ההתלהמות של איילת שקד כלפי שופטי בג"ץ לפני פרסום פסק הדין בעניין המסתננים האפריקנים, והתגבורת שקיבלה מנפתלי בנט ומגלעד ארדן לחקיקה עוקפת, וחוסר התחכום של מירי רגב המצהירה בגלוי על בחירת שופטים "אחרים" בצלמה ובדמותה - הגביהו לשיא חדש את המתקפה על בית המשפט העליון. בג"ץ הוא עתה בארץ היהודי של הגולה, האשם הנצחי. ראיתי בבית אל במו עיניי, כאשר בנט נאם מגג של בית בלתי חוקי כבר נמלא אזור בנימין בכרזות "בג"ץ = גזענות", ומנהיגי המתנחלים החרישו.
מסע הדיבה הזה מצרף יחד שקר ונזק. ודאי שגם בג"ץ טועה. אפילו מתרשל (חלפו כמעט תשעה חודשים ואין עדיין פסק דין בערעור על הרשעת אהוד אולמרט ואחרים בפרשת "הולילנד". גם משהו טרי מזה: החלטתה התמוהה של השופטת החדשה ענת ברון להתיר ליאשיהו פינטו לנסוע לניתוח ערמונית בארה"ב. אם הוא יחזור בזמן - נא להזמין אותי לקבל את פניו בשדה התעופה בן־גוריון. גם את השופטת. ספק אם יהיה אירוע כזה. בית המשפט יקבל מרופאים אמריקנים הרבה מכתבים עם "גימ"לים", כנהוג בצה"ל, להאריך את שהותו בגולה הדוויה).
אבל במהות, בג"ץ מעניק לאזרח ביטחון, שזכויותיו אינן הפקר. כאשר קבע מאיר שמגר לאחר מלחמת ששת הימים בשום־שכל וברגישות נאותה שיש לפתוח את שערי בית המשפט גם לפלשתינים ביהודה ובשומרון, הקים לישראל חומה עבה של הגנה מפני אנטישמים אירופאים ומוסדות בינלאומיים עוינים.
אך כדי שהחומות האלה לא יקרסו חייבים לקיים אותן על בסיס של הגינות. לא ייתכן כי יהודים ייטלו מערבי את אדמתו בטענת ביטחון, וקבלן ישראלי ישתלט עליהן ויבנה בתים וימכרם - ובג"ץ יעמוד מנגד. עם עוול כזה אי אפשר לזכות באהדת כל הקהילייה המשפטית במערב, שגם בהכפישה את ישראל מהללת את בית המשפט העליון שלה.
במקום להכפיש את אהרן ברק מדניאל פרידמן דרומה בעזרת שרים בממשלה ופורעים ברחוב כדאי להתבונן ביושר בעיניו של האיש אשר כותב את פסקי דינו בעט או בעיפרון, ולהודות לו על ההכרעה בעניין גדר ההפרדה. העולם הנאור רצה לטרוף משפטית את ישראל בהאג, ורק האמון שרחש לברק ולעמיתיו אשר נימקו לתפארה את עמדת הממשלה המותחת גדר באזור שאינו בריבונותה מנע זאת.
בימים אלה חזר חבר קרוב מביקור במערב. הוא פגש באישים משפטיים רמי דרג. מה ששמע לזכות העליון הישראלי עולה על מה ששופטיו משתבחים בעצמם. האם יריב לוין וזאב אלקין וחבריהם ישחקו וימרטו את הנכס הזה רק כדי להיות פופולריים בעיני כמה אזובי קיר, שרוצים להפוך את חיי הפלשתינים לבלהות ואת רכושם להפקר?
מנחם בגין // צילום: סער יעקב-לע"מ
זה לא עולה בקנה אחד עם המוסר היהודי. גם אם ה"לא תונה גר" שבתורה, בהלכה. גם לא עם האמת. הרי מי שקובל על בג"ץ ומאשים שהוא פועל בשירות אזרחים יהודים בלבד הוא דווקא השמאל הקיצוני. לא רק ברוך מרזל ואיתמר בן גביר מזה אלא גם גדעון לוי מזה. מפני שהם יודעים את האמת, שרוב העתירות נגד המתנחלים מתארכות ומתמשכות ולבסוף נדחות. רק שמשהו בתפיסת העולם של הימין הקיצוני והאגף הלא־ליברלי במפלגת השלטון השתבש. הם סבורים, שלעולם אין לבג"ץ היתר לגרום להם להפסיד.
כמה וכמה פעמים שאלתי את עסקניהם אם הם מכירים אירוע אחד שבו הורה בג"ץ להורידם מהקרקע, וצדק? במילון שלהם אין כזה. לכן אין בעולם שערכי האמת והצדק נוהגים בו מילון כזה.
הוא הדין במסתננים מאפריקה. הבעיה שהתפשטה כמגיפה נבלמה מאז מתח בנימין נתניהו את הגדר לאורך הגבול עם מצרים. אם תתחדש, חובה למנוע את החדירה בכל אמצעי משטרתי וצבאי לגיטימי. עתה היא ממוקדת ב־50 אלף, רובם מאריתריאה, שכבר שוהים בארץ. הפתרון בטווח יד. נחוץ רצון טוב. רצוי בלי הפגנות אלימות, שיתוארו בעולם החופשי כגזעניות.
עתה אין כבר דחיפות, לחץ. אפשר להציע פיצוי כספי לחוזרים למולדתם. להעניק הטבות למי שיפנה לדרך עצמאית מחוץ לדרום תל אביב. לא רק "לייהד את הגליל" אלא גם "לאפריק" אותו. גם גיור הוא אופציה.
זה בדיוק תפקידו של בג"ץ. לרסן את הממשלה בטרם תנקוט אמצעים לא הומניים ולא מוסריים. החלטת הרוב מבין תשעת שופטיו היא עדות לכך. אך על זה מסתערים עתה שרי הימין הקיצוני בממשלה, שמתחרים ביניהם מי יעורר זעם רב יותר על בג"ץ ואיש אינו דבק בחזון הגדול של מנחם בגין - ראש וראשון לבני האור בתולדות ישראל - אשר כתב במנשרו מ־1951: "כל עוד קיימת אווירה ציבורית לטובת השופט ועצמאותו של המשפט - ידעו שופטים להתייצב מול שליטים ולהעדיף את צו מצפונם על לחץ השלטונות או פקודתם הנסתרת".
ערך זה נתון עתה למתקפה מסוכנת מפי שקד ובנט וארדן ולוין ורגב וחלק מעמיתיהם. הם משנים את האווירה הציבורית הבוטחת והאוהדת את מערכת המשפט. אחרי השינוי נקבל שופטים מהזן שרגב מכספת אליו.
מוחמד עלאן
חירות למות? חובה להציל
נוכח שביתת הרעב המתוקשרת של מוחמד עלאן שאלתי את עצמי מה היה עולה בגורלו של גלעד שליט אילו ביקש נפשו למות בכלא חמאס בעזה?
סביר להניח כי שוביו של שליט היו מסתירים את הידיעה מהציבור; ואילו דלפה לא היו טורחים יתר על המידה להחיותו; ובעיקר, ברגע היוודע כוונתו היו המוני הורים ואנשים טובים ורבנים וכמרים מהארץ ומכל רחבי תבל זועקים לעברו בכל תחנת טלוויזיה ורדיו (שחמאס היה מנטרל) שלא יניח לייאוש להשתלט עליו ולא יפגע בעצמו, והרי קדושת החיים מעל לכל.
ואילו בישראל, שבה ערוצי התקשורת אל העציר המינהלי השובת רעב דווקא פתוחים, איני רואה המוני הורים וקאדים ושייח'ים ורופאים והומניסטים המפצירים במוחמד עלאן להימנע מלהמית את עצמו. שתיקת הכבשים. מה הפער הזה אומר עליהם ועלינו?
סוגיית האיבוד־לדעת העסיקה את היהודים לאורך הדורות. בעבודת דוקטור שנכתבה בהדרכת הפרופסור הנודע שאול ליברמן בארה"ב נמצא כי היו תקופות שבהן התנזרו יהודים מלקבור מתאבדים מחוץ לגדר. רבים ממנהיגי הדור עסקו בפלפול לא כל כך משכנע כדי לא למצוא צידוק למי ששם קץ לחייו. "החפץ חיים", למשל, התפלפל שכדי להכיר בהתאבדות אדם צריך להיות בר־דעת, אבל הדבר לא ייתכן כי בר־דעת אינו מחליט להתאבד.
יש עמדות שונות. התמוהה בכולן היא של ארגוני הרופאים. הם אוסרים על חבריהם להציל חיי אדם הבוחר למות בשביתת רעב. מרגרט תאצ'ר לא התרשמה. בקור רוח הניחה לאנשי המחתרת האירית לגווע אל מותם בכלא. ייתכן שארגוני המחבלים מעוניינים בכך כדי לייצר לעצמם עוד זן של שאהיד.
אך היהודים אינם חייבים למחבלים והמוסר שלהם תובע להציל את עלאן בהסתמך על פלפול מהזן של "החפץ חיים". אין צידוק להתחשב בשיקול דעתו של אדם שלא אכל 55 ימים. לאדם המודרני יש זכות לנסות ליטול את נפשו בכפו. לרופא יש חובה לנסות ולסכל את הצעד הסופני.
קשה להבין את הרופאים המחויבים בשבועתם להציל חיי אדם. הרי אילו ראה רופא אדם מטיל עצמו בכוונה לפני גלגליה של משאית היה קופץ להצילו בלי לזכור כי הוא רוצה למות. כך צריך לנהוג גם בעלאן, ובעיקר רצוי ללמד את הרופאים הסרבנים את הכלל היהודי ש"פיקוח נפש דוחה שבת", ואם אותה הוא דוחה - קל וחומר את ההתאבדות.
רק צריך להוסיף אזהרה: ישראל לא תיכנע לסחיטה רגשית של שובת רעה בשירות המחבלים ובעידוד תמוה בדיעבד של הרופאים. אם ברגע האחרון לא יצילו אותו - דמו בראשם.
תמר זנדברג // צילום: דודי ועקנין
צוהר לשיבת ציון
הרשע והרישול הפקירו את הרבנות הראשית בידי לא־ציונים. אילו נפתלי בנט פעל במרץ לבחירת הרב הציוני דוד סתיו, שהתמודד על תפקיד הרב הראשי (ולא זכה), לא היה צורך להקים בתי דין מיוחדים לגיור. התבונה והצדק היו שורים במשרדי הרבנות הראשית.
רבנים כמו חיים דרוקמן אינם מבינים זאת. שמירת המסגרת המאובנת של הרבנות קודמת בעיניהם להכרעה אמיצה של רבנים תקניים בראשות נחום רבינוביץ'. עתה מופעל עליהם לחץ, אבל הם נדרו לעמוד בו. הרב שלמה ריסקין מאפרת מוכן אפילו להיאסר על קדושת הגיור שלו, וזו בשורה מעודדת.
אם הם יעמדו בדיבורם ועל דעתם ויספגו את גל הנאצות שהפך חלק מהלקסיקון ברחוב החרדי הם גם יראו ברכה במעשי ידיהם. בסופו של יום, רוב הציבור ינהה אחריהם. בוודאי כל הציבור החילוני ועימו רוב הדתיים־לאומיים. אנשים אלה הם רבניהם, היאך לא יכירו בגיוריהם?
זו תהיה הצלה לכ־350 אלף יהודים, ברובם יוצאי רוסיה לשעבר, שהמתינו לגאולה מאביגדור ליברמן ובוששה לבוא. אך צריך לקוות ליותר, שזה קצה חוט חשוב המאותת לרבים המבקשים להסתפח לעם היהודי כי יש תקווה של ממש.
חכמים טענו כי לא נשלח העם היהודי לגולה המייסרת אלא כדי להרבות גרים. אז הנה, נפתח צוהר, ודווקא במסגרת שיבת ציון.
לחשוב על היועץ
ערב הבחירות ב־2006 פירסמתי מאמר שקרא לאהוד אולמרט להבטיח את תיק המשפטים וביטחון הפנים לדן מרידור ולאליעד שרגא. בשבת שלאחר מכן קרא לי לשיחה במהלך ארוחת צהריים בבית חברים וזעם, הכיצד אני - חברו הטוב דאז - כותב עליו שהוא מושחת? הסבריי לא צלחו, והוא טען שאין פירוש אחר לאזכורם של מרידור ושרגא לתפקידים של שמירה על טוהר המידות בממשלה הבאה. היום אני חוזר להצעתי, שהוועדה בראשות אשר גרוניס תזמן גם את מרידור ושרגא ותבחן את הצגתם כמועמדים לתפקיד היועץ המשפטי הבא, שיתפנה בינואר 2016 הבא עלינו לטובה. מאוד לטובה.
זימונם יהיה מבחן לכנות הוועדה, שאינה שבויה בידי איש מהפוליטיקאים אלא מונעת בדאגה לשלטון החוק במדינה. אם הם - או מועמדים נקיי כפיים אחרים - ידלגו על הסף, יעבור מבחן הכוונות הטובות למליאת הממשלה.
חום יולי־אוגוסט
הלך לו גדעון רייכר לאולפן ערוץ 2 ופגש בח"כ תמר זנדברג ממרצ וכדרכו חובבת ההלצות אמר כי הופתע להיווכח שהיא הן יפה והן שמאלנית. סוג של בדיחה.
התפרצה לעברו עוזרתה של זנדברג בתקיפות מילולית שאינה במקומה כאילו פגע בכבודה של ה"בוסית". הוא ענה לה בתוקפנות חריפה מדי, וזנדברג הגיבה לדבריו בכעס חריף.
התפלאתי על רייכר. הרי היה יכול לפטור את העוזרת במשהו מאזן שישכך את חמתה. למשל, שינון מגל חתיך למרות שהוא ימני. אין זאת אלא שהיה מזג אוויר שרבי במהלך השבוע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו