גארי ויטי בכלל חלם על קריירה אקדמית. כשנחת ביום קיץ אחד של 1984 בשדה התעופה של לוס אנג'לס כבר היה במהלכם של לימודי דוקטורט ברפואת ספורט ואף שימש מרצה באוניברסיטת יוטה. שנתיים כעוזר מאמן הכושר של הג'אז היו די והותר עבורו כדי להחליט לוותר על הרומן הקצר שלו עם האן.בי.אי. רק שאז הגורל סידר לו מפגש עם פט ריילי - האיש, הג'ל והכריזמה.
שיחה אחת עם המאמן הספיקה כדי לשנות את מסלול חייו. יותר משלושה עשורים חלפו מאז. בזמן הזה הספיקו בלייקרס להמליך שושלות, להצמיח אגדות, להחליף דורות ואפילו לעבור בין אולמות. רק דבר אחד נשאר בעינו: תמונתו של האיש המסתורי בחליפה על הספסל, שכל חובב אן.בי.אי יודע לזהות אבל רק מעטים מכירים את שמו. הנה ויטי מזנק אל הברך הפצועה של מג'יק ג'ונסון ב־1989, ממשיך אל הקרסול הרגיש של קובי בראיינט בשנות האלפיים ומקנח ברגל השבורה של הרוקי ג'וליוס רנדל ב־2014. הפרק הבלתי נגמר הזה ייכנס באוקטובר הקרוב לעונתו האחרונה. אחרי 32 שנים באותו תפקיד - הוא מיצה.
פרט לבראיינט, יתר 13 השחקנים בסגל הנוכחי של הלייקרס עוד לא נולדו כשוויטי חבש את קרסוליהם של מג'יק וכרים עבדול ג'אבר. הוא עדות נדירה לימי אן.בי.אי אחרים, נוצצים פחות. בשנות ה־80 גם הכוכבים הגדולים נאלצו לטוס ממשחק למשחק בטיסות סדירות - לא חוויה מלבבת לאנשים בגובה 2 מ'. הבעלים של הלייקרס, ג'רי באס, רכש שלושה כרטיסים לכל שני שחקנים על מנת להקל במקצת. "הופקדתי על חלוקת המקומות", סיפר ויטי לפני שבועיים, "הייתי צריך להתאים כל מושב לפי הברך הכואבת של כל שחקן".
ויטי (61) חזה בשמונה תארים, עבד עם 14 מאמנים וטיפל במאות שחקנים. הוא הפך לאבא שני עבורם; כזה שמוכן לעשות הכל למען בריאותם, אולי אפילו יותר מדי: בימי היריבות הגדולים עם הסלטיקס, כשהכל היה כשר, בוסטון היתה נועלת בקיץ את החלונות בחדר ההלבשה של הלייקרס ומדליקה חימום. "עלה לי בראש רעיון להביא מזגנים ניידים", סיפר, "זה עשה בעיות באולם והם כעסו אבל לנו לא היה אכפת". בכלל, ויטי מזהה את עצמו יותר עם העידן ההוא. "אני פחות מתחבר למנטליות של היום", הסביר פעם.
מג'יק. עוד אחד שעבר אצל ויטי // צילום: איי.פי
כשירד למג'יק דם
מה שבטוח - סגנון המשחק של הדור הנוכחי מייצר לוויטי הרבה יותר עבודה. "הילדים של היום טסים על המגרש, זה מן הסתם מגדיל את הסיכוי לפציעות", הסביר. "קובי, למשל, שיחק הרבה מאוד שנים תחת 'התקפת המשולש', זה סגנון איטי בהרבה". רק לפני כמה שבועות נאלץ לקצוב את דקות ליגת הקיץ של רנדל, הסנטר המבטיח שנפצע בערב הבכורה של העונה שעברה, במשחקו הראשון אי פעם באן.בי.אי, וכעת חוזר בהדרגתיות אל הפרקט בהשגחתו של ויטי.
"הוא היה מתוסכל מזה", סיפר, "לפני כמה ימים ראיתי שיחה שלא נענתה ממנו. שלחתי לו את ההודעה הבאה: 'ג'וליוס, אם אתה רוצה לפטפט - זה בסדר. אם אתה רוצה לקבל יותר דקות - שיהיה לך יום טוב. תנצל אותו כדי לנוח. קח דברים בפרופורציות - האן.בי.אי הוא מרתון, לא ספרינט. יום אחד אתה תודה לי על זה שאני רוצה שתעשה פחות'".
והיה גם רגע אחד, נדיר באופיו, שבו ויטי חרג מהתפקיד הנצחי שלו כדמות אנונימית שמופיעה שם תמיד ליד הכוכבים גדולים. זה קרה במשחק קדם עונה זניח באוקטובר 1992, שעה שמג'יק ג'ונסון ניסה לבצע קאמבק למגרשים, שנה לאחר ההודעה הטראומתית על היותו נשא HIV. הרכז בדיוק ירד אל הספסל כששריטה בידו, וויטי, בניגוד לתקנות שנכתבו במיוחד עבור הרגע הזה, החליט לטפל במג'יק ללא כפפות. התמונה הזאת אולי העבירה סוג של מסר בעולם שידע אז מעט מאוד על הנגיף, אבל גם העלתה את מפלס הפרנויה, שגרמה בסופו של דבר למג'יק לא לחזור לפרקט באותה עונה.
ויטי יהפוך בתום העונה הקרובה ליועץ למועדון ויקבל פטור מהנסיעות האינסופיות. "האמת שאני די מפחד מהשינוי", הודה מי שנשאר יותר מ־30 שנה באותו תפקיד. גדולי המאמנים והשחקנים בליגה הזו לא נאלצו לעמוד בלו"ז הקדחתני שלה במשך כל כך הרבה שנים. באופן סמלי, עונת הפרישה שלו מצטלבת כנראה גם עם זו של בראיינט. "פט ריילי היה ה־GPS שלנו בימים ההם", סיפר לא מזמן, "כדי ש־GPS יעבוד צריך לדעת שני דברים: איפה אתה ולאן אתה הולך". ספק אם הלייקרס מודל 2015/16 עונים להגדרה הזאת.
