אין סכנה לקואליציה

הפינוי אמש באישון לילה של שוכני בתי דריינוף בבית אל נעשה בעיקר באמצעות תבונה מועטה ושיקול דעת לקוי. הרי מועד הפינוי על פי בג"ץ אמנם קרוב אבל טרם הגיע. המדינה בינתיים עירערה ובנוסף: עילת החלטת בית המשפט לפנות, בשל פרוצדורה כזו או אחרת שלא הושלמה, כבר לא קיימת לאחר שהרשויות והתושבים סיימו בזמן שחלף את המלאכה. קשה לקבל את גישת מערכת הביטחון שהפינוי נעשה כדי להכין את השטח להריסת המבנים המתוכננת. ראשית, כי אולי בכלל לא יהרסו, ושנית כי רוב הסיכויים שבמקרה של החלטת בג"ץ חלוטה התושבים היו ממילא, לפחות רובם, מתפנים מרצון.

מערכת אכיפת חוק שמגלה חדוות פינוי וששה אלי גירוש אינה מתאימה לקואליציה הימנית המובהקת. לכולם ברור שממשלה, יהיו עמדותיה אשר יהיו, תהיה מחויבת לכל החלטה של בג"ץ. אולם לא צריך להקדים תרופה למכה, שלא בטוח עדיין שאכן תונחת. נתניהו, שכבר פינה בתים בהוראת בג"ץ, ידע להשקיט מהומות אפשריות לאחר שהצליח לשכנע את המתנחלים והנוגעים בדבר כי עשה זאת מחוסר ברירה. גם עכשיו מבהיר נתניהו כי הוא נגד הפינוי, אולם החלטת מערכת הביטחון לפנות את התושבים כבר עכשיו תקשה עליו להגיע איתם להבנות ולהסכמות. בייחוד כשהפינוי נעשה, כפי שטוענים התושבים, בדרכי רמייה וכחש. שר הביטחון היה צריך כמובן להצדיק את המהלך לאחר שבוצע, בין שבהוראתו או רק באישורו, אולם טרם הביצוע מוטב היה אם היה פועל לרסן את המערכת.

נציגי המפד"ל לדורותיהם גילו כי ההידבקות לכיסא הפכה לערך עליון. עשר שנים אחורה, בימי ההתנתקות, התחננו ראשי המתיישבים מהמפלגה הדתית־לאומית לפרוש מממשלת שרון ולזעזע את המערכת כשזה עוד רלוונטי. זה לא קרה. בוודאי כעת, כשמדובר על החלטת בג"ץ ולא החלטה מכוונת של הממשלה, איש מחברי המפלגה אפילו לא חולם על פרישה. הפינוי המוקדם אמנם הביא את בנט להכריז הכרזות על הגג ואת איילת שקד לאיים על שר הביטחון, אולם אין באמת סכנה ליציבות הקואליציה. למרות הפינוי - מהר מאוד תימצא הדרך המהירה לחזור לקרקע היציבה ולשולחן הממשלה.