שבועת הרופאים מחייבת

סוגיית העצור מוחמד עלאן, איש הג'יהאד האיסלאמי, השובת רעב, יש בה כדי לעורר דיון בשאלות ערכיות ומוסריות. אולם לדעתי, מאחורי הדיבורים הרמים על אתיקה רפואית, אוטונומיה של הפרט, זכויות החולה הנוטה למות והסכמה מדעת, מסתתרים שיקולים פוליטיים, מתוחכמים עד כדי ציניות אכזרית.

מי שמתנגד להזנת העצור, יודע שבפועל קיימות שתי אפשרויות בלבד. או שהעציר ישוחרר או שימות מרעב. ישנם חברי כנסת ופעילים מהמגזר הערבי, שכל אחת משתי התוצאות מתאימה להם. אם העציר ישוחרר הם יהפכו לגיבורי היום בעולם הערבי כולו. הם הצליחו לכופף את ממשלת ישראל. קטאר תקים קרן הוקרה בת מיליוני דולרים לכבודם, וילדים פלשתינים בכל הפזורה ייקראו על שמם. 

מובן שאם עלאן ישוחרר, המהלך הבא יהיה שביתת רעב של כל המחבלים העצורים בישראל מתוך תובנה מובהקת שנמצאה הדרך להכניע את האויב הציוני. "אויב" הרגיש לחייהם יותר משהם עצמם מיחסים משמעות לחייהם שלהם. חיש מהר בתי הכלא הישראליים יוצגו כמחנות עינויים, ואבו מאזן מכחיש השואה, ייזכר בה וישווה את המאסר בכלא ישראלי למעשי הגרמנים במלחמת העולם השנייה.

אם העציר ימות כתוצאה משביתת הרעב, אותם בעלי עניין יאשימו את מדינת ישראל וגורמים עוינים בהשראת חמאס והג'יהאד, ינצלו את המוות לנקמה ולפעולות התססה מסוכנות שיגרמו קורבנות בקרב היהודים ובה בעת גם בין תושבי יהודה ושומרון הערבים. בחברה שבה לחיי אדם אין ערך, מותו של עצור לא נחשב לעומת ההון הפוליטי שניתן לעשות על גופתו המתה. מי שרוצה למנוע את הזנתו, מבין את משמעות מותו והתוצאות הקשות שעלולות להיגרם בעטיו. 

לצערי, בממסד הרפואי הישראלי ישנם רופאים שהם גם פוליטיקאים מעת לעת. רופאים שיודעים להסביר בכל מקום בעולם שצה"ל הוא צבא כיבוש, שהפלשתינים מסכנים שלא מקבלים טיפול רפואי ראוי ורק אם ישראל תחזור לגבולות 67' לכל פלשתיני יהיה בבית מכשיר MRI והוא לא יצטרך להמתין במחסומים. רופאים שמנצלים טרגדיה אמיתית להכפיש ולהשמיץ את מדינת ישראל. טרגדיה שכל כולה נובעת מסרבנות פלשתינית להכיר במדינת ישראל. 

עמדת חברי הכנסת והרופאים שרוממות האתיקה בגרונם וחרב פיפיות פוליטית בידם מכריחה את ממשלת ישראל לקבל החלטות קשות, בבחינת אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. חבל מאוד שרופאים רבים נגררים אחרי אג'נדה פוליטית מסוכנת. שבועת הרופא לא מקנה להם זכות למנוע טיפול מציל חיים ממי שלא רוצה למות.