"אנימיקס" - הפסטיבל הבינלאומי לאנימציה, קומיקס וקריקטורה, ייפתח בסינמטק תל אביב ביום שלישי הבא, 4 באוגוסט, ויינעל בשבת.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
השנה מציין הפסטיבל 15 שנים להיווסדו ויכלול כמה אירועים מעניינים במיוחד עבור חובבי הספרות והקומיקס. אות יקיר הפסטיבל יוענק השנה לאמן הקומיקס והקריקטוריסט מישל קישקה, ששותף בימים אלה ליצירת עיבוד קולנועי מצויר ומדובר למדי על פי הרומן הגרפי האוטוביוגרפי שלו, "הדור השני: דברים שלא סיפרתי לאבא" (חרגול, 2013), שתיאר את זיכרונות ילדותו בצילו של אביו ניצול השואה.
מיטב עבודותיו של קישקה יוצגו בתערוכה, וכן אפשר יהיה להתרשם מהשפעתו על מאיירים דרך תערוכה מיוחדת לכבודו ששמה "מישלנו", פרי יצירתם של סטודנטים שלו, דוגמת רות גוילי, שי צ'רקה, נעם נדב, גיא חרל"פ ואחרים.
התחזקות סוגת הרומן הגרפי, כז'אנר ספרותי איכותי ולגיטימי גם בישראל, באה לידי ביטוי באופן בולט כשמביטים בתוכן הרצאות הפסטיבל: "יחי הרומן הגרפי" - פאנל בהשתתפות קישקה, אילנה זפרן, גלעד סליקטר, המאייר והאנימטור האמריקני ריצ'רד מקגוויר ("הניו יורקר", "לה מונד") ואסף חנוכה, שהרומן הגרפי המדובר שלו עם אחיו תומר והקולנוען בועז לביא, "The Divine", רואה אור בימים אלה באנגלית וקוצר שבחים בעולם.
עוד יציגו בפסטיבל: קולקטיב הקומיקס "HUMDRUM", הכולל את המאיירים הצעירים עמר הופמן, קרן כץ, דן אלון, הדר ראובן והילה נעם, שישוחח על יצירתו, לאחר שחזר לא מזמן מהשתתפות בפסטיבל הקומיקס הגדול באנגולם שבצרפת, וכן על השפעת הטבח במערכת "שארלי הבדו" על האווירה בפסטיבל; ו"פוליטיקלי קומיקס" – מתן כהן שידבר על קומיקס פוליטי; הרצאות של גלעד סליקטר ורחלי שלו על איור וכתיבה; "בין ניק פיורי לדאעש – על גיבור הקומיקס הלוחם" מאת אלי אשד, ועוד אירועים רבים.
לא להספיד את הטכניקה
על החיבור בין אנימציה למילה הכתובה נכתב רבות; לא מעט שירים ויצירות ספרותיות קצרות נהנים מפרשנות חזותית, שמוסיפה להם קומת פרשנות נוספת, לעיתים פנטסטית, אולי מכיוון שהיא מאפשרת ליוצר חופש רב יותר מאשר בסוגה הארוכה. עולמות חזותיים מסוג זה יופיעו ב"לצייר מילים", מקבץ סרטים המאיירים שירה וספרות.
עם הסרטים שיוקרנו בפסטיבל נמנים "העפיפון הוא קורבן" של אליזבט לואיס לשירו הנפלא של לאונרד כהן; חלק מתוך הסרט "יללה", המבוסס על הפואמה הנבואית המפורסמת של משורר דור הביט, אלן גינסברג; שיר הילדים של יהונתן גפן "גל היא ילדה של הים" מאת שרון גזית ועוד סרטים רבים.
אחד הסרטים המרשימים ביותר במקבץ הוא "הלב הקר" של האנס ראל לפי הפואמה המורבידית של הסופר הגרמני הפוסט־רומנטי וילהלם האוף, שהתפרסם בעיקר בזכות סיפורי מעשיות לילדים בתחילת המאה ה־19 (ובראשם "הגמד חוטם"). עם זאת, הגירסה החזותית שתוקרן באנימיקס - המתארת את סיפורו של כורה פחם עני ששמו פטר מונק, המתקנא בממון של חבריו לשתייה ומתפתה למכור את נשמתו, על רקע מרחבי הכשפים והרוחות של היער הגרמני השחור והאפל - בהחלט לא מיועדת לילדים קטנים ומוגשת בעיקר לצופים מבוגרים.
"הסרט הוא דוגמה למה שאנימציה מודרנית יכולה לעשות לפואמה מתקופה אחרת, של משורר שכבר נשכח מלב", אומר דודו שליטא, אוצר האנימציה של הפסטיבל, "הטקסט עצמו דרמטי וכבד, אך האנימציה משתוללת וקצבית ועשויה במיטב הטכניקה המצוירת המסורתית, שרבים כבר הספידו אותה".
שליטא מספר שבחר לשלב את "הלב הקר" מכיוון "שהוא סרט כל כך שונה מכל השאר. כך אני מקווה שהצופים יקבלו תמונה רחבה על תחום אמנותי שאינו מוכר בדרך כלל, ולמעשה אין כל כך מקום לראות אותו, אלא באירועים מסוג הפסטיבל הזה, כשאנחנו מסננים את הסרטים ומגישים אותם 'מבושלים', מתורגמים וארוזים".
הקוראים הפכו לגולשים
פרויקט אנימציה נוסף ומרענן שיעמוד בפני מבקרי אנימיקס הוא "Common Room" ("חדר משותף") - שיתוף פעולה בין 13 אנימטורים ישראלים לבין אמנית ה"ספוקן וורד" הרב־ תחומית טליה רנדל הבריטית, ובבימויה של יעל עוזסיני הישראלית. כל אחד מהאנימטורים בחר בקטע מתוך השיר, שמתאר בזרם אסוציאטיבי את חוויותיה הקיומיות של רנדל, והעניק לו פרשנות ויזואלית שונה, מה שיצר סרטון אקלקטי עם סגנונות חזותיים מגוונים.
"בחרנו בסרטים שגם הקהל שאינו מצוי בתחום השירה או הספרות יוכל ליהנות מהם", מוסיף שליטא, "בעזרת האנימציה משוררים שאיש לא הכיר את יצירתם קודם, זוכים לחשיפה. גם סוג הקהל התחלף; מה שהיה פעם קהל קוראים, הפך לקהל גולשים או צופים. היוצרים שבחרנו מסוגלים לחדור לעומק המשמעות הספרותית של המילים ולהוסיף להן מימד חזותי שאינו מכפיל את המילים, אלא מפרש אותן".
הסרטון "ספרות לשם מה?", אשר עוסק בחשיבות של קריאת ספרים דווקא בעידן הדיגיטלי, הוא דוגמה לאותו מודל חדש, המיועד לקהל חסר הסבלנות שמבקש לשלב בין קומוניקטיביות לאיכות. הסרטון הוא אחד מתוך סידרה של סרטוני יו־טיוב בנושאי ספרות ואמנות שכותרתם "School of Life", המבקשים "להעביר תכנים 'גבוהים' בשילוב הומור או גרפיקה אמנותית", מסביר שליטא, "יו־טיוב הפך לערוץ מרכזי להפצת מידע, סוג של אוניברסיטה להמונים, שילוב בין מאמר אינטלקטואלי עם שפה פופולרית סטייל ההרצאות של TED".
התוצאה היא מעין מניפסט תזזיתי, שהחיבור בין האנימציה המשעשעת לטקסט מעניק לו ערך הומוריסטי ומעורר מחשבה. לדוגמה: "הספרות מרפאת אותך מצרות אופקים, וכמעט ללא עלות הופכת אותנו לאזרחי העולם" או "הספרות מתנגדת למערכת הערכים השלטת, זו המתגמלת כסף וכוח".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו