא ייתכן שהמשטרה תגיע למסקנה ששתי הלשכות לא מעורבות בפרשת זיוף המסמך. הדברים נכונים רק לגבי לשכת שר הביטחון, ואילו לשכת הרמטכ"ל מעורבת עד צוואר בפרשה.

"החלק הראשון לא נכון בעליל", אמר ברק לנתניהו ולווינשטיין. "איך ייתכן לנקות את לשכת הרמטכ"ל מאחריות? היכן פעל הרפז, אם לא בסביבה ביתית חמה ותומכת כמו לשכת הרמטכ"ל? איך היועץ המשפטי לממשלה, מפכ"ל המשטרה, ראש אגף החקירות והפרקליט הצבאי הראשי יכולים לנקות את לשכת הרמטכ"ל מאחריות?

"הרי חקירת המשטרה הוכיחה בעליל שהמסמך הוחזק במגירת שולחנו של הרמטכ"ל במשך שלושה חודשים, והוא הראה אותו לאנשים אחרים, ובהם אלופים במטה הכללי, כדי להוכיח פעילות כביכול של שר הביטחון ולשכתו נגדו. לא ייתכן להפסיק את החקירה, כאשר ידוע שהמסמך הגיע לתקשורת מלשכת הרמטכ"ל.

"עיתוי פרסומו נקבע לתחילת סבב הראיונות של שר הביטחון עם האלופים המתמודדים על תפקיד הרמטכ"ל. המסמך נוסח בצורה מתוחכמת כדי להפליל את יואב גלנט כמי שמקורבים לו חיברו אותו. לשכת הרמטכ"ל ידעה שהרפז לא היה 'בחור אחד', כפי שהרמטכ"ל טען".

הרפז, טען ברק, היה רק השליח. המפעיל היה אשכנזי עצמו.

ברק דיבר בגלוי על ניסיון פוטש של הרמטכ"ל, שבו היו מעורבים אישים קרובים לאשכנזי, ונקב בשמותיהם של דובר צה"ל, תא"ל אבי בניהו; ראש לשכת הרמטכ"ל, אל"מ ארז וינר; בועז הרפז; ועיתונאים שהפיצו את מה שכינה דיבת הרמטכ"ל ואנשיו נגדו, שר הביטחון, ונגד אנשיו, ובראשם ראש מטהו, יוני קורן.

גם ראש הממשלה נתניהו הופתע במהלך אותה שיחה, כששמע מהיועץ וינשטיין שמפכ"ל המשטרה וראש אגף החקירות נסעו לביתו של הרמטכ"ל אשכנזי כדי לדווח לו על תוצאות חקירת המשטרה. "יהודה, אתה שומע מה אתה אומר?" נדהם ראש הממשלה, "זה קטע מסרט מאפיה בניו יורק".

וינשטיין: "קראתי להם לחזור. המלצתי שיחזרו".

נתניהו: "ומה הם עשו?"

וינשטיין: "החליטו להמשיך".

ראש מטהו של ברק, יוני קורן // צילום: יוסי זליגר

אף שחלפו מאז כמה שנים, כעסו של שר הביטחון לשעבר לא שכך. ביקורתו מכוונת בעיקר נגד מערכת אכיפת החוק, ובראשה היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין והמפכ"ל באותם ימים, רב־ניצב דודי כהן.

אשכנזי, טוען ברק, סייע בשיבוש ראיות, אז איך אפשר לטעון שהוא לא מעורב? יש לו היכרות ארוכת שנים וידידות אישית עם הרפז. אם הכל נקי, כפי שטענו חוקרי המשטרה, ולשכת הרמטכ"ל לא קשורה לזיוף המסמך ולא מעורבת בו, מדוע הרמטכ"ל צריך לשוחח עם הרפז מדירת מסתור בטלפון קווי? על מה הם שוחחו במשך 17 דקות? האם זה לא שיבוש חקירה ובידוי ראיות?

"איך ייתכן שמעורבות רעיית הרמטכ"ל, רונית אשכנזי, לא נחקרה לעומק? מהי מהות מאות המסרונים שהוחלפו בינה ובין הרפז? על מה הם שוחחו בבתי קפה בכפר סבא? האם אין כאן שיבוש ראיות?

"גירסת הרמטכ"ל השתנתה מחקירה לחקירה. איך ייתכן שלא נחקרה התנהגות הפרקליט הצבאי הראשי, תא"ל אביחי מנדלבליט, שמונה בהמשך למזכיר הממשלה? הוא זה שהיה צריך לייעץ לאשכנזי למסור מייד את המסמך, ברגע שנחשף לקיומו, ולא להמתין עד שיחשוב איך מטפלים בעניין.

"חובתו היתה להעמיד לרשות אשכנזי עורך דין מהפרקליטות הצבאית או מאנשי המילואים שלה. ממתי הפרקליט הצבאי הראשי הוא גם סניגור הרמטכ"ל, שמייעץ לו איך לנהוג בחקירת המשטרה? האם זו לא התנהלות שמחייבת לחקור את הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר ולהסיק נגדו מסקנות אישיות?"

לשר הביטחון לשעבר יש בטן מלאה על התנהלות היועץ המשפטי לממשלה ומפכ"ל המשטרה; על יצירת הסימטריה בהודעת סיכום החקירה בין לשכת הרמטכ"ל ללשכת שר הביטחון בכל הקשור לפרשה; ועל ההתעלמות הברורה מהעובדה שלשכת הרמטכ"ל היתה מעורבת בפרשה עד צוואר. הרי הרפז היה שם בן בית, שליח לדבר עבירה.

היתה שם, לדברי ברק, התנהגות עבריינית, והמשטרה יודעת זאת היטב. הרי איש מלשכת שר הביטחון לא נקרא לחקירה באזהרה, והאמירה שלא נמצאו ראיות המעידות על התנהלות לא חוקית בשתי הלשכות אינה תואמת את המציאות.

"מי זייף?" שואל ברק. "מי הוביל את הפרשה? מי אירגן אותה? מי פעל נגד שר הביטחון ולשכתו? ומי התעלם? לאלוהים פתרונים מדוע נהגו כך. האם היועץ המשפטי לממשלה חשש שהשמיים ייפלו עליו? האם יהודה וינשטיין חשש מתיק גדול נוסף, אחרי שהיה גורם דומיננטי בסגירת התיק הגדול של שר החוץ ליברמן?

"ומה קרה למפכ"ל? הוא הרי התבטא בראשית הפרשה בפני עיתונאים שזו מאפיה, שהתנהגות אשכנזי ואנשיו היא כמו במאפיה, ופתאום הפך לרכיכה וגרר אחריו את ראש אגף החקירות יואב סגלוביץ'.

"התנהגות הרמטכ"ל ואנשיו היתה עבריינית. אשכנזי נהג איפָה ואיפה בהתנהלותו האישית. הוא רדף וסילק מצה"ל שניים מהטובים בקציני השדה הקרביים, שני תת־אלופים, צ'יקו תמיר ועימאד פארס, בנימוק של הפרת נורמות מוסריות, אבל בעצם עשה זאת רק משום שחשד שהם מקורבים ליריבו, האלוף גלנט. מישהו בקרבתו טפל עלילה על ראש אכ"א, האלוף אבי זמיר, בגלל שחשד בו שהוא קרוב לשר הביטחון.

"לאן נעלמו הנורמות המוסריות כביכול של הרמטכ"ל בפרשת הרפז, שהיא בעיניי יותר פרשת אשכנזי־וינר־בניהו? פרשה שהיא ניסיון גלוי לפוטש נגד שר הביטחון, השר הממונה על הרמטכ"ל.

"אנשים בסביבת הרמטכ"ל השתמשו באופן לא חוקי במערך ההאזנות של ביטחון שדה כדי להאזין לקצינים בכירים, שחשדו בהם שהם לא משלהם. האם זו לא התנהגות של מאפיה? האם קצין בכיר מאוד במשטרה לא נסחט בצורה דומה לניסיון לסחוט את ראש אכ"א?

"במהלך החקירה התקיימו כשלושים שיחות בין המפכ"ל לרמטכ"ל. על מה הם שוחחו בדיוק? ולמה היועץ המשפטי וינשטיין לא אסר עליהם לנסוע לרמטכ"ל ולדווח לו על תוצאות החקירה? בדיוק כפי שהורה לי שלא לדבר עם השוטרים כל עוד החקירה נמשכת?

"צמרת אכיפת החוק מעורבת במעשה מושחת. בחקירה נחשפו דברים נוראים. בקלטות שנתפסו בלשכת הרמטכ"ל יש הוכחות לניסיון פוטש נגד שר הביטחון, כדי לגרום להדחתו מתפקידו ולהפליל את אנשיו הבכירים. אם זה לא ניסיון פוטש, אז מהו ניסיון פוטש?

"חקירת מבקר המדינה והחלטת היועץ המשפטי על המשך החקירה בעקבות תמלול מאות קלטות רק חושפות את עומק השבר, והם, ראשי מערכת אכיפת החוק, ככל שחלף הזמן, נאלצו להתבצר בעמדתם שבעצם לא היה כלום".

בתחילת ספטמבר 2010, מאוכזב ממסקנות היועץ המשפטי לממשלה, החליט שר הביטחון ברק להקים ועדת בדיקה פנימית במשרד הביטחון בראשות נציב קבילות החיילים, האלוף (במיל') יצחק בריק, כדי לבדוק היבטים שונים של הפרשה. יום לאחר ההודעה על הקמת הוועדה, ובעקבות פניית היועץ המשפטי לממשלה, שהבהיר לשר שעבודת הוועדה עלולה לפגוע בהמשך חקירת המשטרה, הודיע ברק על הקפאת עבודתה.

מי שלא הקפיא את עבודתו היה מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, שהודיע באוקטובר 2010 על בדיקה מקיפה של הנושא כולו. במשרד המבקר הוקם צוות נרחב בראשותו של האלוף (במיל') יעקב מנדי אור, שזימן לעדות את כל המעורבים בפרשה.

הבדיקה התארכה והסתיימה לאחר שהמבקר לינדנשטראוס סיים את תפקידו. מי שחתום על הדו"ח הסופי, שהתמקד בעיקר ביחסים בין שתי הלשכות, לשכת הרמטכ"ל ולשכת שר הביטחון, ובקרע המתרחב בין שר הביטחון לרמטכ"ל על כל היבטיו, היה מבקר המדינה הבא, השופט לשעבר יוסף שפירא.

בדו"ח הסופי של מבקר המדינה, בהמשך לדו"ח ביניים שהיה חמור בהרבה מהתוצאה הסופית, נמתחה ביקורת בעיקר על שלושה אישים: ראש לשכת הרמטכ"ל, אל"מ ארז וינר, שעל פי הדו"ח, היה הדמות הדומיננטית בפרשה; הרמטכ"ל גבי אשכנזי, שהחזיק בידיו את המסמך במשך כמה חודשים ולא דיווח על כך; ושר הביטחון ברק, על עיכוב מינויים בצבא בשל המחלוקות המתמשכות עם הרמטכ"ל.

המבקר מתח ביקורת גם על ראש הממשלה, שלא התערב כדי להרגיע את הרוחות בין שר הביטחון לרמטכ"ל. שני הראשונים, אשכנזי וּוינר, כבר לא היו בצבא כשהדו"ח פורסם.

בעקבות דו"ח הביניים, שלח בועז הרפז מכתב ארוך למבקר המדינה, ובו שטח לראשונה את מה שהגדיר כהשתלשלות הפרשה, ותיאר כיצד הופעל על ידי אשכנזי ואנשי לשכתו באיסוף חומר נגד שר הביטחון ולשכתו, לא רק בנושא המסמך המפורסם, אלא גם בעניינים אחרים. לא אני הגיתי את הרעיון לאסוף חומר נגד ברק, כתב הרפז, אלא דובר צה"ל, אבי בניהו.

"אשכנזי, רעייתו, עוזרו ודוברו פעלו במטרה להכפיש את שר הביטחון, סביבתו והאלוף גלנט... הגברת אשכנזי הפנתה אותי לעיתונאים למטרת פרסום הכפשות על לשכת שר הביטחון... הייתי חוליה אחת מני רבות שפעלו בעידודו, בהפעלתו וביוזמתו של הרמטכ"ל אשכנזי... התיאורים הקשים שאשכנזי תיאר הביאו אותי להסכים להצטרף למעגלים שסבבו אותו וסייעו לו במלחמתו. המילה 'מלחמה' היא של אשכנזי..."

המבקר העדיף שלא לעסוק במכתב.

תוך כדי בדיקת המבקר התגלתה עובדה מדהימה: במהלך חקירתו של ארז וינר בידי אנשי מבקר המדינה הוא הפתיע אותם כשגילה שבלשכת הרמטכ"ל אשכנזי הוקלטו כל שיחות הטלפון הקווי. מדובר בעשרות אלפי שעות הקלטה, שהועברו בהמשך לידי המשטרה. חלק קטן מאוד מהקלטות תומלל בידי חוקרי המשטרה, נתון שלא השפיע על התנהלותה.

מי שכן החליט לתמלל את כל השיחות המוקלטות היה הפרקליט הצבאי הראשי שהחליף את אביחי מנדלבליט, תא"ל דני עפרוני. בעקבות תמלול הקלטות התגלו עובדות חדשות, שחייבו את היועץ המשפטי לממשלה להורות למשטרה לפתוח בחקירה חדשה.

בקרבתו של אשכנזי תהו מדוע לא הצליחה המשטרה לעלות גם על הקלטות שנעשו בלשכת שר הביטחון, והאשימו את אנשי ברק בהשמדת ראיות. בסביבתו של ברק הסבירו שבניגוד לנעשה בלשכת הרמטכ"ל - אצלם פשוט לא הקליטו.

בספטמבר 2014, ארבע שנים לאחר ששני פרשני הטלוויזיה הבכירים הציגו לראווה את המסמך, פירסמה המשטרה את המלצותיה. אף שקבעה ששלושת האישים המרכזיים בלשכת הרמטכ"ל - אשכנזי, בניהו וּוינר - לא היו מעורבים בזיוף המסמך, היו ההמלצות קשות.

את דובר צה"ל לשעבר, תא"ל אבי בניהו, ואת ראש הלשכה לשעבר, אל"מ ארז וינר, המליצה המשטרה להעמיד לדין באשמה של הפרת אמונים והשמדת ראיות, שיבוש הליכי משפט והתרשלות בשמירה על חומר מסווג, שהגיע אליהם במסגרת תפקידם תוך סיכון ביטחון המדינה.

את תא"ל (במיל') אביחי מנדלבליט, הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר, ששימש בעת מתן ההמלצות מזכיר הממשלה, המליצה המשטרה להעמיד לדין באשמה של הפרת אמונים ושיבוש הליכי משפט, בכך שהעביר מידע למעורבים בפרשה טרם סיומה.

את בועז הרפז, האיש שחולל את המהומה, המליצה המשטרה להעמיד לדין באשמה של זיוף בנסיבות מחמירות ושיבוש הליכי משפט.

באפריל 2014, שלוש שנים לאחר שהשתחרר מהצבא, היתה אמורה להסתיים תקופת הצינון של רב־אלוף (במיל') גבי אשכנזי. עד הרגע שבו נחשפה מעורבותו בפרשה, רבים ראו בו את התקווה הגדולה של מפלגת העבודה. האיש שיחזור על מעשה ברק 15 שנים קודם לכן, ינצח את מנהיג הליכוד נתניהו בבחירות ויחזיר את מפלגת העבודה לשלטון.

מקורביו של אשכנזי טענו אז, וטוענים גם היום, שהרקע למערכת היחסים בינו לשר הביטחון היה חששו של ברק מהכוכב העולה בשמי הפוליטיקה, שעומד להדיחו מראשות מפלגת העבודה. מכאן, הם טוענים, החל הכל.

shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו