"את העניין הזה של לקום בשעה מגוחכת כמו ארבע בבוקר ולהתחיל לעבוד", אומר סופר המתח האמריקני ג'וזף פיינדר. נראה שאף שעברו 35 שנה מאז שפיינדר, מהסופרים המצליחים בארה"ב, התנדב בקיבוץ תל יוסף, הוא עדיין מגדיר את חוויית הישראליות שלו כ"משנת חיים". האמירה הזאת אופיינית לראיון כולו; לאורך כל השיחה הוא משלב את הנימוס האמריקני הבלתי נמנע עם חיוך משועשע - אולי ככה זה כשכל ספר שאתה מוציא לאור הופך אוטומטית לרב מכר, וחשבון הבנק שלך גורם לסופרים אחרים להבין באיזו צד מרוחה החמאה. סביר להניח שזה יהיה גם גורלו של "השתלטות עוינת" שרואה אור השבוע בעברית בהוצאת ידיעות ספרים. כמו ספריו הקודמים שזכו להצלחה בישראל ("פרנויה" ו"המנכ"ל" הם הדוגמאות הבולטות), גם הפעם יקבלו חובביו של הסופר היהודי מבוסטון מנה גדושה של מתח, אקשן וריגול תעשייתי. הספר הוא למעשה הראשון בסדרה, שבמרכזה הגיבור ניק הלר שהוא, כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, האיש שיציל את העולם בזמן שכל האחרים כבר התייאשו. ועוד יעשה זאת בשיק של מאהב לטיני. יש הרגשה שניק הוא שילוב של ג'ק באואר וגיבורי סרטי אקשן משנות ה-80. "אין ספק שסדרות הטלוויזיה וסרטי הקולנוע שינו את הציפיות של חובבי ספרי המתח מגיבורי הספרים ומעלילתם. הדמות של ג'ק באואר והסדרה '24' הציבו רף חדש לעלילות ולגיבורי מותחנים. אני מודה שג'ק השפיע עלי מאוד כשחשבתי על דמותו של ניק הלר, למרות שיש ביניהם כמה הבדלים מהותיים. אני חייב לציין שניק הוא גם הכלאה של מספר אנשים שהכרתי בעברי. ההתפתחויות האחרונות בסדרות המתח בטלוויזיה גורמות לכך שקוראי ספרי המתח והריגול רוצים להיכנס לאקשן כבר בתחילת הספר והעלילה יכולה להתפתח בהמשך. זה גם אחד ההבדלים המהותיים ביני לבין סופרי המתח מהדורות הקודמים - להם היתה אפשרות להכיר לקורא בהדרגתיות את הדמות הראשית ולבנות אותה באיטיות לאורך כמות מכובדת של עמודים". ואכן, כבר בחמשת העמודים הראשונים של הספר מתרחשת סצנה אלימה, מותחת, שגורמת לקורא להמשיך ולבלוע אותו ברעבתנות. נדמה שבאמת היה נחמד אם לספר היה מתלווה מסך מפוצל ושעון שיקצוב את הזמן שנותר לסיום העלילה. ביזנס-מן ספרותי פיינדר הוא ללא ספק ההתגלמות המושלמת של ביזנס-מן וסופר בכפיפה אחת. יש לו קומה שלמה בבניין משרדים מפואר בבוסטון, הוא מעסיק תחקירנים כדי שיאספו עבורו חומרים לפני התחלת כתיבתו של כל ספר והוא משתתף קבוע בפאנלים טלוויזיוניים העוסקים בריגול, ספרות ומה שביניהם. במילים אחרות, מדובר בעסק כלכלי של איש אחד. עם זאת, נראה שפיינדר קצת מתעצבן כששואלים אותו האם הוא מגדיר את עצמו סופר מסחרי: "מה זה סופר מסחרי? סופר שמוכר הרבה ספרים הוא סופר מסחרי? איאן מקיואן, ג'ונתן ספרן פויר וג'ונתן פרנזן מופיעים קבוע ברשימת רבי המכר, האם זה הופך אותם לסופרים מסחריים-". נדמה שהסופר בן ה-52 מחזיק בתזה שלמה על הנקודה הזו, של ספרות הלהיטים והביקורת שהיא חוטפת לאורך השנים. "העבודה הראשונה של סופר היא קודם כל לכתוב, והוא צריך לזכור את זה", הוא מדגיש, "בסופו של דבר אתה חייב לייצר ספר טוב, זו החובה הראשונה שלך והקובעת. הקהל לא טיפש, הוא יהיה נאמן לך כל עוד הספרים שתכתוב יהיו טובים. אם הספרים לא יהיו טובים, הקוראים שלך ינטשו אותך לאחר זמן מה. "כל סופר מצליח, בין אם בכתיבת רומן או בספרות פופולרית, כותב את הדברים שהוא היה רוצה לקרוא. אם יש לו מזל, הוא מצליח ומוכר את הספרים הללו. מה שבטוח, שאם הוא כותב על דברים שהוא לא מתחבר אליהם, סביר להניח שהוא לא יצליח בכלל. הביוגרף של צ'רלס דיקנס הסביר פעם שחלק מסוד ההצלחה של הסופר היה שהוא לא ידע מה אנשים ירצו לקרוא, אלא שהוא רצה לכתוב את אותם הדברים שאנשים רצו לקרוא. דיקנס אהב את מה שהוא עשה, ואתה יכול להגדיר אותו בקלות כמישהו שקלע לטעמם של ההמונים וכסופר מסחרי. אני אוהב לקרוא ספרי ריגול ולכן בחרתי לכתוב אותם. אז כן, אתה יכול להגיד שאני באמת מוכר הרבה ספרים, אבל אני בטח לא 'מוכר' את הקוראים שלי", הוא מסכם בחיוך. נדמה שהדמויות שלך משמשות עבורך דרך להעביר ביקורת נגד שלטון התאגידים האמריקני, למרות שהן פועלות בתוכו. "כידוע, כל ספר צריך קונפליקט בשביל להניע את העלילה. אם לגיבורים שלי לא תהיה בעיה מסוימת מול אנשים אחרים או מול חברות מתחרות, אז לא יהיה כאן שום סיפור. חד וחלק. אני לא מסכים עם הקביעה שלך שאמריקה נשלטת על ידי תאגידים. אני לא חושב שהמצב כאן שונה מההתמסחרות והרדיפה אחר הכסף שיש בכל מקום דומה אחר בעולם. אני מסכים שהגיבורים של הספרים שלי הם מאוד אינדיבידואלים ותמיד חשדנים, אבל זו המסורת של ספרות הריגול האמריקנית. אני לא הייתי מגדיר את הספרים שלי כמתנגדים לתאגידים או נגד עולם העסקים". על אף הניסיון של פיינדר לשמור על פוליטקלי קורקט אמריקני טיפוסי, בהרצאות שהוא נותן ברחבי ארה"ב וגם בראיונות לעיתונים אמריקניים הוא מודה לא אחת, אולי מתוך ניסיון ליצור פרובוקציה כזאת או אחרת, שעדיין לא חשף את כל מה שידוע לו על מערכת היחסים הבעייתית בין התאגידים לשלטון בארה"ב. כדי להתסיס את הקהל הוא מדגיש בהרצאותיו שגם במעורבות האמריקנית במזרח התיכון מעורבים אינטרסים כלכליים רבים של חברות גדולות. מרוסיה באהבה פיינדר, בן לאב דיפלומט, מצא עצמו בילדותו נודד במקומות כמו אפגניסטן ובריה"מ, כך שהעיסוק בעולם הריגול הוא טבעי עבורו. בתחילת הקריירה שלו הודה בראיונות שבתור ילד היה חנון אמיתי, מהסוג שקורא ספרי ריגול. בקאבול, בירת אפגניסטן, למד פרסית עוד לפני שלמד אנגלית ומאוחר יותר, מתוך עניין בעולם הריגול, לקח קורס בספרות רוסית והתאהב בשפה. הוא למד רוסית מהר מאוד וחלם להפוך למרגל בשירות הסי.אי.איי. לא אחת טען בראיונות ש"אתה לא יכול שהגיבור שלך יחזיק אקדח ביד, אם אתה מעולם לא החזקת אקדח בידך, ולכתוב על זה בצורה אמינה", אך לאחרונה הכחיש מכל וכל את השמועות על כך שהיה בעברו סוכן סי.אי.איי. "זה נכון שהם הציעו לי להצטרף אליהם", אומר פיינדר בתגובה, "אבל כשהבנתי שהעבודה עומדת להסתכם בתרגום של ז'ורנלים סובייטיים, אמרתי להם לא תודה". במקום להפוך לסוכן ביון פנה פיינדר ללימודים אקדמיים: הוא סיים תואר ראשון באוניברסיטת ייל בלימודי רוסיה והמשיך לתואר שני באותו נושא באוניברסיטת הרווארד. לאחר שעסק גם כעיתונאי ביחסים בין בריה"מ הקומוניסטית לארה"ב בתקופת המלחמה הקרה, יצר לעצמו קשרים רבים עם בכירים בצמרת הריגול של ארה"ב. אגב, הוא לא מתבייש להודות שיש לו עדיין חברים טובים בסוכנויות הביון, שמזינים אותו ונותנים לו השראה לאינספור ספרים. כיצד אתה מגדיר את אופיו של גיבור ספרי המתח- "אני יכול לספר על ניק, גיבור הספר החדש. יש לו מודעות עצמית, הוא בחור אינטואיטיבי, שאולי לא מכיר את השטח, אבל את עצמו הוא מכיר די טוב. אתה לא יכול לכתוב ספר עם גיבור בגוף ראשון, מבלי שהדמות הראשית תהיה מודעת לעצמה. ניק הוא גם סוג של התכתבות עם הגיבורים האחרים של הספרים שלי - אדם קסידי, גיבור הספר 'פרנויה', וג'ק לנדרי מ'משחקי כוח'". מזימות ים-תיכוניות פיינדר מודה שבסך הכל החיים לא רעים: הוא נשוי ואב לילדה, וכפי שהוא מעיד על עצמו, הוא עדיין חובב מושבע של ספרות ריגול. עם זאת, הוא חושב שדווקא דרך ספריו הוא מצליח להשפיע על התרבות לא פחות: "לאורך השנים הבנתי שדווקא תרבות פופולרית, כמו סרטי קולנוע, תוכניות טלוויזיה וספרים, היא זאת שיש לה השפעה ארוכה יותר מדברים אחרים". פיינדר מצליח לקשור בין מדף הספרים לטכנולוגיות מתקדמות כמו הבלו-ריי וגם לבדוק מדי פעם מה מצב הנאסד"ק. הוא מדרבן בכל הזדמנות סופרים מתחילים לשלוח לו רעיונות ואף מחזיק בקרן מלגות שאמורה לעודד צעירים להיכנס לעולם הקריאה. במקביל, הוא לא מאבד לרגע קשר עם קוראיו ומוצא את עצמו לעיתים מתכתב איתם זמן רב במיילים או דרך האתר הרשמי שלו. הוא מספר שלאחרונה גילה אחד הקוראים שלו טעות בספר שכתב לפני 16 שנה: "זה לא היה רגע נעים, אבל היו בו גם צדדים משמחים שמעידים על הקשר שלך עם הקורא. בסופו של דבר אלה הדברים שהופכים אותך לסופר טוב יותר. אני מרגיש שהקהל באנגליה ובארה"ב רגיל יותר לתקשר בחופשיות עם הסופרים שהוא אוהב - לשלוח מיילים ובכלל לתקשר. הקוראים שלי ממליצים לי אילו ספרים לקרוא, לאיזו מוסיקה להאזין ובאילו סדרות טלוויזיה לצפות. אצל חובבי קריאה אחרים ברחבי העולם זה עדיין מצטייר כמשהו יוצא דופן לדבר ישירות עם הסופר שאתה אוהב. אני זוכר שהופתעתי לגלות כמה מצליחים ספריי בישראל. באתי לביקור לפני שנתיים מבלי לדעת למה לצפות וראיתי שיש לי במדינה הזאת הרבה קוראים נאמנים. זה שימח אותי, כי זה מרגיש טוב לזכות בהצלחה במקומות שחשובים לך ושיש לך מהם זיכרונות נעימים". פעם, הוא מספר ונזכר בערגה בישראל, אפילו דיבר והבין עברית, בתקופה ההיא בקיבוץ, אבל עכשיו היא נשתכחה ממנו כמעט לחלוטין. עם זאת, נדמה שהוא מחובר היטב ליהדותו וגם למצב בישראל. "לקחתי את המשפחה להראות להם את המקום שבו העברתי את הקיץ המוצלח ההוא בקיבוץ", הוא מספר, "אבל הכל היה שונה לגמרי שם. זו היתה תקופה נפלאה עבורי: עבדנו, ישנו בצהריים וחגגנו כל הלילה". לטענתו, לסופרי ריגול ישראלים יש סיכוי לא רע לכבוש את רשימת רבי המכר בארה"ב: "סופרים ישראלים שיביאו סיפור טוב, יכולים בהחלט להצליח בעולם הספרות האמריקני. מספיק להיזכר ב'מתופפת הקטנה' של ג'ון לה-קארה, שעסק במרגל ישראלי ובסכסוך במזרח התיכון, וזכה להצלחה אדירה גם בארה"ב וגם בישראל. אם סופר ישראלי מחליט שהוא רוצה להתמחות באמנות כתיבת ספרי הריגול, אני לא רואה שום סיבה שהספרים שלו לא יצליחו בכל מקום בעולם".
