10 שנים להתנתקות: "הדרגות הן לא בלם לרגשות של כאב"

תת־ניצב (בדימוס) מאיר בן ישי לא ישכח את הימים שבהם שימש סגן מפקד כוחות הפינוי, והיה אחראי להכנתם • "מאז ההתנתקות אני סוחב איתי מועקה מאוד גדולה", הוא מספר, "להוציא אנשים מבתי כנסת זאת משימה שגם לאחר עשר שנים אני מרגיש שהיתה עבורי קשה מאוד"

בן ישי // צילום ארכיון: ליאור מזרחי // בן ישי

תת־ניצב (בדימוס) מאיר בן ישי הפך לאחד הסמלים של משטרת ישראל בתקופת ההתנתקות בקיץ 2005. הוא שימש אז סגן מפקד כוחות הפינוי, והיה אחראי על הכנת הכוחות. לדבריו, גם היום, עשר שנים אחר כך, הזיכרונות מלווים אותו מדי יום. "אני כל הזמן פוגש אנשים שהיו בהתנתקות, ולעולם לא הפנו לעברי אצבע מאשימה", הוא אומר.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

לפני כשנה וחצי ביקר בן ישי במוזיאון גוש קטיף ושוחח עם מנהלי המוזיאון על החוויות מאותה תקופה. בספר האורחים כתב: "סליחה אם פגעתי במהלך הפינוי". 

בן ישי עבר במהלך ימי ההתנתקות בין היישובים, רקד עם התושבים, חיבק - וגם בכה. "אתה מרגיש חיבור גדול מאוד לכאב הזה. זה לא כאב שאתה מנותק ממנו, זה כאב שאתה מתחבר אליו מאוד בכל נימי נפשך, עם דמעות. בכיתי בלי בושה. אם זה החליש אותי? לא. אלופים בצה"ל דמעו, הדרגות הן לא בלם לרגשות. הרגשנו את הכאב. אני לא מתבייש בכאב שלי. זה עושה אותי יותר חזק, לא יותר חלש". 

"הכל נפל עלינו"

כיום, אחרי עשור, הוא אומר שכל אחד מתמודד עם ההתנתקות בצורה אחרת, וגם לו יש הדרך שלו. "חלק מנסים לשכוח, חלק שמו קיר. חלק קטן מדבר על זה. אני לא מתבייש לומר שמאז ההתנתקות אני סוחב איתי מועקה מאוד גדולה. המועקה הזו לא נובעת מביצוע המשימה, היא לא מביעה חרטה על ביצוע המשימה. הייתי קצין, קיבלתי פקודה וביצעתי. עשינו אינספור הכנות, שלא נמצאות בדי.אן.אי שלנו כשוטרים וחיילים. לא חונכנו אליה", הוא מספר. "לבוא ולהוציא אנשים מבתים בכלל ומבתי כנסת בפרט זאת משימה שגם לאחר עשר שנים אני מרגיש שהיתה עבורי קשה מאוד. ניסינו לעשות אותה עם כל הרגישות שבעולם, אבל עדיין הקושי היה גדול", הוסיף. 

"עם כל הרגישות, הקושי היה גדול"  //  צילום ארכיון: זיו קורן

"לא רק שפינינו אנשים, כשהגענו לפנותם היינו בעצם נציגי הממשלה. למעשה כל מה שהתושבים ואלה שתמכו בהם לא הצליחו לעשות לפני הפינוי, קרי למנוע את ההחלטה, גרם לכך שהכל נפל עלינו, הכל טפח לנו בפנים. בסוף התמודדנו מול אמונה משיחית. המשמעות היא שלמרות שהמתיישבים ראו אלפי שוטרים וחיילים ואוטובוסים הם האמינו עד הרגע האחרון שהפינוי לא יתבצע. זה היה דיסוננס גדול שהשפיע על ההתנהגות שלהם. כל זה התווסף ללחצים שהופעלו עלינו לסרב פקודה".

"משקעים עמוקים"

בן ישי מסרב להיכנס לשאלה אם היה נכון לפנות או לא. "אני אישית הולך עם משקעים עמוקים שהשאירה בי ההתנתקות הזו. אני לא יכול להגיד שהם שינו אותי, אבל אני מקווה שהלקח ברמה הלאומית יהיה לא להעמיד כוחות ביטחון בסיטואציה נוספת כזו".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר