להפוך את הטרוריסטים מרודפים לנרדפים

חשיבותה של החלטת הקבינט מאתמול היא בעיקרה ציבורית וערכית: הממשלה, על כל רבדיה ושלוחותיה, מודיעה קבל עם ועולם שהיא יוצאת למלחמת חורמה בטרור היהודי.

לכאורה זה היה אמור להיות המצב גם ללא ישיבת הקבינט. לשב"כ ולמשטרה נתונות כל הסמכויות לחקור ולעצור, לצבא - להגביל ולפעול, ולמערכת המשפט להעמיד לדין ובמידת הצורך (והראיות) להרשיע. שום דבר בהחלטה אתמול לא משנה את המציאות הזאת, שאיפשרה לבצע מעצרים מינהליים והגבלות תנועה משמעותיות גם לפני הפיגוע שבו נרצח הפעוט הפלשתיני בדומא.

בפועל התפתחה בשנים האחרונות גישה סלחנית כלפי הטרור מבית. במערכת הביטחון מאשימים בכך את השופטים "הרחמנים", במערכת המשפט - את אוזלת ידה של מערכת הביטחון להמציא מודיעין וראיות מספקים. בפועל, נדמה שכולם העדיפו להתעלם מאזהרות ברורות כי היד הרכה שננקטה נגד המחבלים היהודים בפיגועים שלא צלחו, תדרבן אותם לפעול שוב.

דוגמה טובה לכך מספקים אירועי ההצתה הקודמים. לשב"כ מידע ברור מי ביצע בשנים האחרונות עשרות אירועי הצתה ופגיעה במסגדים ובכנסיות, אולם בשל מחסור בראיות לא ננקטו נגדם צעדים פרט להגבלות תנועה, שממילא קשות לאכיפה. כך היה גם באירוע הצתת כנסיית הלחם והדגים בצפון; בחוליה שנתפסה היו חמישה חברים, אולם רק נגד שניים התגבשו הראיות לכדי כתב אישום - והאחרים שוחררו.

כעת הכוונה היא לנקוט יד קשה גם בהיעדר ראיות, ובהתבסס על מודיעין בלבד, בדיוק כפי שנוהגת מערכת הביטחון במחבלים פלשתינים. לו זאת היתה המדיניות גם בעבר, היו כל המציתים של השנים האחרונות יושבים במעצר מינהלי, או לכל הפחות מורחקים מהשטח בתנאים מחמירים, שכוללים ענידת אזיק אלקטרוני שידווח בכל עת על מיקומם.

המדיניות החדשה עתידה לכלול גם הטרדה קבועה של כל אותם חשודים בהשתייכות לגרעין הקיצוני, הקשה, של הטרור היהודי, כדי להפוך אותם מרודפים לנרדפים. המהלך הזה אמור להיות מגובה גם בפעילות משלימה - משטרתית ומשפטית - שתנקוט יד קשה נגד כל מי שיגבה אותם, בדגש על רבנים שמדבריהם תשתמע תמיכה בפעילות טרור. ספק אם כל זה גם יקרה בפועל; ניסיון העבר מוכיח שננקטות פעולות רק נגד מעשים, תוך כדי התעלמות מרעשי הרקע שלהם.

אלא שבשב"כ מזהירים שאם זה לא יקרה עכשיו, זה עלול להיות מאוחר מדי. המחבלים המוכרים כ"תג מחיר" (כמה עשרות צעירים, חלקם קטינים, שמרביתם מתגוררים במאחזים לא חוקיים בבנימין) התחילו את פעולתם ב־2008 בתגובה לפינוי יישובים (עמונה), המשיכו בתגובה לפיגועים (פלשתיניים), ובשנתיים האחרונות נמצאים עמוק בעולם של טרור יזום, שתכליתו לערער את מוסדות השלטון ולפגוע בדמוקרטיה. לשרי הקבינט הובהר כי מי שרצחו את עלי דוואבשה היו עלולים לפגוע באותה קלות בהר הבית או לרצוח יהודי; כשהם ייעצרו, ספק אם מישהו בשב"כ או במשטרה יופתע מזהותם, כי כמאמר הקלישאה - הכתובת היתה על הקיר, ולא רק בדומא.