למארקו יאריץ' יש חשבון קטן עם מכבי ת"א. הסרבי בעל האזרחות היוונית שיחק לפני עשר עונות בפורטיטודו בולוניה, בסדרה המפורסמת שבה ניצחה מכבי את האיטלקים ועלתה לפיינל פור בסלוניקי. בולוניה היתה פייבוריטית וגם ניצחה במשחק הראשון בת"א, אבל מכבי הפכה ל-1:2. יאריץ' היה אז בתחילת הנסיקה הגדולה שלו. בהמשך הוא התחבר לאטורה מסינה ביריבה העירונית וירטוס בולוניה, היה חלק מאחד מהקווים האחוריים הגדולים בהיסטוריה האירופית, יחד עם מאנו ג'ינובילי ואנטואן ריגודו, וזכה איתם בעונת הפיצול האירופית ביורוליג (מכבי ת"א זכתה במקביל בסופרוליג). העונה לאחר מכן (2002) הסתיימה באכזבה, כשבולוניה לא לקחה את התואר האירופי בפיינל פור שנערך באולמה - פנאתינייקוס הניפה את הגביע. מכאן עבר יאריץ' לקריירת אן.בי.אי שנמשכה שבע שנים. היא התחילה בצורה טובה בקליפרס (שלוש עונות), המשיכה בצורה בינונית אך יציבה במינסוטה (עוד שלוש עונות), אבל הסתיימה בקול ענות חלושה (כולל פציעה) בממפיס בעונה שעברה, עם 11 דקות בממוצע, בלי שיפתח אפילו פעם אחת בחמישייה של הגריזליס. את העונה הנוכחית הוא כבר התחיל בלי קבוצה, כשבמקביל מסינה הבין כבר מתחילת דרכו בריאל מדריד שהוא רוצה עוד גארד יוצר, אבל אז הגיע חודש של פציעות בקבוצה הספרדית. רשימת הפצועים כללה את סרחיו יול. מסינה ביקש יפה, ויאריץ' הסכים מיד להתחבר בחזרה למאמן שאותו, כאמור, הוא זוכר כל כך לטובה. עם זאת, השאלה היתה איך הסרבי ישתלב בגיל 31 ולאחר שבע שנים מחוץ לכדורסל האירופי. הסיטואציה הכריחה את מסינה לתת לו מיד את המפתחות לחמישייה הפותחת ולשחק מספר דקות מכובד. יאריץ' התאקלם במהירות ועשה עבודה טובה בשמונת משחקי הליגה והיורוליג שבהם השתתף (26 דקות ביורוליג, 32 דקות בליגה) - כאילו התחיל את העונה עם כולם. גם כשהפצועים חזרו הדומיננטיות של הסרבי לא נגמרה. הוא ממשיך בחמישייה, לצד פאבלו פריג'יוני, ותורם כמעט בכל קטגוריה. מי שמשלם את המחיר, כשנדחק הצידה במצבת הגארדים הוא לא אחר מאשר טראוויס האנסן.
